"אני אגרסיבי?! אני שליט יחיד"

רשת בתי הקפה אילן'ס היתה מפעל חייו של אילן שנהב. כשהקים את הסניף הראשון בתל אביב, לפני 15 שנה, היה שנהב מחלוצי מהפכת האספרסו והקפה האיכותי בישראל, שהובילה למגיפת רשתות הקפה שכבשה מאז כל רחוב, קניון ותחנת דלק. הוא היה הרוח החיה ברשת הצומחת תחת שמו ובדמותו - אוטוריטה של קפה, מורה ומחנך של דור שלם. גם המתחרים בענף פרגנו לו, העריצו את מסירותו, קנאותו, את הדיוק שבו רקח את תערובת הקפה בבית הקלייה הוותיק אחווה בעיר התחתית בחיפה. היה להם קל לפרגן לשנהב בין השאר משום שלא היה מתחרה של ממש - תחת ניהולו הפעילה אילן'ס 15 סניפים בלבד, לעומת מפלצות חובקות ארץ כמו ארומה וקפה קפה. שנהב לא מכר זיכיונות, דבק בעיקר בקפה בלי לבנות תפריט אוכל כל־ישראלי, ונשאר מותג אליטיסטי, תל־אביבי, בעיני אחדים אפילו פלצני. אילן־שנהבי.

לוזון בסניף אילן'ס בתל אביב. "אני לא חייב לאהוב קפה כדי למכור את הקפה הכי טוב בארץ" צילום: עמית שעל

"אני מסכים עם הקביעה שאילן היה מזוהה עם המותג יותר מכל", אומר יעקב לוזון, הבעלים החדשים של הרשת, כשאנחנו נפגשים במשרד שלו, בסוכנות הונדה בפתח תקווה, בניין לא גדול בבעלותו שחלקו מושכר למוקד שירות של אורנג'. "כשרק נכנסתי כמשקיע היית צריך לראות את המשרדים של אילן'ס - איזה פאר, איזה עיצוב. היה להם חדר ישיבות עם שולחן ענק ומסך פלזמה, שבו הם הציגו מצגות כאילו היו מינימום מיקרוסופט". הוא אומר את זה בזלזול מובהק, בתוך סביבה עסקית כמעט הפוכה - הוא יושב מאחורי שולחן עץ גדול, מאחוריו קיר שקוף ומעבר לקיר הדגמים החדשים של הונדה ולקוחות שמסתובבים ביניהם. הוא קצת מזכיר את ארנון צדוק ב"מאחורי הסורגים". בדרך כלל הוא לובש ג'ינס וחולצות ריפליי צמודות.

"מה אני צריך את כל החארטה הזה של משרדים מפוארים אם זה לא מכניס כסף?", הוא ממשיך, "למי זה עוזר, לאגו של אילן שנהב? אחר כך הוא הביא לי איזה יחצ"ן, שהראה לי קלסר עבה עם גזרי עיתונות. אני מסתכל, והכל זה אילן שנהב. שאלתי אותו: 'מה עשית בשביל אילן'ס?'. הוא הסתכל עליי במבט מופתע, והראה לי שוב את הקלסר. אמרתי: 'לא, חביבי, לא מה עשית בשביל אילן שנהב, אלא מה עשית בשביל הרשת?'. אני לא פה בשביל האישיות של אילן שנהב, אלא כדי להרוויח כסף".

