קפיטליזם חזירי אינו מעודד צמיחה

מניתוח נתונים שהתפרסמו לאחרונה עולה כי למרות מה שאומרים לנו הפוליטיקאים, בעשור האחרון פיגרה ישראל בצמיחה אחר רוב מדינות ה-OECD. לעומת זאת, היינו בין המדינות המובילות בהתרחבות הפערים הכלכליים והחברתיים.

על-פי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בשנים 2008-2000 מבין 31 מדינות ה-OECD, הגיעה ישראל רק למקום ה-23 בשיעור הצמיחה. לעומת זאת, "זכינו" להגיע למקום ה-5 בפערים החברתיים. כלומר, בעשור האחרון התרחקה ישראל מהמדינות העשירות בהכנסה לנפש - והתקרבה למדינות העולם השלישי בפערים החברתיים.

נבחן כעת את הטענה האומרת כי למען הצמיחה יש "לשלם" בהגדלת אי-השוויון בהתחלקות ההכנסות, תוך התייחסות למשק הישראלי פנימה. נעשה זאת בעזרת נתונים של הבנק העולמי לגבי הצמיחה ובסיוע נתוני הביטוח הלאומי, המציגים את התרחבות הפערים החברתיים ("מדד ג'יני"). נבדוק שתי סדרות אלה של נתונים בין השנים 2009-2000 (מה שנקרא: מחקר אורך, או בדיקת אורך). אמנם, לא נוכל, אולי להסיק מנתונים אלה לגבי כל העולם, אולם די לנו אם נלמד משהו לגבי הקורה אצלנו בישראל.

מניתוח הנתונים לגבי העשור האחרון עולה כי אין קשר חיובי בין צמיחה לבין התרחבות פערים חברתיים. בולטות לטובה הן השנים 2000 ו-2007. בשנים אלה צמח המשק ואי-השוויון הצטמצם. ב-2007 גדל התוצר לנפש בישראל ב-3.46%, הגידול השנתי השלישי בעוצמתו בעשור האחרון ואילו מדד ג'יני ירד ב-2.3%.

שנת 2000 מדהימה עוד יותר: בשנה זו חווינו את שיעור הצמיחה הגבוהה ביותר ב-15 השנים האחרונות, זאת במקביל להקטנת פערים משמעותית ביותר באותה התקופה (צמיחה – עליית התוצר הגולמי לנפש של 6.35% לצד ירידה בשיעור 2.59% במדד ג'יני).

השנים שבלטו לרעה בעשור האחרון היו 2003-2001 וכן 2009: בשנים אלה התכווץ המשק הישראלי (ירידה בתוצר המקומי הגולמי לנפש), לעומת התרחבות הפערים החברתיים (עליה במדד ג'יני).

צמיחה ועליית אי-השיוויון בישראל 2008-2000

יתרה מזאת, מניתוח סטטיסטי של נתוני העשור, נמצא קשר שלילי בעוצמה בינונית עד חזקה, בין נתוני השינוי בתוצר לנפש לנתוני השינוי במדד ג'יני בישראל. כלומר, ככל שגדלה עוצמת השינוי החיובי בתוצר לנפש, קטנה עוצמת השינוי במדד ג'יני, כלומר – גדל השוויון וקטנים הפערים החברתיים, ולהיפך, ככל שגדלה עוצמת השינוי במדד ג'יני, קטנה עוצמת השינוי בתוצר לנפש.

המשמעות היא שלא זו בלבד שפערים חברתיים גדלים והולכים - אותם חווה המשק הישראלי בעשור האחרון - אינם מעודדי צמיחה, נראה כי ההיפך הוא הנכון - הם מדכאי צמיחה. ניתן, במדיניות נכונה, להשיג במקביל, בו-זמנית, צמיחה והקטנת אי-השוויון - אם רק רוצים בכך ומכוונים את כלי המדיניות הכלכלית להשגת שתי המטרות כאחת. זאת ועוד, יתכן כי באמצעות הגדלת השוויוניות והגדלת הפרוגרסיביות במיסוי הישיר ניתן דווקא לעודד צמיחה, וזאת בניגוד למגמה אותה מובילים קברניטי המשק הישראלי בראשות בנימין נתניהו, בעשור האחרון.

גם אם מנהיגי המדינה אינם תופסים שמדינת ישראל במצבה הגיאו-פוליטי אינה יכולה להרשות לעצמה פערים חברתיים מתרחבים, עליהם להבין ולהפנים כי לא לאורך זמן ימשיך הציבור הישראלי לגלות אדישות כפי שעשה עד כה. ודי אם נתבונן במה שמתחולל לאחרונה במדינות אחרות בכלל ובשכנותינו בפרט.

הכותבים הם מרצים מן החוץ בחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל-אביב