מאדר פוקר

הפרק הרביעי בעונה השישית של "High Stakes Poker" התחיל בדיוק כמו עוד פרק רגיל בתוכנית שרצה בהצלחה כבר שבע עונות. תשעה מקצועני פוקר מנוסים ומפחידים ישבו סביב השולחן האליפטי, מאחורי ערימות של ז'יטונים וחבילות מהודקות של עשרת אלפים דולר בשטרות של מאה, והציצו בקלפים שחילק להם הדילר.

בניגוד למה שקורה בטורנירי פוקר, כאן המשתתפים משחקים על כסף אמיתי שהם הביאו מוקדם יותר מהבית (לא מקובל להתיישב עם פחות מ־200 אלף דולר), מה שמבטיח שני דברים: פוקר ברמה גבוהה מאוד, ומצאי די מצומצם של שחקנים שמסוגלים להתמודד גם עם הלחץ הנפשי וגם עם הסיכון הכלכלי.

בשלב מסוים החליט טום דוואן, ענק פוקר ומולטי־מיליונר בן 24, לשנות קצת את נושאי השיחה בשולחן, והציע לפיל אייבי התערבות מעניינת במיוחד: מיליון דולר ירוקים וריחניים אם יצליח להיות צמחוני למשך שנה שלמה - בלי אפילו ביס קטן של בשר, עוף או דגים. שאר השחקנים מסביב לשולחן, וכנראה גם רוב הצופים בבית, היו בטוחים שאייבי יצליח בקלות להשלים שנה שלמה בלי חיות בצלחת, ובסיומה לגבות את המיליון שלו. דוואן מצדו הסכים שעל הנייר הסיכויים שלו להפסיד די גבוהים, אבל המשיך לחייך כאילו הוא יודע משהו שאחרים לא.

איך זה נגמר? ובכן, שלושה שבועות אחרי אותה התערבות נתקל אייבי בכמה צ'יקן ווינגס במסגרת ארוחת ערב עם חברים. בתוך כמה שניות הוא כבר היה בטלפון עם דוואן. "קח 150 אלף דולר ושחרר אותי מההתערבות", הוא אמר לו. דוואן הסכים ואישר לאייבי להתנפל על הצלחת. רק כשהסיפור הזה התפרסם הבינו כולם שדוואן באמת ידע משהו שאחרים לא ידעו. ההיכרות שלו עם אייבי לימדה אותו שמדובר לא רק בשחקן הפוקר הטוב ביותר בעולם, אלא גם במקרה יוצא דופן של אדם שאינו מסוגל לדחות סיפוקים, לא משנה מה נמצא על הפרק. כן, אפילו אם הסיפוקים האלה הם כמה כנפיים של עוף בשווי מאות אלפי דולרים.

ענק הפוקר טום דוואן צילום: Rob Gracie

האיש שחי מפוקר

קוראים לו טייגר וודס של הפוקר. זה דווקא לא בגלל המספר המטורף, על פי השמועות, של הנשים שבילה איתן, כמו בגלל העובדה שכמו ההוא מהגולף, גם אייבי הוא שחור שהתקדם לפסגת הענף שלו. אבל פעם, מזמן, לאייבי היה גם כינוי אחר. פעם קראו לו "No Home Jerome". את הג'רום הדביקו לו כי זה היה השם בתעודת הזהות המזויפת שבה השתמש כדי להיכנס לאולמות הפוקר באטלנטיק סיטי כשהיה עדיין טינאייג'ר, ול"נו הום" הוא זכה כי לפעמים ישב ושיחק שם 18 שעות ברציפות, עד שהדילרים הסיקו שפשוט אין לו בית לחזור אליו. בסיומם של הסשנים הממושכים האלה היה מוציא אייבי הצעיר את תכולת הכיסים שלו ובודק אם יש לו איך לשלם לרכבת בחזרה לניו ג'רזי, או שגם הלילה הוא הולך לישון מתחת לטיילת.