ברגע זה נכנס לחדר אמיר גרינבוים, שהיה השותף של שנהב מיום הקמת הרשת; כיום הוא סמנכ"ל התפעול ומחזיק בחלק קטן מהחברה. גרינבוים מראה ללוזון טופס, וסביר שהם השוו מחיר של עוגת בבקה עגולה לזה של עוגה מלבנית. "בעגולה יש יותר אוויר, ובגלל זה גבו עליה כנראה יותר כסף", הוא אומר בצחוק. לוזון משיב לו בהתנשאות: "בראש שלך יש יותר אוויר", ופונה אליי: "אתה מבין למה אני מתעקש על הדברים?". שפת הגוף של גרינבוים משדרת כניעות, מתמסרת לסמכותיות ולבעלבתיות של לוזון. אם לא היו אומרים לי מיהו, הייתי טועה בקלות לחשוב שמדובר באחד העובדים הזוטרים, כמו כל השאר שנכנסו ויצאו עם ניירות בידיהם. כשגרינבוים יוצא, לוזון ממהר להסביר את מערך הכוחות בחברה: "במצב הנוכחי אני הבעלים והשליט היחיד. אני מחליט מה יהיה, עושה מה שאני רוצה ולא שואל אף אחד. אם אני פותח סניף חדש אני לא צריך אישור מאיש. אני לא חייב להודיע לגרינבוים. כזה אני, אני אוהב לנווט. בעבר גרינבוים ושנהב היו רבים ביניהם, אבל היום לעסק יש רק בוס אחד, והוא אני".

אילן'ס: איזה טעויות, בורות, הפקרות

הכניסה של לוזון לאילן'ס, שהחלה לפני שלוש שנים כשקנה עם שותפים 50% מהרשת, לא היתה מובנת מאליה. עד אז היה יעקב (49) אחד האחים הנחבאים אל הכלים במשפחת לוזון הפתח־תקוואית - אח שישי משבעה, ובהם אבי (55), מנהל בכיר בבנק דיסקונט והיו"ר השנוי במחלוקת של ההתאחדות לכדורגל, ועמוס (48), יזם נדל"ן, בעלי מכבי פתח תקווה ונשיא הקבוצה; ודוד של גיא (35), מאמן הנבחרת הצעירה בכדורגל. יעקב בנה את עסקיו בתחום הרכב - באמצעות חברת הקנייה הבטוחה הוא מחזיק בסוכנות ליסינג על שמו ובסוכנות הונדה בפתח תקווה, ומשכיר שטחים מסחריים. ובניגוד לחלק מאחיו, לאורך השנים הוא העדיף להתרחק מהתקשורת. "גם אחרי שנהפכתי לבעלים של אילן'ס שמרתי על פרופיל נמוך, לא מעניינת אותי חשיפה אישית", הוא מסביר, "אבל עכשיו, לקראת התרחבות הרשת, אני רוצה לחשוף את המותג ואת הייחודיות שאני מביא כמנכ"ל".

לא כך תכנן לוזון שהדברים יתגלגלו. "לא באתי בכלל לנהל את העסק הזה, זה לא עניין אותי", הוא מתעקש. "עד עכשיו אני לא מבין בדיוק למה נכנסתי לזה. אולי כי מי שלחץ עליי לעשות את זה היה רואה החשבון שלי, עופר כדורי, שהוא חבר שלי מגיל אפס ורואה החשבון של אילן'ס. אמרתי לו לא, אבל הוא התעקש שכדאי. אמר לי: 'יש איזה עסק, בתי קפה, בעיות כלכליות, אבל עסק טוב, צריך להשקיע בו קצת כסף'. אדם ממוצע אומר, בואו, תביאו לי מספרים, נראה מה התוכניות, אבל אותי זה לא עניין. אני מסוג האנשים שעובדים על אינטואיציות. לפעמים מצליח לי ולפעמים לא, אבל לרוב מצליח. והאמת היא שעשיתי את זה לשם השעשוע. רצינו שלי ולחבר'ה יהיה מקום לשבת בו".

ביום עבודה באילת. "מה זה משנה מי הבעלים, כל עוד הקפה טוב? להכין קפה זה לא תורה מסיני" צילום: יאיר שגיא

אני מביט בלוזון מופתע, שואל אם הוא צוחק. הוא נשבע לי, בחיוך, שהוא רציני לגמרי, שכך התגלגל עם שני שותפיו, לפני שלוש שנים, לקניית 50% מרשת אילן'ס. "עשיתי כל מיני שטויות בחיים, כמו להשקיע ב'מאחורי הסורגים 2', הסרט של ארנון צדוק ודורון ערן. הם אמרו לי שאני הולך לעשות קופה, שיש לנו שלאגר. אבל כלום לא יצא מזה, אגורה לא ראינו. נכנסתי לפרויקט הזה כמו שנכנסתי להרפתקה של הקפה, בספונטניות, בהחלטה של רגע. אבל קפה זה לא כמו סרטים. זה בדיוק כמו לנהל כל עסק אחר".

