ניתוח "כלכליסט": קרבות השליטה בבנקים נמצאים ממש מעבר לפינה

לפני שנה בדיוק התייצב שלמה אליהו, שמחזיק ב־9.6% ממניות בנק לאומי, מול עשרות עיתונאים וירה את יריית הפתיחה בקרב השליטה על הבנק. במסיבת עיתונאים מיוחדת הכריז אליהו על המועמד שלו לתפקיד יו"ר הבנק - לשעבר נגיד בנק ישראל, ד"ר דוד קליין. כך החל מאבק ממושך על הנהגת לאומי, שהסתיים ביולי עם בחירתו ליו"ר של דוד אחר, דוד ברודט.

שלמה אליהו צילום: גלעד קוולצ'יק

האירועים שעורר אליהו, ובהם התמודדות המנכ"לית גליה מאור על תפקיד היו"ר, העלו לסדר היום את שאלת הזכות של בעלי מניות המיעוט בבנקים להציע מועמדים לדירקטוריון.

המצב בבנק לאומי היה קיצוני, מאחר שבתקנון הבנק יש סעיף המאפשר לכל בעל מניות להציע מועמד. עשרות המועמדים הפרטיים שהתמודדו על מקום בדירקטוריון אמנם לא הצליחו לגבור על מועמדיה של המדינה, המחזיקה ב־11.5% מהבנק - אך התקדים נרשם.

מכירת מחצית מאחזקות המדינה בבנק לאומי בשבוע שעבר, בתמורה ל־1.3 מיליארד שקל, הכניסה את המערכת הבנקאית לעידן חדש ומסקרן, שבו הבנק הגדול ביותר בישראל יתנהל ללא גרעין שליטה. ואולם על רקע כמה חוקים ונהלים המקודמים במקביל בימים אלה, נראה כי גם בבנקים שבהם קיים גרעין שליטה צפוי שינוי במאזן הכוחות לטובת בעלי מניות המיעוט ועל חשבון בעלי השליטה.

לקחי אריסון וברונפמן

בשנת 1983 הלאימה המדינה את הבנקים, פרט לבנק הבינלאומי, עקב משבר ויסות מניות הבנקים. עשר שנים לאחר מכן החלה המדינה להפריט את הבנקים שהלאימה, בדרך של מכירה לגרעין שליטה: ב־1993 נמכרה השליטה בבנק מזרחי למוזי ורטהיים ויולי עופר; ב־1997 נמכרה השליטה בבנק הפועלים לקבוצת אריסון־דנקנר; וב־2005 נמכרה השליטה בדיסקונט למשפחת ברונפמן ולרובין שראן.

מה דעתך על מניית לאומי:

•  
•  
•  
•  
•  

קנייה חזקה

קנייה

המתן

מכירה

מכירה חזקה

הלך המחשבה המוביל בבנק ישראל בשנות מכירת הבנקים היה כי קיום גרעין שליטה מוגדר הוא המצב הרצוי. בבסיס המחשבה הזו עמדו יתרונותיו של המודל: כתובת מסודרת ואחראית לפנייה בעת משבר; גרעין שליטה מזוהה ויציב, שעליו נאסר למכור את המניות במשך חמש שנים מיום רכישתן; והשגת רציפות ניהולית ויכולת לקבל החלטות ארוכות טווח.

אך על רקע התנהלות בעלי השליטה בבנק הפועלים ובבנק דיסקונט בשנים האחרונות, גברו הדעות כי מודל גרעיני השליטה בבנקים אינו מוצלח, וכי יש לעבור למודל של בנק ללא גרעין שליטה - או לפחות לצמצם את השפעת בעלי השליטה.

פרט לענייני אגו וכבוד, שאין לזלזל בהם, הזכות המרכזית של בעל שליטה בבנק היא מינוי דירקטורים, ובראשם יו"ר הדירקטוריון. זכות זו עמדה לנגד עיניה של בעלת השליטה בבנק הפועלים שרי אריסון, כאשר במהלך 2009 נלחמה בדרישת בנק ישראל להדיח את יו"ר הבנק דני דנקנר. "זו לא שליטה, זו פשיטה. זו הלאמה זוחלת, וזוחלת מהר", התלוננה אריסון על בנק ישראל בשיא המשבר, שהסתיים בניצחונו של הנגיד סטנלי פישר ובהדחתו של דנקנר.

ככל שהזמן עובר, כך מתברר כי מדובר באירוע מכונן במערכת הבנקאות, ששינה דרמטית את מאזן הכוחות בין הרגולטור לבנקים. אף אחד עדיין אינו מדבר על הלאמה, אבל האירוע הזה בהחלט יצר את הקרקע להפחתה מסודרת ושיטתית בכוחם של בעלי השליטה.

