יוסי מימן מרגיע: "הגז ממצרים ממשיך לזרום כסדרו"

בהתייחסות ראשונה למהומות במצרים אמר אתמול יוסי מימן, נשיא קבוצת מרחב השותפה בחברת EMG שמייצאת גז ממצרים לישראל, "אין ספק כי האינטרסים האסטרטגיים והאינטרסים הכלכליים של מצרים אינם משתנים כתוצאה מהאירועים פנימיים".

לדברי מימן, "יצוא הגז ממצרים נמשך כסדרו ומהווה מקור הכנסה חשוב למצרים. מצרים נהנית מיצוא של 1.5 מיליארד דולר בשנה ומעשרות אלפי מקומות עבודה בזכות הסכם ה־QIZ עם ישראל, המאפשר למצרים לייצא לארצות הברית במעמד אזור סחר חופשי, ויצוא הגז לישראל מבטיח למצרים הכנסה נוספת של כמיליארד דולר בשנה. האינטרסים הכלכליים הללו מהווים חיזוק לאינטרסים האסטרטגיים הרחבים יותר של המדינות. אכן, כל החברות הבינלאומיות הפועלות במשק האנרגיה המצרי מדווחות על המשך פעילות רגילה, ואין כל סימן להשפעת האירועים הפנימיים על פעילותן. כך גם בכל הקשור ל־EMG: הגז זורם כסדרו".

מקורבים לקבוצת דלק אמרו אתמול: "איננו שמחים לאיד. טובת המשק היא שהגז המצרי ימשיך לזרום. עם זאת, כעת מתברר עד כמה חשוב היה שפרויקט תמר ייצא לדרך ומה המשמעות של עיכובים מיותרים בהוצאתו לפועל. חבל שהמדינה הערימה קשיים במתן היתרים להקמת מתקן קבלת הגז, ויצרה עיכובים עם הקמת ועדת ששינסקי".

חשש נוסף שמתעורר בשל חוסר היציבות השלטונית במצרים הוא כי לקוחות ישראלים יימנעו בתקופה הקרובה מחתימה על חוזים לטווח ארוך לרכישת גז מצרי. כך, למשל, החברה לישראל, שחתמה בדצמבר עם EMG על חוזה מהותי לרכישת 1.4 מיליארד מ"ק (BCM) גז טבעי מצרי בחוזה ל־20 שנה בהיקף של 5 מיליארד דולר. לפי החוזה, החברה לישראל תוכל עד סוף מרץ הקרוב להגדיל את ההסכם ב־1.5 מיליארד מ"ק כך שהיקף ההסכם יהיה 2.9 מיליארד מ"ק והיקפו יגדל ל־10 מיליארד דולר ל־20 שנה.

בחברה לישראל לא התייחסו לדברים, אולם ככל הנראה ימתינו בחברה זמן מה עד להתבהרות המצב המדיני במצרים, כדי לקבל החלטה על חוזה האספקה. לפני כשבועיים הודיעה החברה לשותפוּת תמר, כי אם לא תוכל להתחייב ללוחות הזמנים ולתנאי אספקת הגז לחברה, תראה את עצמה החברה לישראל חופשית לחתום על הסכם עם ספקים אחרים - כלומר לממש את האופציה שקיבלה מחברת EMG. אולטימטום זה הפך לעקר בעקבות המהומות במצרים, שכן כל עוד תחושת הוודאות לא תחזור, לא סביר שהחברה לישראל תסתמך רק על EMG כספק הגז היחיד שלה.

בשוק ההון מעריכים כי המשבר המצרי יגרום לצרכנים ששקלו בימים אלה להתקשר בחוזים ארוכי־טווח לספק גז מצרי לבחון את צעדיהם. זאת מאחר שכפי שזה נראה כרגע, חוסר הוודאות המדינית במצרים גדול מחוסר הוודאות לגבי לוחות הזמנים בפרויקט תמר.

במשרד התשתיות אמרו שנכון לסוף השבוע, אין בעיה עם זרימת הגז ממצרים והיא מתנהלת כסדרה. השר לנדאו צפוי להתייחס לנושא במסגרת ישיבת הממשלה היום בבוקר.

מקורות לא מגוונים

בשנים האחרונות עלתה כמה פעמים השאלה, אם בטוח לרכוש גז מספק שיציבות השלטון שלו אינה מצטיירת כאיתנה. שאלה זו התחדדה בזמן שוועדת ששינסקי לבחינת מדיניות המיסוי של חברות גז ישראליות פרסמה את מסקנותיה.

