"על שטיח אדום ללשכות נשיאים": כך נכנס איל היהלומים דן גרטלר לשוק הרוסי והאפריקאי
בתביעה שהוגשה ביום ראשון לבית המשפט המחוזי טוען ד"ר ולדימיר וקסמן כי בזכות קשריו ברוסיה התפתחה אימפריית היהלומים של דן גרטלר, שלבסוף הותיר אותו ללא פרוטה. התביעה חושפת את מערך הקשרים שהוביל לחוזים במיליארדי דולרים: מהמתווכים, דרך בכירים לשעבר בצבא האדום, ועד ליהלומים של רוסיה ואפריקה
תביעה שהוגשה ביום ראשון לבית המשפט המחוזי בתל אביב מספקת הצצה נדירה לאופן שבו זכה איל היהלומים המסתורי דן גרטלר בדריסת רגל בעסקי היהלומים ברוסיה ובאפריקה, תוך שהוא פועל בהצלחה היכן "שאף אחד מהעולם המערבי לא הצליח לפניו".
את התביעה נגד גרטלר וחברת דן גרטלר יהלומים שבבעלותו הגישו ד"ר ולדימיר וקסמן ושותפו העסקי, קלוד קלפטש שילטון, שמיוצגים על ידי עו"ד גליה זלצר ליפשיץ. לפי טענת התובעים, בתחילת 1998, בתיווכו של שר החוץ כיום אביגדור ליברמן שהיה אז איש עסקים פרטי, הם העמידו לרשות גרטלר את מיטב קשריהם ברפובליקה סאחה־יקוטיה של הפדרציה של רוסיה, ובמדינות האפריקאיות זימבבואה, סיירה לאונה וקונגו.
קשרים אלו, טוען התובע, אפשרו לגרטלר "להיכנס על גבי שטיח אדום ללשכות נשיאים, ראשי מדינות וחברות כריית יהלומים, זהב ומחצבים אחרים, ולפתוח דלתות שחברות ענק בינלאומיות ואנשי עסקים אחרים ומצליחים, כמו לב לבייב, לא הצליחו לפתוח".
לטענת התובע, כתוצאה מכך גרף גרטלר הכנסות בסדר גודל של מיליארדי דולרים. התובע טוען כי גרטלר התחייב לשלם לו עמלה נדיבה תמורת שירותיו וכי יקבל "סכום גדול כל כך שאי אפשר לספור"; אך לטענתו, בסופו של דבר גרטלר ניתק עמו קשר, ועד עצם היום הזה לא שילם לו פרוטה.
לפיכך דורש התובע, שצירף לתביעתו העתקים לכאורה מהסכמים שהיו לו עם גרטלר, כי בית המשפט יורה לגרטלר לספק לו חשבונות מפורטים על עסקיו במדינות אלו, יצהיר כי גרטלר הפר במרמה את ההסכמים עמו, ואף ימנה נאמן שיפקח על הסדרת החשבונות.
הקשר עם האחווה הצבאית הרוסית
התובע המרכזי הוא ולדימיר וקסמן, מהנדס מכרות ומומחה לקידוחים מברית המועצות לשעבר, שעלה לישראל ב־1987. "טרם עלייתי לישראל עסקתי בברה"מ בכרייה, בין היתר ברפובליקה הסובייטית של יקוטיה, העשירה במכרות יהלומים", מספר וקסמן בתצהיר.
לטענתו, "יש לי קשרים ענפים עם אישים רבי השפעה מברית המועצות לשעבר, ובין היתר עם חברי האחווה הצבאית הרוסית - המאגדת קצינים רמי דרג, ובהם גנרלים ואדמירלים של הצבא האדום, מוסדות ממשל ושירותי הביטחון והביון של הממשל הסובייטי". התובע מוסיף כי "אני הייתי מי שהגה ויזם פעולות להשפעת חבריי וכוחם הרב, הן בגבולות ברית המועצות לשעבר והן באפריקה".
לדברי וקסמן, "עוד בהיותם בשיא כוחם, עת שלט השלטון הקומוניסטי בברית המועצות, צברו הקצינים הבכירים של הצבא האדום והשירותים החשאיים הסובייטיים ושאר בכירי השלטון כוח עצום והשפעה אדירה - הן פוליטית והן כלכלית, אף מעבר לגבולות ברית המועצות, ובעיקר אך לא רק, באפריקה".
עם נפילת ברית המועצות העמידו אותם בכירים לשעבר את קשריהם, השפעתם וכוחם לרשות ממשלות, חברות בינלאומיות ואוליגרכים חדשים, שחפצו להתעשר תוך ניצול קשריהם המיוחדים.
