האם לספר בראיון עבודה על חסרונותיי?

פרופסור יקר,

שאלה מציקה שחוזרת בראיונות עבודה היא: "מהם החסרונות שלך?". התשובה המקובלת, "אני מסור מדי" או "אני פרפקציוניסט", כבר נשמעת יותר רע מאשר תשובה כנה. מה כדאי להשיב?

קובי

כמות הטיפשות שיש בראיונות עבודה היא אחד הדברים היותר מצערים שאני מכיר. מצערת לא פחות העובדה ששנים של מחקר גילו שראיונות בלתי מובְנים, כלומר כאלה שבנויים כשיחה חופשית, פשוט לא עוזרים למצוא את המועמד המתאים. אם לוקחים מבחן פסיכומטרי ומוסיפים לו ראיון אישי, הראיון יוביל לתוצאה פחות טובה.

וגם עם תואר פרופסור, אני מתקשה להבין מה יוצא מהשאלה הטפשית הזאת על החסרונות. הרי ברור שאיש לא יגלה מהם חסרונותיו, ומה שנשאר הוא מעסיק שמתחיל קשר עם עובד בכך שהוא מאלץ אותו לשקר. האם זה טוב? האם זו דרך משונה לבדוק איך העובד יגיב למצבי לחץ? לא ברור, ואני בעיקר משתתף בצערך.

 אבל יש דרכים לתפקד טוב יותר בראיון עבודה, גם מול שאלות טיפשיות. אחת מהן נמצאה בניסוי מפורסם שנערך באוניברסיטת קרנגי מלון. בניסוי לקחו בכל פעם שני אנשים ושמו כל אחד בחדר אחר. אחר כך נתנו לבחור בחדר הראשון להעביר לשני שאלות שכתב על נייר והבחור בחדר השני השיב בכל פעם רק ב"כן" ו"לא".

ראיון עבודה. ברור שאיש לא יגלה מהם חסרונותיו צילום: shutterstock

בסוף הניסוי השואל התבקש לומר אם היה שוכר לעבודה את המשיב. אלא מה? בכמה קבוצות הנחו את המשיב לתת את התשובה הכי טובה שלו, ובקבוצות האחרות הנחו אותו לענות בחצי הראשון של הניסוי תשובות טובות, ובשני תשובות רנדומלית: לשאלה שמתחילה באותיות אל"ף עד למ"ד להשיב "כן" וליתר להשיב "לא". התוצאה: המשיבים הרנדומליים נשכרו בתכיפות רבה יותר.

למה? הסברה היא שבראיון בלתי מובנה, שבנוי כשיחה לא רשמית, אחרי שעשינו רושם ראשוני של אנשים שפויים ואחראים, תשובות שיפתיעו את השואל יגרמו לו לחשוב: "וואו, על זה לא חשבתי, איזה מרואיין מקורי!". גם בשאלות על מגרעות וגם בשאלות אחרות, כשהראיון מתקדם, היתרון שלך עשוי להיות טמון ביכולתך להפתיע.

שאלות לדן אריאלי: askdan@calcalist.co.il