החברות הישראליות, וקבוצת דלק בראשן, טענו שהישענות על ספק גז זר שהיחסים הפוליטיים עמו מעולם לא היו חמים, כמוה כהנחת הכסף על קרן הצבי. עם זאת, המציאות מוכיחה שגם בעתות משבר, כמו בזמן מבצע עופרת יצוקה, אספקת הגז ממצרים המשיכה כסדרה, וגם היום חברת החשמל ממשיכה לקבל את הגז שלו היא נדרשת.

כיום רק שני גורמים מספקים גז לישראל - שותפות ים תטיס מול אשדוד, בבעלות נובל אנרג'י (47%) וקבוצת דלק (53%), וחברת EMG. לפי משרד התשתיות הלאומיות, בשנת 2010 הגיע היקף הביקוש לגז טבעי בישראל לשיא חדש - 5.2 מיליארד מ"ק (BCM), עלייה של 23% לעומת הביקוש ב־2009. במשרד התשתיות אמרו ש־90% מהגז יועדו לחברת החשמל, והשאר התחלקו בין חברות תעשייתיות ליצרני חשמל פרטיים. כ־60% מהכמות הגיעו מים תטיס, והשאר ממצרים. לשם השוואה, בשנת 2009 הגיע היקף אספקת הגז ממצרים ל־33%, ועם החתימה על חוזה האספקה של החברה לישראל היקף הגז המצרי שיועבר לישראל יהיה שווה לזה שמועבר על ידי החברות הישראליות.

הפגנות בקהיר, בסוף השבוע. משרד התשתיות: אין בעיה עם זרימת הגז ממצרים צילום: אי פי אי

מאגר ים תטיס, שמורכב משדה Mary B (כ-25 מיליארד מ"ק) ומשדה נועה (כ־7 מיליארד מ"ק) לא היה מצליח למלא את צורכי המשק הישראלי לבדו. השדה פעיל מ־2004, וכבר היום הוא נמצא ב"משיכת יתר" של חוזים בהיקף של 20%–30%. שר התשתיות עוזי לנדאו כבר התריע כמה פעמים שים תטיס צפוי להתדלדל כבר ב־2013. שותפות ים תטיס מעולם לא טרחו לפתח את שדה נועה, מתוך אמונה שמאגר תמר יפותח בטרם יאזל הגז ב־Mary B, ונראה שבשל כך לחברות השונות במשק הישראלי - בהן החברה לישראל, חברת החשמל וקונצרן אי.די.בי - לא היתה ברירה אלא לחתום על חוזה אספקה עם החברה המצרית. גם מדינת ישראל הבינה את החשיבות שבשמירה על מקור אספקת הגז, ולכן הפקידה את הנושא בידי משרד החוץ, שחתם על חוזה בין ממשלות ישראל למצרים לאספקת 140 מיליארד מ"ק לתקופה של 20 שנה.

במציאות אפוקליפטית, שבה אספקת הגז ממצרים תעמוד בסכנה, יוכל משק החשמל בישראל לשמור על יכולת הייצור הנוכחית שלו באמצעות שימוש בסולר. כיום, 50% מהחשמל המסופק בישראל מיוצר מפחם, ואילו השאר מיוצר מגז טבעי (45%) ומסולר. ניתן להפעיל את תחנות הכוח של החברה באמצעות סולר, אולם בטווח הקצר תירשם קפיצה בעלות רכש הדלקים של חברת החשמל, ומשם קצרה הדרך לעלייה בתעריף החשמל של אזרחי ישראל. תוצאה נוספת היא הגדלת זיהום האוויר.

שותפות סחר מוגבלת

גז אינו הדבר היחידה הנסחר בין ישראל למצרים. יחסי הסחר בין שתי המדינות החלו סמוך לאחר חתימת הסכם השלום בין שתי המדינות ב־1979. מנתוני מכון היצוא עולה כי היצוא הישראלי למצרים עלה מ־2.7 מיליון דולר בלבד בשנת 1980 ל־147 מיליון דולר בשנת 2010. מדובר בגידול משמעותי, אולם גם אחריו מצרים היא שותפת סחר קטנה מאוד של ישראל.

קפיצה משמעותית ביחסי הסחר אירעה ב־2005, לאחר חתימת הסכמי סחר המכונים "הסכם ה־QIZ". ההסכם העניק תנאים של אזור סחר חופשי לכמה אזורים במצרים, ואפשר למפעלים מצריים לייצא סחורה לארה"ב וליהנות מהטבות שונות ופטור ממכס — בתנאי שהתוצרת כוללת חומרי גלם ורכיבים תוצרת ישראל. ההסכם נעשה במתכונת של הסכם בין ארה"ב, ישראל וירדן, שהביא לעלייה דרמטית ביצוא הישראלי לירדן, לזינוק חד ביצוא הירדני לארה"ב, וגרם לשיפור אמיתי במצבה של כלכלת ירדן.