מתיו ברונפמן צילום: אלכס קולומויסקי

גם בעלי השליטה בדיסקונט, קבוצת ברונפמן־שראן, האכילו את בנק ישראל בלא מעט מירורים, ובראשם הסירוב להזרים לבנק הון בזמן אמת במהלך המשבר הגלובלי, וההדחה השכונתית של היו"ר שלמה זהר בסוף 2009 - הדחה לא מסודרת שיצרה משבר של שבועיים, שנפתר רק לאחר שמת'יו ברונפמן הגיע לישראל וסגר את הסיפור מול זהר, בנק ישראל ומשרד האוצר.

כללי המשחק משתנים

שינוי כללי המשחק הצפוי בבנקים נובע משילוב בין שני חוקים הנמצאים בשלבי חקיקה מתקדמים (תיקון 12 לחוק החברות והתיקון לפקודת הבנקאות) לבין החלת נוהל הדירקטוריון החדש של בנק ישראל (נוהל 301).

פגיעה ראשונה בכוחם של בעלי השליטה נובעת מאיחוד מעמד הדירקטורים החיצוניים בבנקים. כיום, שני דירקטורים בבנקים נבחרים ומוגדרים כחיצוניים על פי חוק החברות, ועוד כרבע ממספר הדירקטורים מוגדר כחיצוני בהתאם לנוהלי בנק ישראל.

נוהל 301 מאחד את ההגדרות, וקובע כי החל מינואר 2012 יעמוד שיעור הדירקטורים החיצוניים בבנקים על שליש. המשמעות: שליש מהדירקטוריון יצטרך לעמוד בהגבלות ובכישורים הנדרשים מדירקטור חיצוני, כפי שקבוע בחוק החברות - ולבעל השליטה יהיה הרבה יותר קשה לפטר אותם.

במקביל, תיקון 12 לחוק החברות שחקיקתו תושלם בקרוב קובע כי מינוי דירקטור חיצוני בחברות ציבוריות, שאותו ימשיך להציע בעל השליטה, ידרוש רוב מקרב בעלי מניות המיעוט באסיפה הכללית. זאת בניגוד למצב הקיים, הדורש תמיכה של שליש מקרב בעלי מניות המיעוט.

כך יתנהל בנק ללא גרעין שליטה הסיכונים העיקריים: פיקוח מסובך ושלטון המנהלים נראה כי בבנק ישראל מכינים את הקרקע לעידן שבו יותר ויותר בנקים יתנהלו ללא גרעין שליטה, והראשון שבהם הוא בנק לאומי תומר זלצר, תגובה אחת לכתבה המלאה 

עוד נקבע כי בעל שליטה לא יוכל למנוע מינוי דירקטור חיצוני לתקופת כהונה נוספת כשרוב בעלי מניות המיעוט ירצו בהמשך כהונתו. בנקודה זו בחר הרגולטור להקל עם בעלי השליטה בבנקים: מעמד הדירקטורים החיצוניים אמנם אוחד, אולם בנק ישראל אינו לאחד את נוהל הבחירה שלהם. כך, גם לאחר יישום הנוהל החדש, רק שניים מחברי הדירקטוריון ייהנו מהדרישה לרוב מקרב בעלי מניות המיעוט בעת בחירתם.

ועדיין, משמעות החיבור של נוהל 301 ותיקון 12 היא עידוד מעורבותם של בעלי מניות המיעוט, וירידה ביכולת ההשפעה של בעלי השליטה על מינוי הדירקטורים. העובדה שחידוש מינוי של דירקטור חיצוני יכול להתבצע ברוב של בעלי מניות המיעוט ולמרות התנגדות בעל השליטה - מהווה תמריץ לדירקטורים חיצוניים לדאוג לאינטרסים של בעלי מניות המיעוט, ולא רק לאינטרסים של בעל השליטה.

במקביל, לקראת הפיכתו הרשמית של בנק לאומי לבנק ללא גרעין שליטה, מתבצע בימים אלה הליך החקיקה של התיקון לחוק הבנקאות. אף שהתיקון נועד לקבוע את האופן שבו מתנהל בנק ללא גרעין שליטה (ראו מסגרת), בנק ישראל הכניס בהצעת החוק סעיף הקובע כללים חדשים גם לגבי האופן שבו בוחרים דירקטורים בבנק עם גרעין שליטה.

התיקון החדש לחוק הבנקאות מבטל את האפשרות של דירקטוריון בנק למנות דירקטורים בעצמו. הצעת החוק מחייבת את הבנקים להודיע מראש 21 ימים לפני זימון אסיפה כללית שעל סדר יומה מינוי דירקטורים, כדי שבתקופה זו יוכלו גם בעלי מניות המיעוט שזכאים לכך להציע מועמדים.