לוזון מתעקש שאילן'ס היה, לפני הגעתו, מכרה זהב שלא נוהל כמו שצריך. הוא שולף מאזנים שמצביעים על הפסדים של 3 מיליון שקל בשנה; שנהב, מצדו, הכחיש בפניי כי היו קשיים או בעיות וטען כי לכל אורך שנותיה היתה הרשת רווחית.

"כשנכנסתי התברר שהבנק רצה לעצור אותו (את שנהב) מלתת משכורות", טוען לוזון. "אז קודם כל הבאנו כסף, כדי שיהיה תזרים. ואחרי ששאלתי שאלות קיבלתי תשובות שלא מצאו חן בעיניי מבחינת הניהול. התחלתי להסתובב בסניפים וראיתי שהכל מתנהל בצורה לא הגיונית. עשרה עובדים הסתובבו סביב שני לקוחות, זה היה מטורף. לקחתי כמה חבר'ה ואמרתי להם, צאו להפסקה של שעה וחצי ונראה איך העסק מתפקד. הראיתי להם שהעסק עובד גם עם שישה עובדים. ועסק זה קודם כל שכר. ברגע שאתה מבזבז שכר אתה מאבד חלק גדול מאוד מההכנסה. וככל שהתחלתי להיות בשטח הבחנתי בעוד טעויות, טעויות עצומות. אנשים לא ידעו מה זה עלויות, כוח אדם. פשוט בורות, הפקרות. אתה לא תשים אנשים ותיתן להם להשתעשע בעסק שלך. אתה צריך לחיות את העסק יום יום, כל היום. אז נאלצתי לשנס מותניים ולנהל, אחרת הייתי מפסיד את הכסף. השותפים שלי כבר רצו למכור את חלקם והיה לי לא נעים מהם, כי אני הבאתי אותם".

בסופו של דבר, כנראה, מכרו השותפים את חלקם. לפני שנה הם קנו את 25% הנותרים של שנהב באילן'ס, ועל פי רשם החברות הבעלים הם עדיין עמוס ויעקב לוזון, שינו זוארץ וסגנו בסי־דאטא זאב רוזנקרנץ, רו"ח כדורי וגרינבוים הוותיק. אבל לוזון טוען שאחיו, זוארץ ורוזנקרנץ כבר עזבו, שהוא מחזיק לבדו בכמעט 60% והשאר מתחלקים בין כדורי לגרינבוים.

קניית החלק של שנהב לוותה בפרידה מהמייסד, האיש שמזוהה עם הרשת ושימש מנכ"ל. על פי הדיווחים בתקשורת, הפרידה הזו לוותה בטונים צורמים. לוזון, כהרגלו, ממסמס את העניין. "אמרתי לו: 'בוא, תנצל את הקשרים שיש לך והידע שלך', אבל היו בינינו חילוקי דעות לגבי צורת העבודה והגעתי למסקנה שאנחנו לא יכולים לעבוד יחד. הוא היה צריך לעבוד ולא רק להסתובב בין הסניפים ולהראות את עצמו, לעשות כל מיני פוזות. צריך לעבוד פה עם ספקים, ניהול שוטף, אתה צריך לדעת גם מה עושה מנהל החשבונות שלך, מה קורה אצלך בבנק, זה עסק שמגלגל 24 מיליון שקל בשנה, אתה חייב להיות עם היד על הדופק. בקיצור, אמרתי לו: 'חביבי, ברגע שאתה משלם משכורות ל־180 עובדים, יש לך עבודה'".

עמוס לוזון. "פחדתי שייחסו אותי לאחים שלי" צילום: ראובן שוורץ

ובכל זאת, הוא הקים רשת מצליחה שמחזיקה מעמד 15 שנה. אז הוא לא ידע לעבוד?