במכון היצוא מציינים כי מספר היצואנים אשר פעלו במצרים בשנת 2008 היה 321 (זאת בהשוואה ל־1,019 שפעלו באותה שנה בירדן), מרביתם יצואנים בתחום הטקסטיל ובתחום ייצור הכימיקלים. מפעל הטקסטיל הגדול ביותר שהעביר קווי ייצור שלמים מישראל למצרים הוא דלתא, כיום בשליטת אייזיק דבח. מחברת דלתא לא נמסרה תגובה.

"מוקדם להספיד"

"היקף הסחר בין ישראל למצרים מעולם לא היה גדול, ולכן ההפיכה במצרים רלבנטית לכלכלה הישראלית בעיקר בשני היבטים: הסכמי ה־QIZ וצינור הגז הטבעי", אמר אתמול ל"כלכליסט" בנימין (פואד) בן אליעזר, שר התמ"ת היוצא הידוע ביחסיו הקרובים עם נשיא מצרים חוסני מובארק.

"בשני הנושאים האלה אני מאמין שהסטטוס קוו יישמר, מה גם שהמשמעות של הסכם העברת הגז קטנה מאז שישראל הפכה למעצמת גז", אמר בן אליעזר. "מכיוון שמצרים היא הנהנית העיקרית מהסכמי ה־QIZ, אני מאמין שגם בנושא זה המצב יישאר על כנו, מכיוון שהמצרים לא ירצו לפגוע בעצמם. היקפי הסחר מעולם לא היו גדולים במיוחד, ובוודאי לא היו פרופורציונליים לגודלה העצום של מצרים. ישראל היא שלאורך כל הדרך דחפה להגדיל את הסחר והמצרים הם שבלמו אותנו. לכן ההשפעה הגדולה של המהומות במצרים היא לא כל כך בהיבט הכלכלי כמו בהיבט הפוליטי.

"מערכת היחסים האסטרטגית שלנו עם מצרים היתה מהטובות שהיו לנו. מצרים היא הסדן המתון שעליו נשענים כל היחסים של ישראל עם העולם הערבי, ולכן לאירועים האחרונים יכולות להיות השלכות כבדות על המזרח התיכון בכלל ועלינו בפרט. מצרים היא הידידה הגדולה שלנו בעולם הערבי, והיא שמרה על הגבול הדרומי של ישראל וכיבדה את הסכם השלום".

לדברי בן אליעזר, "יש לא מעט סימני שאלה. מובארק אמר אתמול שתקום ממשלה חדשה והבטיח רפורמות, צריך לראות איזו ממשלה בדיוק תקום. כל עוד הצבא מאחוריו, עוד רחוקה נפילתו של המשטר הנוכחי במצרים. אני גם לא מעריך שהמשטר ייפול לידי האחים המוסלמים, והתסריט הכי 'גרוע' הוא שהצבא ישתלט על השלטון וגנרל ייהפך למנהיג מצרים. לא נראה לי שתהיה הפיכה צבאית מכיוון שהצבא נאמן למובארק, שאף הורה לו לא לפתוח כרגע באש. ההנחה שלי היא שכל מי שיעלה לשלטון ירצה לשמור על שקט עם ישראל, וכי לא תהיה התעוררות של הגבול הדרומי. מוקדם להספיד את מצרים, אבל אם המהומות שם יימשכו בעוצמה של היממה האחרונה, אנחנו כנראה בפתחו של עידן חדש".

מנכ"ל מכון היצוא אבי חפץ הצטרף אתמול להערכות בן אליעזר. "היחסים הכלכליים בין שתי המדינות מבוססים על אינטרסים של גורמים עסקיים, וכפי שהדברים נראים כרגע, אין כל סיבה שיחסים אלה ישתנו", אמר חפץ.

לדברי דני קטריבס, ראש אגף סחר חוץ בהתאחדות התעשיינים, ישראל ומצרים ניהלו בחודשים האחרונים מגעים בנוגע לכמה סוגיות כלכליות. "בתקופה האחרונה נוהלו מגעים להרחבת הסכם ה־QIZ גם לאזור מצרים התיכונה", אמר אתמול קטריבס. "ניסינו גם לגוון את סוגי הסחר של ישראל ומצרים ולעודד יצוא ויבוא גם בתחומים של מזון, למשל, ולא רק טקסטיל. אפילו דיברנו על שדרוג מעברי היבשה של הסחורות (מעבר ניצנה), ואני מקווה שכל המאמצים האלה יימשכו".