ובינתיים, בשטייניץ לנד
רמת החיים עולה ומצבו של מעמד הביניים מצוין? שר האוצר בודה מלבו מציאות אלטרנטיבית, כתירוץ לעובדה שהוא עצמו חתום על המהלך הכלכלי האומלל ביותר מבחינה ציבורית שנעשה בישראל בשנים האחרונות
האמת? לא הייתי מתחלף בימים אלה עם שר האוצר יובל שטייניץ, ולא רק בגלל שבארץ נהדרת הציגו אותו כעציץ של נתניהו. לעמוד במרכזה של מערבולת לחצים פוליטית סביב התייקרויות מחירים של מוצרי יסוד שלממשלה אין שליטה עליהן, כשראש הממשלה לא מעניק לך כל גיבוי, זו אכן משימה כפויית טובה.
עם זאת, העובדה שהמערבולת הזו מתרחשת דווקא במשמרת שלו אינה נותנת לשר שטייניץ לגיטימציה כלשהי לבדות מלבו מציאות אלטרנטיבית, כתירוץ לעובדה שהוא עצמו חתום על המהלך הכלכלי האומלל ביותר מבחינה ציבורית שנעשה בישראל מאז הניסיון של רוני בר־און לבטל את הפטור ממס לקרנות ההשתלמות: העלאת המיסוי על הדלק ב־20 אגורות בתחילת השנה. לטענת שטייניץ, למעמד הביניים אין על מה לבכות. רמת החיים עולה, מצבו מצוין. את הנימוקים שהוא משמיע בימים האחרונים להגנתו כדאי לפרק אחד אחד.
נימוק ראשון: הדולר נחלש, מחיר המוצרים המיובאים הוזל ורמת החיים עלתה. כד"ר לפילוסופיה, היה מצופה משטייניץ שיזהה בעצמו שהטיעון הזה אינו תקף מבחינה לוגית. בניגוד לעליית מחיר הדלק, היחלשותו של הדולר מול השקל אינה נובעת מפעולה של שר האוצר (אם כבר, מהיעדר פעולה). מנגד, מחירו של הדלק זינק, בין היתר, מכיוון ששר האוצר העלה את המס.
במילים אחרות, העובדה שהישראלים צריכים לברך על ירידת מחיר מוצרי הצריכה המיובאים אינה פוטרת את שטייניץ מהאחריות להכבדת המעמסה בגזרת הדלק. ומלבד זאת, איך קשורה ירידת המחיר של מסך טלוויזיה לנטל שמהווה מחיר הדלק? האם העלייה במחיר הדלק מצד שר האוצר אמורה לעודד את הישראלים לצרוך פחות טלוויזיות? קשה להאמין ששר האוצר מעוניין לפגוע בצריכה הפרטית, שמהווה עמוד תווך חשוב בצמיחה של המשק.
נימוק שני: ישראל היא המדינה היחידה במערב שהעלתה את השכר במגזר הציבורי. הטיעון הזה בעיקר מעליב את האינטליגנציה, ולא רק של עובדי המגזר הציבורי. זה נכון, האוצר אכן חתם על הסכם שכר חדש במגזר הציבורי (אם כי לא מיוזמתו כמובן, אלא לאחר איום בשביתה מצד ההסתדרות). אבל כעת כדאי להיזכר בעובדות. ראשית, תוספת השכר שנובעת מההסכם נכונה רק לעובדי המגזר הציבורי שנמצאים בחוזים קיבוציים ולא לכלל המשק. וממילא, התוספת הכוללת של 6.25% לשכר לא ניתנה בבת אחת, אלא במדורג. בתחילת 2011 קיבלו העובדים תוספת של 2.25% בלבד.
כעת צריך לבדוק מה קרה לשכר הממוצע במשק בשנים האחרונות. אז נכון, בשנת 2010 השכר הריאלי אמנם עלה בשיעור קל של 1.2% (הנתונים נכונים עד הרבעון השלישי של 2010). אבל - וזה אבל חשוב - ב־2009 נשחק השכר הריאלי ב־2.8%, ובשנת 2008 ב־0.7% נוספים. תוספות השכר שנתן האוצר לעובדי המגזר הציבורי ממש לא מפצות על שחיקת השכר הזו. במילים אחרות, גם אחרי ששר האוצר פתח את הארנק, מצבם של העובדים עדיין לא השתפר, כך שאין לו לשטייניץ ממש על מה להתגאות.
נימוק שלישי: מס ההכנסה הופחת למעמד הביניים. קודש הקודשים של תפיסתם הכלכלית של נתניהו ושטייניץ הוא שהפחתת מס ההכנסה ומס החברות מתניעה את צמיחת המשק, מקנה אמינות לממשלה ואין להפר אותה משום סיבה. גם כאן כדאי להיזכר בעובדות. כבר ב־2011, בחשאיות שנועדה שלא להביך את נתניהו, מס ההכנסה על העובדים לא הופחת כפי שהתחייב נתניהו עם כניסתו לתפקיד. מההבטחה המקורית נותר צל חיוור: ריווח מדרגות המס.
המשמעות, כפי שעולה מנתוני רשות המסים, היא זו: בעלי משכורות של 20 אלף שקל בחודש (ברוטו) יקבלו תוספת חודשית של 133 שקל. בעלי משכורות של 15 אלף שקל (ברוטו) יקבלו תוספת של 80 שקל. מי שמשתכרים עשרת אלפים שקלים בחודש (ברוטו) יסתפקו בתוספת של 27 שקל בחודש. האם שר האוצר סבור שהתוספות המזעריות הללו באמת מפצות על התנפחות רשימת הקניות השבועית?
סיכום: שטייניץ לא קולט את זעקת הנושאים בנטל. אם שר האוצר עונה בחיוב על השאלה האחרונה, הרי זו הוכחה נוספת לכך שהוא תלוש מהמציאות. אולי זה נובע מכך שכמו מקבלי החלטות אחרים, גם שטייניץ אינו מוציא מכיסו את כל אותם הסכומים המצטברים ששוחקים את מעמד הביניים. השכר החודשי שלו, שאותו הוא מקבל כמובן מן המדינה,
קפץ בתחילת השנה בכ־2.2% בהתאם לעליית המדד, ועוד תוספת של 5% על החזרת הקיצוץ הזמני ב־2009. על הדלק הוא אינו משלם מאומה. גם תעריפי הסלולר לא ממש מעניינים אותו.
כשזה המצב, מה הפלא שהוא לא מצליח לחוש את רחשי העם. למעשה, גם כשראש הממשלה מאותת לו בייאוש - הם יהרגו אותנו בבחירות, מוכרחים לבטל את העלאת המס על הדלק - שטייניץ לא ממש קולט. בהודעה לעיתונות שפרסם אתמול משרד האוצר בנושא הורדת המס על הדלק בחר שטייניץ להשתמש בנוסח הבא: "בכך מיישם שר האוצר את הראשון מבין הצעדים להקלה על הנטל". הוא רק מיישם.
ועוד משהו לסיום. במסיבת העיתונאים המוזרה שקיימו נתניהו ושטייניץ ביום חמישי חזרה על עצמה שוב ושוב המילה "אני". מקומה של מילה אחרת בשפה העברית - "טעיתי" - נפקד מהטקסטים של ראש הממשלה ושר האוצר.