"לחלוטין לא. הוא היה מסוכסך עם השותף שלו, הם לקחו מנכ"ל שניסה לנהל בשבילם את העסק, אבל גם זה לא עזר. בהתחלה אמרו לי שהעסק מפסיד, אבל לא ידעתי עד כמה".

המשפחה: אפילו פעם אחת לא חקרו אותנו

לוזון ישיר מאוד. שובר בקול גדול את הפרופיל הנמוך שבו דבק עד כה. ובאותה כנות הוא מודה שלפרופיל הנמוך הזה יש עוד סיבה מלבד האופי שלו: האחים שלו. "כל הייחוס המשפחתי והפחד שייחסו אותי לאחים שלי גרם לי כל השנים האלה לפעול בשקט", הוא אומר.

ואמנם, משפחת לוזון מושכת הרבה אש, שנוגעת גם ביעקב. ב־2001 התפוצץ מטען חבלה ליד סוכנות הרכב שלו בפתח תקווה; השעה היתה ארבע לפנות בוקר, ואיש לא נפגע. הפרסומים טענו אז שמדובר באזהרה לעבריין חנניה אוחנה, שהיה הנהג של האח עמוס לוזון ואחר כך יד ימינו. פחות משנה אחר כך אוחנה נרצח, רצח שפתח סדרה אלימה של התנקשויות בעולם התחתון. מותו לא הסיר את הכתמים שכבר דבקו במשפחת לוזון. בפרשה אחת התעורר החשד כי רפ"ק גיורא עזורי, שהיה ראש חוליית מודיעין בבתי הסוהר, קנה אצל יעקב לוזון מכונית בתנאים מועדפים ונהנה ממקום בחינם ביציע הכבוד של אצטדיון טדי באדיבות האח עמוס. בתמורה, על פי החשד, קיבל אוחנה הקלות בכלא; עזורי הורשע לבסוף בסעיפי שוחד אחרים. דיווחים בתקשורת טענו שעמוס לוזון נעצר בפרשה, אבל כבר למחרת לוזון הכחיש את המעצר וטען שאפילו לא נחקר.

בפרשה אחרת, איש העסקים עדי קייזמן ואביו הגישו נגד עמוס לוזון תביעה שהסתיימה בפשרה. אבל קייזמן זומן להעיד בתביעה של היהלומן משה צייג נגד עמוס, וסיפר כיצד האחרון קבע איתו פגישה בבית קפה ברמת גן. "כשהגעתי למקום", העיד קייזמן, "הופיע שם לפתע חנניה אוחנה ואיים עליי: תחתום עכשיו (על הסכם) או שאני אדאג שיטפלו בך. באותו רגע נמלטתי מהמקום כל עוד נפשי בי".

ייתכן שהעניינים האלה ריחפו גם מעל סיום השותפות עם שנהב. גורמים בענף אמרו ל"מוסף כלכליסט" כי שנהב נדחק לפינה ואולץ למכור את חלקו משום שחשש להסתבך עם הלוזונים. שנהב סירב להגיב לטענה זו.

אוהדי מכבי פתח תקווה במגרש. "אין לנו כמעט אוהדים, והם לא משלמים" צילום: ראובן שוורץ

בענף אומרים שהיית די אגרסיבי במשא ומתן שניהלת על קניית החלק האחרון של שנהב באילן'ס. כשמוסיפים לכך את כל הדיווחים מהעבר, עושה רושם שאכן צריך לחשוש ממך.

"על מה אתה מדבר? איזה אגרסיבי?", צועק לוזון בכעס. "כל השמועות הן לשונות רעות ודעות קדומות של אנשים שלא ממש מכירים, שניזונים משקרים וחצאי אמיתות שפורסמו עלינו בתקשורת".

ומה עם העדות של עדי קייזמן בבית המשפט?

"מי זה עדי קייזמן הזה? שמענו עליו. אחד שלא יודע לעשות עסקים. ראינו איך הוא נפל עם עסקאות הנדל"ן שלו באירופה, אז שלא יעז להעביר עלינו ביקורת. עלק איש עסקים. שמע, אפשר ללכלך עלינו, אבל לי ולאחים שלי אין רישום פלילי. אויבים ומשמיצים יש, אבל ברמת ההוכחה לא תמצא כלום".

