למה רוב בקבוקי הבירה הם בצבע חום או ירוק?
בלדד השוחי מתבונן בעולם מבעד לתחתית הבקבוק
עופרי היקרה,
תאמיני או לא, אבל בירה בבקבוק שקוף מתקלקלת מהר יותר. וזה בעיקר באשמת הכְּשׁוּת. בבירה, מלבד מים, יש גם שמרים, לֶתֶת וכשות. השמרים הם פטריות זעירות שיודעות להפוך סוכרים לאלכוהול ולדו־תחמוצת הפחמן; הלתת, הקרוי גם "מאלט", עשוי מגרעיני דגן (בדרך כלל שעורה) שהונבטו כדי שהעמילנים שנמצאים בהם יהפכו לסוכר שהשמרים אוהבים; והכשות שם בעיקר כדי לתת לכל הסיפור הזה טעם של בירה.
כשות, לכל מי שמצא עצמו בוהה מבעד לצעיפי אלכוהול ברשימת המרכיבים על בקבוק בירה, היא פרח. ליתר דיוק, זהו כינוים של הפרחים הנקביים של צמח הכשותית (Humulus lupulus), קרוב משפחה של צמח הקנאביס הידוע אף הוא בזכות הפרחים הנקביים שלו וסגולותיהם מרחיבות הדעת.
מתישהו לפני קום המדינה החליט ועד הלשון העברית (לימים "האקדמיה ללשון") לשנות את הגיית המילה לכָּשׁוּת, כנראה כדי להבדיל בין תפרחת הכשותית לבין סוג מסוים של צמחים ממשפחת החלבליים שנושא בדיוק את אותו שם. בלדד תמה על הצעד הקיצוני הזה. השם כשות נמצא במקורותינו ומגיע מהמילה הארמית "כשותא". אין פסול במילים שחולקות ביותר ממשמעות אחת - כשותית, לדוגמה, הוא גם שמה של פטרייה טפילית - ואם אינך מסוגל להבחין בין כשות לכשות על פי ההקשר, נראה שצרכת יותר מדי ממנה.
איך שלא מבטאים את זה, הכשות היא דבר נהדר. יש לה תפקיד משני בתור חומר משמר, והיא הופכת קצף הבירה לעמיד יותר, אבל תפקידה הראשי הוא לספק את המרירות האופיינית, זו שגורמת לך להיות צמא יותר ככל שאתה לוגם יותר - לשמחת היצרן והסובבים. לטעם הזה אחראים חומרים מרירים שנמצאים בכשות ושנקראים בפי המומחים "איזוהומולונים". כשהם נחשפים לאור בסביבה עשירה בוויטמין B2, ובשמרים יש המון ויטמין B2, הם הופכים לחומרים הרבה פחות מסבירי פנים. ספציפית, הם הופכים ל־3־מתילבוט־2־אנא־1־תיול, חומר דומה לזה שנמצא בהפרשותיו המצחינות של הבואש. ולכן בירה ששוהה באור מקבלת טעם וריח בלתי נסבלים. היא פשוט מבאישה. בירה בהירה יכולה לשהות קצת יותר זמן בשמש - צבעה השקוף מעיד שרוב האור פשוט עובר דרכה - אבל בירה כהה בולעת את האור ועלולה לקבל מכת שמש תוך שעות מעטות.
וכאן נכנסת הזכוכית לתמונה. זכוכית כהה חוסמת חלק מאור השמש, מה שמאריך את חיי המדף של הבירה. זכוכית חומה עושה את זה הכי טוב. היא מסננת ביעילות את הקרינה העל־סגולה שעלולה לזרז שלל תהליכים כימיים. ולא רק בבירה. בקבוקי תרופות חומים מאותה סיבה, וגם בקבוקים של תמציות טעם ושמנים אתריים. בכולם יש העדפה לבקבוקים חומים שמגנים על המוצר מאור.
לזכוכית ירוקה יכולת סינון פחותה, אלא אם היא כהה מאד, כמו בבקבוקי יין, אך היא פשוטה יותר להפקה. הצבע הירוק נובע מתחמוצת ברזל שנמצאת בזכוכית באופן טבעי, ולרוב הזכוכיות השקופות נשאר גוון ירקרק שהופך למודגש יותר ככל שהזכוכית עבה יותר.
השמועה מספרת שבמקסיקו, ארץ שטופת שמש ודלת אמצעים, המקומיים נוהגים לתחוב פלח לימון לתוך בקבוקי בירה שקופים כדי לסתור את הטעם הבאוש. אבל זו רק אגדה אורבנית. המקומיים במקסיקו פשוט לא שמים לימון בבירה. ואי אפשר להאשים אותם - אפילו במדינות מתפתחות מעט מאד אנשים מאחסנים בקבוקי בירה בשמש.
אז בשורה התחתונה, בדיוק כמו הלימון בבירה קורונה, גם צבע הבקבוק הוא בעיקר עניין של מסורת. אנשים רגילים לשתות בירה מבקבוקי זכוכית צבעוניים, ומי שמוכר בירה בבקבוקים שקופים הוא זה שחייב לתת דין וחשבון. הדרך הנכונה לאחסן בירה - הדרך ההגיונית, החסכונית והידידותית ביותר לסביבה - היא בכלל בפחיות אלומיניום. יש אנשים שחושבים שהפחית נותנת לבירה טעם מתכתי, אבל זה אפקט פסיכולוגי לחלוטין. רוב הפחיות מצופות מבפנים בחומר סינתטי, כדי להגן על האלומיניום, והבירה לעולם אינה נוגעת במתכת. אם יש הבדל בטעם, הוא נמצא ברמת ההבאשה, ואולי באמת הגיע הזמן לשנות את המסורת ולקנות בירה בפחית.
שאלות לבלדד השוחי: askbildad@calcalist.co.il