ליברמן מגשש, גרטלר מבטיח
לטענת התובעים, הקשר הראשוני עם גרטלר נוצר בפברואר 1998. גרטלר, נטען, גילה עניין ברכישת יהלומים ביקוטיה, רפובליקה במזרח הרחוק הרוסי המהווה חלק מהפדרציה הרוסית, אשר בשטחה קיימים אוצרות מינרלים מהגדולים בעולם - זהב, יהלומים ואף אורניום. החברה הממשלתית שבתחום סמכויותיה כריית היהלומים של יקוטיה והפקתם היא חברת אלרוסה, מהגדולות בעולם בתחומה.
אביגדור ליברמן צילום: אלכס קולומויסקי לפי טענת וקסלר בתצהירו, כאן נכנס ליברמן, שלא נכלל בכתב התביעה, לתמונה. "יום אחד התקשר אליי ידיד ואמר לי שאביגדור ליברמן מעוניין לפגוש אותי. נפגשנו, וליברמן אמר לי שהוא פועל בשמו של דן גרטלר. הוא סיפר לי שגרטלר הוא בחור צעיר, מוכשר ומצליח ממשפחת יהלומנים ידועה, שרוצה להציע לי שיתוף פעולה במטרה שאסייע לו תוך ניצול קשריי עם אנשי שלטון. זאת כדי לקבל קשרים וחוזים עם החברות וראשי השלטון ביקוטיה ובאפריקה".
מובן שווקסלר היה עתיד להרוויח מהעסקה. "תמורת הסיוע ופתיחת הדלתות לגרטלר, ברוסיה ובאפריקה, הוא היה מוכן לשלם לי עמלות נכבדות מכל עסק שהוא והחברות שלו יעשו". בפגישה, לדבריו, אמר לו ליברמן כי "המטרה היא שאסדר לדן גרטלר קשרים עסקיים ואפתח לו דלתות אל האנשים הקובעים ביקוטיה - כמובן כנגד תמורה".
בעקבות פגישה זו, טוען התובע, ארגן ליברמן פגישה בינו לבין גרטלר. "גרטלר שאל אם יש לי קשרים ברוסיה בכלל וביקוטיה בפרט, וסיפרתי לו על קשריי עם גנרלים ואנשים חשובים".
לטענת התובע, "גרטלר אמר לי שאם אצליח לגייס את האנשים האלה ולגרום לכך שהוא וחברתו יוכלו לפעול ביקוטיה, הוא ישלם לי סכומים ענקיים".
וקסמן, גרטלר וליברמן במוסקבה
לטענת התובע, בעקבות הפגישה עם גרטלר הוא יצר קשר עם עמיתיו באחווה הצבאית הרוסית וסיכם איתם שגרטלר יוזמן לפגישה במוסקבה, שם ידונו בנושא. לפגישה הגיעו כמה קצינים בכירים מהאחווה הצבאית הרוסית, וכן גרטלר וליברמן.
התובע מוסיף ומפרט כי הוא נסע עם צוות מומחים של האחווה כמה פעמים ליקוטיה, שם נערכו פגישות עם סגן ראש ממשלת יקוטיה, שר התעשייה של הרפובליקה, מנכ"ל חברת האנרגיה ומנכ"ל חברת היהלומים אלרוסה. "כך יצרנו למר גרטלר קשרים ישירים עם ראשי השלטון ועם האנשים הקובעים. בכך מילאנו את חלקנו, ולגרטלר נקרתה הזדמנות עסקית גדולה לפתח עסקים עם החברות ביקוטיה ולרכוש מהן יהלומים".
לטענת התובע, במקביל גם נחתם הסכם בינו ובין תובע נוסף לבין גרטלר, שבמסגרתו אמור היה גרטלר לשלם לווקסמן עמלה מכל רכישת יהלומים שיבצע ביקוטיה.
לפי הנטען, וקסמן עמד בסיכום ודאג לכך שהאדמירל קונדרשוב, סגן הנשיא של אחוות הצבא הרוסית, יפנה לנשיא יקוטיה ולאנשי השלטון, ישלח לשם את בכירי האחווה, ויערוך פגישות "עם כל הגורמים הקובעים, שהכינו את השטח לפגישות בהשתתפות גרטלר".
לדבריו, "במסגרת המגעים הוזמנו גרטלר וליברמן כמה פעמים למוסקבה לפגישות, ובחלק מהפגישות השתתף גם אדם בשם גרגורי רסטמן שהוצג כנציג של ליברמן". התובע טוען כי כשהתעניין לדעת מה אירע בעקבות הפגישות, השיב לו גרטלר כי "העניין לא עבד טוב".