מה קרה עם גיורא עזורי?

"מגיעה אליי למשרד משטרה, אומרת לי ככה וככה, ואני מראה להם את הנתונים ואת המחיר של המכונית. מה היה שם? הוא בא וביקש הנחה. ובתכלס - לא עשיתי לו הנחה, נתתי לו את המחיר הרגיל. אמרתי לו שאני עושה לו הנחה כדי שיהיה מרוצה. זה הטריק הכי ישן בספר של מכירת מכוניות, אני עושה את זה עם הרבה אנשים עד היום, זה כדי לתת כבוד. והעיתונות הפכה את זה למסר של שוחד ומה לא".

ומה לגבי הקשר של המשפחה עם העבריין חנניה אוחנה? זה לגיטימי מבחינתך כאיש עסקים?

"זה לא היה קשר שלי. הוא עבד עם אח שלי".

אבל המטען הונח בסוכנות שלך.

"כן, הם התבלבלו כי המשרדים של אח שלי היו פה פעם. אח שלי בא לעזור ולעשות מעשה טוב, רצה לשקם עבריין משוחרר, נתן לו עבודה, מה רע בזה? האוחנה הזה היה בחור צעיר שהסתבך בחיים. אח שלי לא ידע מה הולך לקרות לו".

אני לא מבין, אח שלך ניסה לשקם מישהו ואתה קיבלת פצצה?

"הבן אדם הזה היה בא למשרדים של אח שלי, שנמצאו באותו מתחם. זה היה קשור רק אליו. אף פעם לא היינו, אנחנו האחים, מעורבים בעסקאות שיגרמו לאנשים להגיע לרמות האלה".

אבל זה הדימוי שלכם.

"אנשים אוהבים לעשות השלכות, והכי קל לפגוע בתדמית שלנו. הרבה פעמים עצרו את החדשות וכתבו עמודים שלמים על האחים שלי. שחיתות, כתבו עליהם. כשאתה מפורסם אתה מושך אש. כשיש לך עמדת כוח כמו יו"ר ההתאחדות לכדורגל אתה מושך עוד יותר אש. זה נעלם כלא היה, אבל אף אחד לא זוכר שלא היה כלום, זוכרים רק את הכותרות. אתה יודע שלא זימנו אף אחד מהאחים שלי אף פעם לחקירה? אפילו לא התקשרו ואמרו: אנחנו רוצים לשאול אותך שאלה. אפילו שיחת טלפון לא היתה".

ומה באמת קרה בסוף עם אילן שנהב?

"לא היה כלום. היתה עסקת במבי - Buy Me Buy You. אמרתי לו: 'אם יש לך הכסף לקנות אותי – יאללה'. ולא היה, מה יכולתי לעשות?".

אבי לוזון צילום: טל שחר

הכדורגל: מכבי פ"ת חיה רק מהאהבה שלנו

כנראה מי שרגיל לשבת עם הלוזונים על ספסלי כדורגל לא יכול לפחד משוטרים. אני יושב איתו במוצאי שבת, בסופה הגדולה, ביציע הכבוד בבלומפילד, במשחק של מכבי פתח תקווה נגד מכבי תל אביב. צריך לשבת שם עם יעקב, עמוס ואבי לוזון כדי להבין איזה כוח, איזה עור של פיל, צריך כדי להיות הלוזונים. חמש דקות אחרי תחילת המשחק, אוהדי מכבי תל אביב פותחים במתקפה מילולית על אבי לוזון; הוא, אגב, לא שם. הוא בדרך מנתב"ג, חזר מחו"ל. זה לא מפריע להם. כשפתח תקווה מבקיעה שער ראשון הקללות גוברות. כשאבי לוזון סוף סוף נכנס לאצטדיון הן מחמירות. כשתל אביב שוב מחמיצה הווליום עולה. הלוזונים יושבים צמודים, עם שינו זוארץ, דבוקה מאוחדת, מוקפים אוהדים אויבים. אבל יעקב מנסה להרגיע: "אל דאגה, אם נמשיך להוביל אחרי המחצית, בדקה ה־70 הקללות יופנו נגד אבי נמני (המנג'ר של תל אביב). יותר משהם שונאים אותנו, הם מפולגים בינם לבין עצמם".

