"לפעמים נשים נמנעות מלצאת מהאזור הנוח שלהן"

פרופ' רבקה כרמי (62)

מצב משפחתי: נשואה + 1

מגורים: עומר

השכלה: רופאת ילדים וגנטיקאית

תפקיד: נשיאת אוניברסיטת בן־ גוריון (כ־5 שנים) ויו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות (כחצי שנה)

עוד משהו: השתתפה בפרויקטים לקידום השכלת נשים בקרב הבדואים בנגב

לפני קצת פחות מחמש שנים עשתה רבקה כרמי, פרופ' לרפואה ולגנטיקה, היסטוריה באקדמיה הישראלית כשהחליפה את אבישי ברוורמן ומונתה לנשיאת אוניברסיטת בן־גוריון. היתה זו הפעם הראשונה שאשה מונתה לעמוד בראש אחת מאוניברסיטאות המחקר בישראל. אלא שמה שהיה נראה אז כשינוי מגמה, נשאר עד כה כסנונית כמעט יחידה. מלבד פרופ' חגית מסר־ירון, שמונתה שנתיים אחרי כרמי לנשיאת האוניברסיטה הפתוחה, עדיין מדובר בחריג שמעיד יותר על הכלל.

"לצערי, בעולם של ניהול האקדמיה יש ייצוג נמוך מאוד של נשים ברמות הגבוהות", אומרת כרמי בראיון ל"כלכליסט". לדבריה, "אין הרבה נשים פרופסוריות מן המניין, אין הרבה נשים דקאניות ונשים מנהלות מחלקות. באקדמיה, כמו גם בעולם הרפואה, התעשייה או הביזנס, אנו רואים חסמים בפני נשים שנובעים מהצורך של שילוב בין קריירה לחיי משפחה".

יש פמיניסטיות שטוענות כי תקרת הזכוכית של הנשים בנויה משכבה עבה של גברים.

"לא מדובר במחסומים שהוצבו במכוון, אלא הם בעיקר נובעים מהעובדה שסביבת העבודה באקדמיה וברפואה היא סביבה שעוצבה על פי אמות מידה, התנהלות ואורח חיים גבריים. לכן, מטבע הדברים, הסביבות האלה לא מאוד ידידותיות לנשים, שנושאות בעול של הקמת משפחה וגידול ילדים. זה מכתיב סוג מסוים של קריירה. זו הסיבה שנשים בסופו של דבר בוחרות מקצועות מסוימים שניתן לשלב בהם ביתר קלות חיי משפחה ונמנעות ממקצועות אחרים. זה בולט מאוד בתחום הרפואה, שנשים נוטות שלא לבחור מקצועות כירורגיים, הדורשים שעות ארוכות ועבודה פיזית קשה, והולכות למקצועות כמו רפואת ילדים, רפואת משפחה וכו', שהם יותר 'חברותיים' לנשים".

"המעסיקים יכולים לעשות דברים טכניים, אך מהותיים"

לדברי כרמי, בתחום הבריאות יש גם בעיה קשה של חוסר ייצוג הולם לנשים במשרות ניהוליות בכירות. כך, למשל, היא מזכירה כי בישראל מכהנות רק שתי מנהלות בתי חולים. "אי אפשר שלא יהיה איזה קול נשי בתוך הניהול של המערכת הזו, שנותנת מענה לאוכלוסייה המורכבת מ־50% נשים. מעבר לתפיסה הניהולית השונה שנשים יכולות להביא איתן, יש גם ראייה מגדרית של צורכי המקצוע עצמו. אין, למשל, מספיק התייחסות לצרכים של נשים חולות".

כרמי טוענת שמלבד השינויים שנשים צריכות לדחוף בקרב מעסיקיהן וברמת הממשלה, יש גם עבודה עצמית שיכולה להיעשות כדי לקדם תעסוקה של אמהות. "עדיין יש מקום לדחוף נשים לשפר את התדמית העצמית שלהן ולעשות את המרב כדי להפיק מעצמן את המקסימום בכל מקום שבו הן נמצאות", היא אומרת, "לפעמים נשים מסתפקות במועט ונמנעות מלצאת מאזור הנוחות שלהן, בעוד שאצל גברים אתה רואה יותר רצון לכבוש ולהצטיין.

"אני לא מקבלת את זה. זה שינוי שצריך לצמוח גם מהמערכת אבל גם מהאשה עצמה. יש אמנם בתוך המערכת חוסר פרגון וחוסר התייחסות לצרכים המיוחדים של נשים, ובמקומות רבים יש גישה שאומרת כי גברים שווים יותר, אבל הנשים מחויבות לרצות יותר".

מה המדינה ומקומות העבודה צריכים לעשות כדי לקדם את נושא תעסוקת הנשים?

"צריך לדאוג למעונות יום סמוכים למקום העבודה שיאפשרו לנשים גמישות רבה יותר, וכמו כן לאפשר לנשים שעות נוחות יותר. במקומות שזה אפשרי, לתת לנשים, למשל, לפצל את שעות העבודה, להתחיל אותה יותר מאוחר, או לצאת מוקדם יותר. אצלנו, למשל, מדברים על לא לחייב נשים ללמד בשעות אחר הצהריים - לפחות בתקופה שהילדים עדיין קטנים. המעסיקים יכולים לעשות כל מיני דברים שהם טכניים, אבל בהחלט מהותיים כדי ליצור סביבת עבודה ידידותית יותר לנשים".

כשהשעון הביולוגי ושעון הקביעות מתנגשים

כרמי מונתה לפני כחצי שנה גם לתפקיד יו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות. היא מספרת כי האקדמיה דנה בימים אלו בכמה דרכים לקדם נשים בתוך המערכת. "היות שנמצא כי נשים פחות נוטות לפנות לקריאה הראשונה כאשר מתפרסם מכרז על מקום עבודה או תקן פנוי באוניברסיטה - מדברים כיום על צעדים כמו פנייה אקטיבית. למשל, לחפש נשים המתאימות למשרה ולא רק לחכות בשקט שהן יגיעו אליי, כמו גם מתן תמריצים למחלקות כדי שיגייסו נשים".

רעיון נוסף להקלה על נשים המעוניינות לפתח קריירה אקדמית הוא הרחבת חלון ההזדמנויות לקבלת קביעות בקרב המרצות. "התחרות בתקופה של לפני קבלת הקביעות אינה מספיק שוויונית כיום", אומרת כרמי, "אפשר לדבר באופן מטאפורי על שני שעונים מתקתקים - השעון הביולוגי ושעון הקביעות. בדרך כלל, בתוך 6-5 שנים צריכה להתקבל החלטה בקשר לקידום אקדמי מדרגת מרצה לדרגת מרצה בכיר. השעון הזה מתאים לגברים ולא כל כך מתאים לנשים כי זו בדיוק התקופה שבה נשים נוטות להקים משפחה. כדי לסייע לנשים לחצות גם את המחסום הזה מדברים היום על למתוח את שעון הכניסה לקביעות ולתת להן עוד שנה. אני קוראת לזה השוואה מתקנת".