לטענתו, שנים רבות לאחר מכן, סמוך למועד הגשת התביעה הנוכחית, גונבו לאוזניו שמועות שגרטלר קיבל מחברת היהלומים אלרוסה זכות לרכוש יהלומים במאות מיליוני דולרים, וכן כי גרטלר פתח באמצעות חברה שרשם באוגנדה חברה משותפת עם אלרוסה לשיווק יהלומים, בהיקף של מאות מיליוני דולרים.
עם הפנים לאפריקה
לטענת התובע, הפגישות שערך עם ליברמן וגרטלר סייעו בקשירת קשרים לא רק ביקוטיה אלא גם באפריקה ובעיקר בסיירה לאונה, זימבבואה וקונגו, בתחומי כרייה, רכישה, עיבוד ושיווק מחצבות ויהלומים.
לפי טענתו, בפברואר 1998 נחתם במוסקבה זיכרון דברים בין חברת סילרד של האחווה הצבאית הרוסית לבין החברה בבעלות גרטלר למיזם עסקים משותפים בזימבבואה ובקונגו. ההסכם נערך ונחתם ברוסית, ולאחר מכן חתם עליו גרטלר באנגלית, באופן אישי.
שישה ימים לאחר מכן, נטען, נחתם הסכם נוסף כשהצדדים בו הם חברה בבעלות התובע ושותפו מצד אחד, וגרטלר מצד שני. התובעים הוגדרו בהסכם כ"קבוצת בעלי אינטרסים באפריקה". בהסכם זה התחייבה החברה בשליטת וקסמן "לארגן ממקורותיה עסקאות של מכירת יהלומים" עבור גרטלר, תמורת עמלה שתעמוד על 3%–15% מהיקף העסקה.
לטענת התובעים, גרטלר טען בפניהם כי ביכולתו לרכוש יהלומים בחוזה לטווח ארוך בסכום של 2 מיליארד דולר "במהירות המרבית". לפיכך נטען כי התובעים, לצד שותפים באחוות הצבא הרוסית, תיאמו מראש עם שר המכרות הענקת רישיון לגרטלר.
לטענת התובעים, בעקבות התערבותם במרץ 1998, בפקודת שר המכרות ונשיא קונגו הוציא משרד המכרות צו משימה ובו מונתה משלחת יועצים מקצועית כצוות ליווי למשלחת הישראלית. המשלחת כללה את גרטלר ומלווים נוספים, והללו הגיעו לביקור רשמי במכרה של החברה הממשלתית ליהלומים MIBA.
חגיגות הניצחון בישראל
בעקבות הביקור סוכם כי ממשלת קונגו תתקשר עם גרטלר בהסכם למכירת יהלומים מחברת MIBA, כשגרטלר ציין כי החברה שבבעלותו "רוצה ומסוגלת לרכוש יהלומים בשווי 3 מיליארד דולר". לטענת התובע, "מכאן נפתחה בפני המשיבים הדרך להצלחה בלתי מוגבלת".
לפי הנטען, גרטלר הזמין אז את וקסלר, חבריו ושותפיו מראשי אחוות יוצאי הצבא הרוסי לחגוג בארץ את ההישג. "גרטלר, בסיועו של ליברמן, מימן את הטסתם לישראל של קצינים בכירים לשעבר ובעלי השפעה אדירה כיום באפריקה. גרטלר ארגן לאורחים מסיבה גדולה ואירחם על חשבונו במלון הילטון בתל אביב".
בשלב הבא, נטען, נפגשו כולם במוסקבה, יחד עם ליברמן, והתארחו במועדון האקסקלוסיבי של קציני הצבא במוסקבה. אז נטען, שגרטלר הבטיח לתובע כי "ישמע ממנו כשיגיע מועד הביצוע, אך לא קיים, ורק מן העיתונות נודע להם שהמשיבים עושים עסקים גדולים ביהלומים ברוסיה, ביקוטיה וכן באפריקה". לטענתם, כל ניסיונותיהם להיפגש עם גרטלר כשלו, והם נותרו "ללא פרוטה, ללא דיווח, וללא ידיעה כמה ואיך צלחו עסקי גרטלר שבגינם הם זכאים לעמלות".
עו"ד בעז בן צור מסר בשמו של גרטלר כי "מדובר בתביעה הזויה, שהתיישנה לפני שנים. תביעה זו כולה סיפורי מעשיות שהתובעים עצמם כבשו במשך למעלה מעשור ולא בכדי. לתביעה שורבבו באופן מלאכותי שמות של אנשים, חברות ועסקאות. אין קשר בין עסקיו של מר גרטלר לבין התובעים. דינה של התביעה לסילוק על הסף". עורכי הדין של אביגדור ליברמן, יעקב וינרוט וירון קוסטליץ, לא מסרו תגובה.