בניגוד למצב בבנק ללא גרעין שליטה, שבו יכול בעל מניות המחזיק יותר מ־2.5% ממניות הבנק להציע מועמד אחד בלבד לדירקטוריון - הרי שבנק ישראל לא הגביל את מספר המועמדים שאותם יכולים להציע בעלי מניות מיעוט בבנק עם גרעין שליטה.

עידוד מבנק ישראל

שאלת הצעת מועמדים לדירקטוריון על ידי בעל מניות שאינו בעל שליטה היא סוגיה משפטית מורכבת, שסביר להניח שתצוף על פני השטח יותר ויותר בשנים הקרובות. על פי פרשנות לחוק החברות הקיים, כל בעל מניות המחזיק ביותר מ־1% מזכויות ההצבעה בחברה ציבורית רשאי להציע מועמד לדירקטור.

ואולם, עד היום נמנעו בעלי מניות המיעוט בבנקים להציע מועמדים מטעמם, על רקע הערכה כי סיכויי המהלך אפסיים. השגת רוב אינה דבר פשוט, שכן בהתאם לחוק הבנקאות (רישוי) אסור לבעלי מניות לשתף פעולה לצורך בחירה של דירקטור, אפילו באופן חד־פעמי, ללא קבלת היתר מבנק ישראל.

נוסף על כך, קיימת שאלה של התנגשות בין חוק החברות לתקנון הבנקים: כך, למשל, התקנון של בנק מזרחי טפחות קובע כי רק בעלי השליטה רשאים להציע מועמדים לדירקטוריון. התקנונים של בנק דיסקונט והבנק הבינלאומי, לעומת זאת, אינם כוללים הגבלה כזאת.

על רקע דחיפת העידוד שנתן להם בנק ישראל, סביר שיותר ויותר מבעלי מניות המיעוט, מגובים בחוות דעת משפטיות, יבקשו לממש את זכותם ולהציע מועמדים לדירקטוריון בבנקים בעלי גרעין שליטה. בכל מקרה, גם בבנקים שבהם יאפשרו לבעלי מניות מיעוט להציע מועמדים לדירקטוריון, מי שיקבע את הכללים בפועל יהיה בנק ישראל, שצריך לאשר כל אחד מהדירקטורים המתמנים.

כאן יוצר לעצמו בנק ישראל מקל נוסף מול בעלי השליטה בבנקים: בעל שליטה שלא יתנהל על פי הציפיות של בנק ישראל, עלול למצוא את עצמו מול רגולטור שהולך לקראת בעלי מניות המיעוט.

בשיחה עם "כלכליסט" העלה גורם בנקאי חשש כי הדירקטוריונים בבנקים ישותקו בעקבות התעוררות בעלי מניות המיעוט: "הדירקטוריון יהיה עסוק כל הזמן בקמפיינים של המועמדים השונים. תראה מה קרה בבנק לאומי במחצית הראשונה של 2010. זו רק ההקדמה".

האיום האחרון על בעלי השליטה בבנקים מגיע מכיוונה של הוועדה להגברת התחרותיות במשק (הידועה גם בשם "ועדת הריכוזיות"), שהקים ראש הממשלה בנימין נתניהו בסוף 2010.

אחת הסוגיות שבודקת הוועדה, שעתידה להגיש את מסקנותיה במאי, היא סוגיית השליטה המקבילה בחברות ריאליות ובחברות פיננסיות. למשל, שליטה מקבילה של שרי אריסון בבנק הפועלים ובשיכון ובינוי; או שליטה מקבילה של צדיק בינו בבנק הבינלאומי ובחברת האנרגיה פז.

אחרי שנתניהו ושר האוצר יובל שטייניץ גרפו תשואות ציבוריות הודות למסקנות ועדת ששינסקי, לא מן הנמנע שהם יחליטו לזרוק כמה עצמות לקהל הבוחרים שלהם גם בנושא הריכוזיות במשק. גם העובדה שבנק ישראל משדר שהוא מרגיש נוח עם המודל של בנק ללא גרעין שליטה תסייע לקבלת החלטה שבעלי השליטה בבנקים לא ממש יאהבו.

על כן, תרחיש שבו ועדת הריכוזיות מוציאה מסקנות שמרעות עוד יותר את מצבם של בעלי השליטה בחברות הפיננסיות ובבנקים - נראה סביר ביותר. מה שכרגע נראה בטוח הוא שללוביסטים שמפעילים בעלי השליטה תמשיך להיות לא מעט עבודה בתקופה הקרובה.