את ההיכרות עם המשחק הוא דווקא ערך באדיבותו של סב המשפחה, שנהג לשחק איתו כשהיה בן 8 (ולטענתו של אייבי הקפיד לרמות כל הזמן, כדי להוכיח לזאטוט שמולו שקלפים זה באסה מתמשכת). מה שבטוח, הלילות של אייבי על החול מתחת לטיילת של אטלנטיק סיטי נראים עכשיו רחוקים מאוד. בגיל 35, הוא מחזיק מטוס פרטי כדי לנחות בלי ג'ט לג בבתי הקזינו מסביב לעולם, מרצדס מקלרן SLR שאיתה מגיעים מהר יותר למשחקי הגולף שהוא מקיים מול מייקל ג'ורדן, ורולס רויס מדגם פנטום כדי לא לעשות פדיחות כשהחבר ג'יי.זי מזמין אותו להתארח מאחורי הקלעים. הוא מסתובב עם פמליה קבועה שכוללת מנהל אישי, מאמן פוקר, מאמן גולף, וכמה בני משפחה וחברים מהשכונה הישנה.

עד לא מזמן הלייף סטייל השערורייתי שלו היה משהו שרק מעטים זכו להיחשף אליו, אבל לפני שנה וחצי גם זה השתנה. כמה ימים לפני שהתיישב לשולחן הגמר במיין איוונט של אליפות העולם בפוקר, הזמין אייבי צוות של המגזין "ESPN" להתלוות אליו למסע של ארבעה ימים בארבע מדינות שונות בעולם.

הקוראים של גיליון נובמבר 2009 קיבלו מהכתב שהתלווה אליו תיעוד די שערורייתי של הדרך שבה האיש הזה מתייחס לכסף. חלק מבתי הקזינו שאירחו אותו הכינו לו מבעוד מועד סוויטות עצומות שהם שומרים רק למהמרים מסוגו, ולמעשה אי אפשר לשכור בכסף. ברוב המקרים הוא אפילו לא ביקר בחדר. במקומות אחרים הוא אשכרה שיחק בשולחנות שנקראו על שמו, כי מנהלי הקזינו חשבו שגימיק כזה ימשוך את הלווייתן הענק הזה לחוף שלהם.

בארבעה ימים הוא תיזז את הצוות של "ESPN" מקונטיקט למונטריאול, משם לאמסטרדם, ואז עוד קפיצה קטנה לזלצבורג באוסטריה. בחלק מהמקרים הוא בילה בחדר ההימורים הפרטי שהקצה לו הקזינו לא יותר מ־20 דקות, ועזב עם סכומים כמו מיליון וחצי דולר.

אגב, אם זה עדיין לא היה ברור, כשפיל אייבי הולך להמר, הוא בכלל לא מתקרב לשולחן הפוקר. הרי פוקר זה ה"דיי ג'וב" שלו. כשהוא יוצא למסעות הימורים הוא מתמקד בכל השאר: בלק ג'ק, קראפס (משחק הקוביות המוזר ההוא), או סתם הימורי ספורט. בכלל, נראה שהאיש מתקשה ליהנות ממשהו שלא עשוי להסתיים בערימה גבוהה של מזומנים. כשהוא כבר מפציע ביציעים של אירועי ספורט זה בדרך כלל כי לתוצאה הסופית יש השפעה ישירה על העובר ושב שלו (המתעניינים בזהות הקבוצה האהובה עליו שומעים בדרך כלל את המשפט "אני פשוט אוהד את מי שאני מהמר עליו").

