מתחילים גבוה, גומרים נמוך

עבירת השוחד היא החמורה ביותר במגרש עבירות השחיתות. בדיוק כפי שעבירת האונס היא החמורה ביותר בין עבירות המין. לכן מתבקשת ההקבלה בין הסדר הטיעון של ג'קי מצא לזה של משה קצב. בשניהם ירדה המדינה מהעץ הגבוה ביותר לשיח נמוך בהרבה.

אתמול, כשהתובעת בתיק רשות המסים עו"ד מיכל רוזן־עוזר הפליגה בחומרת כתב האישום המצומק, אי אפשר היה שלא להיזכר כיצד הפליג היועץ המשפטי לשעבר מני מזוז בחומרת הסדר הטיעון האנורקטי עם קצב. נכון, בשני המקרים קיבלנו הודאה של הנאשם, קיבלנו התפטרות, וקיבלנו גם סעיפים שמעידים על צחנה ופתולוגיה סדרתית. אבל קיבלנו גם אותה התמיהה: איך זה שמתחילים עם הסעיף הכי גבוה בספר וגומרים נמוך. ואיך זה שכנראה שוב לא ייעשה חשבון נפש.

השופט הבין - ונקט צעד יוצא דופן

ג'קי מצא. שוב לא ייעשה חשבון נפש צילום: גלעד קוולרצ'יק

פרשת רשות המסים החלה בתקשורת כפרשת השחיתות החמורה ביותר בתולדות מדינת ישראל. תיק שבוסס על האזנות סתר ולובה במעצרים, כותרות ענק והיסטריה ציבורית. אתמול, כשמצא הודה בעבירות הפחותות, הודתה גם המדינה שהפכה תיק של כיעור ישראלי אופייני לתיק שוחד. וזאת עוד לפני שההגנה בכלל הביאה את עדיה וטיעוניה.

לקראת סיום פרשת התביעה, ביום רביעי שעבר, הבין כבר השופט זכריה כספי את חולשת טענת השוחד, והמליץ לצדדים להתפשר על פחות. ההערכה היא שכספי נותן כעת לצדדים לעכל את משמעות הסדר הטיעון כדי להרחיבו על יתר נאשמי הרשות: יגאל סער, שמואל בוברוב וגידי בר־זכאי. את הצעד הראשון בכיוון עשה השופט כשהחליט על צעד יוצא דופן - זימון פרקליטי הצדדים לשיח בלתי פורמלי על ההמשך.

בסוף נישאר עם קובי בן גור ויורם קארשי, ואז יהפוך תיק השוחד ברשות המסים לתיק "המאכערים". הסיטואציה מוכרת היטב מהמציאות הישראלית המיוזעת. סביב כל מוקד כוח מתקבצים להם טפילים, אינטרסנטים, שתדלנים ומקורבים, שמנסים למצוץ מהקרבה הזו את המקסימום. הם סוחרים במרכולתם - קשרים, משפחה, היכרויות - כדי לקמבן לעצמם ולחבריהם ג'ובים וטובות הנאה. המרחב הפוליטי, הכלכלי וגם המשפטי בישראל, מרושת בסוחרים האלה שאורבים לכל הזדמנות. אין מינוי שלא מנקז אליו רחש־בחש אינסופי של משפיעים אמיתיים ומדומים. קארשי ובן גור הפכו את בחישתם לאמנותם, וזיהו את רשות המסים המסוכסכת עד צוואר כיעד וככר פורה להשקעותיהם. באמת גועל נפש.

אלא שכאן צריך לחזור למני מזוז. כיועץ משפטי וראש התביעה הכללית צריך לדעת איך להפוך גועל נפש לכתב אישום פלילי. לא מספיק לנקוב בסעיף הפלילי החמור ביותר (אונס, שוחד) כדי לבטא את תחושת הסלידה והגועל. נחוצה גם אחריות ציבורית ומקצועית - כלפי הציבור, כלפי הנאשמים, כלפי המשפט, כלפי הנורמה שעליה רוצים להגן. זאת כדי לא להגיע למצב שבו שני סנגורים ממולחים כאביגדור פלדמן וציון אמיר מבריחים אותך בקלות מסעיפי האונס; או כדי ששופט לא יאלץ את הפרקליטות לרדת מסעיף השוחד בסוף פרשת התביעה.

בסוך יישארו רק המאכערים

בעיה אחרת היא המשמעות המוסרית והמשפטית בחתימת הסדר טיעון עם הנאשם המרכזי, בעוד שנמשך ניהול התיק נגד הנאשמים המשניים. המקובל במשפטים פליליים הוא להגיע להסדר עם הזוטרים כדי להרשיע את המרכזיים. מלבד מצא יש בתיק שני סוגי נאשמים - הסמנכ"לים וה"מאכערים". גם אם עניינם של אנשי הרשות ייסגר בסוף בעסקה, אין מניעה להמשיך עם בן גור וקארשי עד לתחנה הסופית של השוחד. מקרה דודי אפל הוכיח שניתן להרשיע במתן שוחד מבלי שיהיה מקבל בצד השני. ייתכן שפעולתם, מודעותם וציפייתם של קארשי ובן גור יגבשו הרשעה במתן שוחד גם בלי מצא בצד השני.

מצא, חשוב להדגיש, לא ראוי לשום צל"ש. הוא התגלה כלחיץ, סחיט, לא בשל, לא אסרטיבי. ייתכן שאם לא היה ממהר, היה חותם על פחות סעיפים. המדינה התעקשה להוסיף על חמשת מקרי הפרת האמונים גם עבירה אחת של "סיוע לשוחד", כדי לשמור על קשר עין כלשהו עם סעיף השוחד המקורי. הקשר הזה דל למדי. מצא אפשר את הפגישה בין בן גור לאורנה בכר, ובכך סייע לבן גור לשחד אותה, כש"תיווך" עבורה את תפקיד סגן פקיד שומה ת"א 1. בכר, יש להזכיר, לא הועמדה לדין, אפילו לא לדין משמעתי.

אף שנראה שהשופט כספי קצת איבד עניין בתיק, כדאי למצא לזכור - מדובר בשופט מחמיר מאוד. ההרשעה, ובמיוחד אם יתווסף לה קלון, עלולה להשליך על המשך תפקידיו הציבוריים ועיסוקיו המקצועיים. מועצת רואי החשבון יכולה להרחיקו, אם כי לעבירות שבהן הורשע אין זיקה למקצוע. בינתיים על מצא להתרכז בשינוי במעמדו - מנאשם בשוחד לעד תביעה אפשרי במשפטם של חבריו מהרשות ושל קארשי, בן גור ושולה זקן.