סכסוך הירושה של משפחת אייזנברג

סכסוך הירושה במשפחת אייזנברג זכה לאורך השנים לסיקור נרחב בתקשורת. פרטים אישיים על בני המשפחה, הרכוש, האחוזים שכל אחד אמור היה לקבל ולמה - הכל פורט לפרטי פרטים, שכן ההליכים המשפטיים התנהלו בפומבי בבתי משפט וגם חלק מבני המשפחה שיתפו פעולה והתראיינו לתקשורת.

למרות זאת, עדותו של עו"ד יעקב וינרוט בשבוע שעבר בבית המשפט שופכת אור על השפעת הקו הלוחמני שנקטו הוא ועו"ד יוסי שגב על התנהלות הסכסוך, לרבות מורת רוח מריכוך עמדות פתאומי בתוך המשפחה. הסכסוך הסתיים ביוזמת הפרקליטים שהחליטו בנחישות לפעול לפשרה והצליחו בכך לבסוף.

הצוואה המקורית נעלמת

איש העסקים שאול אייזנברג הלך לעולמו ב־27 במרץ 1997 והשאיר אחריו עיזבון עצום, בין השאר את החברה לישראל, צים ובתי זיקוק ברחבי העולם. לאחר סיום השבעה הוקראה צוואתו מתוך כתב העתק, שכן הצוואה המקורית נעלמה. באותו מעמד התברר שהבן ארווין מקבל את מרבית הרכוש, 80%, ואילו האם וחמש הבנות ובני משפחה נוספים אמורים להתחלק בכל היתר.

שאול אייזנברג. הצוואה המקורית נעלמה צילום: מיכאל קרמר

החלוקה הלא שוויונית, יחד עם העובדה שכתב הצוואה המקורי לא נמצא, הובילה לסכסוך. האם לאה אייזנברג ובנותיה ליז הרדי ואמילי פורמן שכרו את וינרוט. וינרוט, כך העיד, זיהה מיד ש־3 הלקוחות לא מייצגות קו אחיד. הבת ליז, לדבריו, "היתה יותר תוקפנית, חדורת מוטיבציה גבוהה יותר". לכן החליט וינרוט לצרף לתיק את יוסי שגב שידוע בלוחמנותו הרבה, ולהצמיד אותו לליז.

הוא ושגב, העיד וינרוט, סיכמו מיד על שיתוף פעולה שלהם ושל לקוחותיהם: "המשפחה הזו היתה משפחה מאוד מורכבת. בין ליז הרדי לבין האם ואמילי היו חשדות וחיכוכים... מצד אחד, היתה להם מטרה משותפת, ומצד שני, כל אחד פחד שהשני ימשוך את השמיכה לכיוונו".

הנחת המוצא של וינרוט ושגב היתה בראש ובראשונה שצריך להגדיל את חלקה של האם. הם טענו כי גם אם צוואתו של אייזנברג תקפה, הרי הוא לא יכול לצוות אלא על מה שיש לו, ואלמנתו בכל מקרה זכאית מכוח הלכת השיתוף למחצית מכלל הנכסים.

בנוסף, חשדנותם של וינרוט ושגב לגבי איבוד הצוואה המקורית היתה רבה. "אייזנברג היה איש עשיר מאוד והיה צריך להסביר היטב איך צוואות של אדם כזה הולכות לאיבוד", אמר וינרוט בעדותו.

שגב היה נחוש להוכיח כי העותק המקורי של הצוואה לא "אבד" אלא פשוט לא היה קיים. מיד לאחר שנכנס לתיק החל שגב, לפי עדותו של וינרוט, לפעול במהרה. "יוסי לא נתן הרבה אמון בארווין", סיפר וינרוט. "כל הזמן היו טענות שארווין מסתיר רכוש. אנחנו ידענו על הרכוש שידענו, אך היו שמועות על כל מיני נכסים בארץ ובחו"ל שלא ידענו עליהם". למרות זאת, העיד וינרוט, פעולות לאיתור רכוש נוסף באמצעות חוקר פרטי לא התבצעו בשל התנגדותן של האם לאה ובתה אמילי שלדברי וינרוט, "לא היו מוכנות להוציא כספים גדולים ככל שהדבר היה נדרש. הן טענו שהן יודעות מה הרכוש בגדול. יוסי שגב טען שהוא יודע על רכוש נוסף. אך זה מה שהיה... הלקוחות שלי היו קמוצי יד ככל שהיה צריך דבר שעלה כסף. היתה בעיה להוציא את זה מהם".

שגב שלח לפיכך את עו"ד חנוך ארליך ממשרדו לפגישה עם עורך דין שוויצרי שטען קודם לכן בתצהיר שכתב הצוואה המקורי אבד. אותו פרקליט טעה לחשוב שהוא נפגש עם פרקליטו של הבן ארווין, עו"ד טוביה ארליך ממשרד הרצוג פוקס נאמן, ולטענת שגב, באותו מפגש "ראה זה פלא, אמר (הפרקליט השוויצרי — ע"ר) 'מה זה אבדה? המנוח בא ולקח את המקור'".

מבחינתם של שגב ווינרוט, המדובר היה בהישג דרמטי: בהנחה שאייזנברג נטל את הצוואה בטרם הלך לעולמו, הרי המשמעות היא כי הצוואה לא תקפה. שגב הסביר, בעודו חוקר את וינרוט, כי במצב כזה חלוקת הירושה מתבצעת לפי החוק ומי שזוכה ב־75% מכלל הרכוש היא האם.

ליז מתחבקת עם ארווין

החזית האחידה של הפרקליטים ולקוחותיהם הגיעה לסף פיצוץ כשליז "פתאום שינתה את עורה", כהגדרת וינרוט: "ארווין הגיע ארצה ולא ידענו על כך. הוא התייצב בבית המשפט. אמילי סיפרה ש(ליז — ע"ר) התחבקה עם ארווין. אחרי זה קיבלנו ידיעה שהיא פיטרה את יוסי שגב והלכה לעורך דין שייצג יורשת אחרת בעיזבון שלא היתה באותו קו פעולה שלנו".

וינרוט מוסיף: "אחר כך הופיע ראיון באיזשהו עיתון שבו ליז הביעה עמדה שהיורש המרכזי צריך להיות ארווין. היחסים התפוצצו ללא תקנה. היו תכתובות ביני לבין יוסי שגב".

וינרוט מעיד: "אני רציתי את עו"ד שגב לצדי. הסיבה שהיא (ליז - ע"ר) פיטרה את שגב קודם כל היתה הפרה של שיתוף הפעולה, מה עוד שהמעבר שלה מעו"ד שגב לעורך דין שנקט קו פייסני והפיכתה מחוד החנית הלוחמני נגד ארווין למישהי שמצטרפת לעורך דין שמייצג קו פייסני של יורשת אחרת היו הפרה של ההבנות בינינו".

בסופו של דבר, מספר וינרוט, הפרקליטים החליטו שהגיע הזמן לסיים את הסכסוך כדי "להפסיק לקרוע את המשפחה", העיד וינרוט. "זו לא היתה דרך פשוטה... ובסוף נחתם הסכם", אמר.