הציל את מועדון העילית

פיל אייבי צילום: איי אף פי

הקביעה שאייבי הוא שחקן הפוקר הטוב בעולם היא אמנם די שרירותית, אבל לא מנותקת מהמציאות. כמה מהשחקנים הטובים בעולם התבקשו לאחרונה להכריע בדיוק בסוגיה הזאת, וכולם נקבו בשמו של אייבי. ושתבינו, מדובר בחבורה של אנשים עם אגו בגודל של האמר, שרוב הזמן יעדיפו לעבור עקירה כירורגית ולא להחמיא לשחקנים אחרים. אבל לפני שמנסים להבין מאיפה מגיעה הנחרצות הזאת, צריך להבין משהו די בסיסי על פוקר. נכון להיום עולם הפוקר בכלל - והטקסס הולדם בפרט - מתבסס על שלושה תחומים עיקריים: טורנירים גדולים שבהם כולם מתחילים עם אותו מספר של ז'יטונים ומנסים להגיע לשלבים הסופיים ולזכות בפרסים הכספיים, משחקים על כסף מזומן (כמו ב"High Stakes Poker") ופוקר אונליין. מעטים השחקנים בעולם שבכלל מנסים לפעול בכל החזיתות האלה, ומעטים עוד יותר מצליחים לצאת מהסיפור הזה עם רווחים אמיתיים.

לאייבי הניסיון לרקוד על שלוש החתונות דווקא עובד מצוין. הרזומה שלו כבר כולל שמונה זכיות בטורנירים של ה־WSOP, ועוד 32 פעמים שבהן הוא סיים טורנירים "In The Money", כלומר הגיע מספיק רחוק בשביל לזכות באחד הפרסים הכספיים. בכל מה שקשור לפוקר אונליין האיש בכלל אגדה מהלכת. לפי הפרסומים הרשמיים של האתר HighStakesDB.com, בין השנים 2007–2010 גרף אייבי קצת פחות מ־19 מיליון דולר רק ממשחקי פוקר מקוונים. אגב, לכתב ההוא של "ESPN" שניסה להתחקות אחר המאזן השנתי שלו אייבי הסכים רק לומר: "אני משלם הרבה מאוד מסים".

ומה בנוגע למשחקים על מזומן? ובכן, הנה סיפור קטן שיכול לעזור לענות על השאלה הזאת: לפני כמה שנים הוקמה בווגאס קליקה סגורה של מקצועני פוקר בסכומים גבוהים. הם קראו לעצמם The Corporation, והצליחו לגייס לשורותיהם אגדות חיות כמו דויל ברנסון, ג'וני צ'אן, טד פורסט וכמובן את מיודענו, אייבי הצעיר. הרעיון מאחורי הקבוצה הזאת היה לבנות סוג של מועדון סגור ואקסקלוסיבי שידגיש את הבידול משאר המהמרים הקטנים, אבל גם יאתר הזדמנויות טובות להגדלת המחזור של כל החברים.

בתחילת 2006 קיבלה הקבוצה את ההזדמנות הגדולה בתולדותיה: המיליארדר הטקסני אנדי ביל, שנחשב לגאון מתמטי ועשה הרבה יותר מדי כסף מבנקאות ונדל"ן, הזמין את חברי הקבוצה לסדרה של משחקי פוקר אחד על אחד. הלוקיישן שנבחר היה הקזינו של מלון Wynn בלאס וגאס, הבליינדים נקבעו על 50 אלף/100 אלף דולר, וההתמודדות יצאה לדרך. בתום חמישה ימי משחקים התברר שביל אולי משועמם, אבל פוקר הוא יודע לשחק, וחברי The Corporation מצאו את עצמם מופסדים בקצת יותר מ־10 מיליון דולר.

כשהם מוכים אבל עדיין לא מוכנעים החליטה הקבוצה לשלוף את נשק יום הדין שלה, וזרקה למערכה את אייבי. במשך שלושה ימים רצופים הוא נאבק במוח האנליטי ובכיס הרחב של המיליארדר, וכשהתפזר עשן הז'יטונים התברר שאייבי הצליח לקלף בחזרה 16.6 מיליון דולר. מועדון העילית של הפוקר העולמי קיבל את הכבוד שלו בחזרה. אנדי ביל מצדו הזדרז לעזוב את וגאס והודיע שעד להודעה חדשה, הוא עם פוקר גמר.

פוקר צילום: shutterstock

העובדה שהוא היחיד שהצליח להביס בצורה כזאת את הגאון המתמטי לא ממש מפתיעה בהתחשב בסגנון המשחק של אייבי. לטענתו, האסטרטגיה שלו בנויה פחות על חישובי אחוזים מורכבים או הסתברות ריאלית לזכייה בקופה ויותר על לוחמה פסיכולוגית. בזמן ששחקני פוקר אחרים נוהגים לנסות לדובב את היריבים שלהם כדי לקבל רמז על היד שהם מחזיקים (לפעמים רק כדי לשמוע אם הקול שלהם רועד כשהם מדברים), אייבי מסתפק בדרך כלל במבט ארוך, ממוקד ומפחיד לאללה, בפניו של המהמר שמולו. בסיומה של הבהייה מקפיאת הדם הזאת הוא יחליט אם לקפל את היד שלו, להשוות את ההימור של היריב, או לעשות העלאה של סכום כסף שערורייתי. סגנון המשחק הזה כבר גרם ללא מעט אגדות פוקר לעשות טעויות של טירונים כשהם מתמודדים מולו. בברנז'ת הפוקר העולמית אפילו כבר מצאו לזה שם: The Ivey Effect.

חסר רק עוד תואר אחד

באופן די מפתיע, בכל מה שקשור לנשים בחייו, אייבי דווקא מצליח לשמור על עמימות קפדנית. ב־2002 הוא התחתן עם חברתו זה כמה שנים לוסייטה, אבל הנישואים החזיקו קצת יותר משבע שנים ולא ניפקו לזוג צאצאים. מצד שני, עכשיו כשהוא גרוש, מפורסם, עשיר ועדיין צעיר, כנראה צפויות התפתחויות פוטוגניות במיוחד גם בתחום הזה.

אגב, באופן די פרדוקסלי, שחקן הפוקר הטוב בעולם עדיין לא זכה בתואר האולטימטיבי של הענף: מקום ראשון במיין איוונט של ה־World Series of Poker. שלוש פעמים הוא הגיע קרוב (המקום ה־23 ב־2002, עשירי ב־2003 ו־20 ב־2005), ופעם אחת ממש קרוב (מקום שביעי ב־2009), אבל את הצמיד הגדול באמת הוא עדיין לא זכה לענוד. כן, בפוקר נוהגים לחלק במקום גביעים צמידי זהב משובצים ביהלומים, כדי שכל תנועה עתידית שלך בכיוון הז'יטונים תזכה להדרת הכבוד הראויה משאר יושבי השולחן.

בקיץ הוא שוב ינסה להסתער על התואר הנכסף, אבל בניגוד למצב הצבירה הקבוע שלו, הפעם נראה שהוא עומד להזיע המון בשביל זה. ככה זה כשסביבך יושבים כמה אלפי אנשים ששילמו עשרת אלפים דולר על הזכות להשתתף. אבל הבעיה המרכזית של אייבי נעוצה פחות במספר המהמרים שנרשמו לטורניר, ויותר בעובדה שכל אחד מהם חולם על הרגע שבו הוא ידיח את השחקן הטוב בעולם.

האם הוא יצליח בכל זאת? אם כן, זה יהיה רגע מרגש במיוחד עבור כמה ממאות אלפי חובבי הפוקר ברחבי העולם. אם לא, הוא בטח יתנחם באחד המשחקים בסכומים גבוהים שייערכו במקביל במלון בלאג'יו הסמוך בהשתתפות כרישים אחרים שהודחו מהטורניר. מי יודע, אולי הוא אפילו יזמין לעצמו צלחת גדולה - אבל ממש ממש גדולה - של צ'יקן ווינגס.