בשלב זה אוהד חמום מוח מנסה לתקוף את אבי, ונבלם על ידי המאבטחים. במחצית המאבטחים מלווים את אבי ועמוס אל הבופה. יעקב עדיין אלמוני, לא זקוק לשמירה, ולפתע רץ לעבר קבוצה של אוהדי מכבי, נראה חדור זעם, כאילו תכף כל הקללות שספג ישתחררו כמו בומרנג. בסוף הוא נעצר רגע לפני, ויורד עם כולם למזנון, מסביר שחשב שהבן שלו שם, בין האוהדים, מותקף. במחצית השנייה החבר'ה של נמני סוף סוף מבקיעים, והקללות נגד הלוזונים ממשיכות. זה נגמר 1-1, והלוזונים מחכים שהיציעים יתרוקנו לפני שהמאבטחים ילוו אותם החוצה.

כמה דקות לפני זה, בשיא הרעש, אני שואל את יעקב לוזון איפה הקהל של פתח תקווה. הוא מצביע על יציע ריק ובו כ־20 צופים. "אין לנו כמעט אוהדים", הוא אומר. הדיבור הוא שהאוהדים ממורמרים על השתלטות הלוזונים על הקבוצה, אבל יעקב, כהרגלו, הודף את הדברים: "לצערי במדינה הזאת יש אנשים שלא רגילים למישהו דומיננטי, שפשוט מחליט בלי להתייעץ עם אף אחד ולא שואל את הקהל. למכבי פתח תקווה אין הרבה קהל לצערי, וכשאח שלי ניסה לעזוב לפני שנה הוא אמר: 'אוקיי, שיתארגנו כמה אנשי עסקים וייקחו את זה, בוא נראה מי יכול לנהל את הקבוצה'. כולם עושים רעש מבחוץ, אף אחד לא מכניס את היד לכיס. האוהדים שלנו רגילים לבוא לאצטדיון ולבקש שיכניסו אותם חינם. הם לא יכניסו את היד לכיס וישלמו על כרטיס".

להבדיל מהלוזונים. "היינו אוהדים רגילים", הוא מספר, "ואבי סחף אותנו להיות יותר מסתם אוהדים. להיות אכפתיים יותר. כיוון שאנחנו מלוכדים, עוזרים אחד לשני, ברגע שהוא נכנס נשאבנו פנימה. עמוס נכנס בקטע הכלכלי כי יש לו היכולת - הוא יזם נדל"ן, ויכול להרשות לעצמו להשקיע לא מעט כסף בכדורגל. אבל מדובר בהתמכרות בזבזנית, כי כל קבוצת כדורגל מפסידה כסף. אין דבר כזה להרוויח מכדורגל. רק מי שמגיע לאירופה, כמו הפועל תל אביב עכשיו - וזה, אתה מבין, כבר בגדר נס. יענקל'ה שחר למשל הביא למכבי חיפה הרבה כסף מהבית, אבל היתה לו שנה אחת שהוא הרוויח. זה לא מכסה את כל השנים האחרות. מי שרוצה צריך לבוא מתוך אהבה. אחד אוהב סקי, שני אוהב לטוס בחלל. יש אנשים שנכנסים לכדורגל כדי לזכות בפרסום, כדי שיכירו אותם. אבל אני לא חשבתי למנף את עסקי הכדורגל. אני יותר עוזר ותומך כלכלית במחלקת הנוער, כדי לגדל חבר'ה צעירים. שים לב שעל החולצות שלהם מתנוסס הלוגו של אילן'ס".

פעם רצית לאחד בין הפועל למכבי פתח תקווה.

"זה אף פעם לא יקרה, אבי לא ייתן לזה לקרות. הוא יותר מדי אוהב את מכבי. מכבי זו חולשה שלנו. הקבוצה לא תוכל להתקיים אם לא תהיה לה התמיכה של המשפחה ושל שינו זוארץ, שהוא כמו משפחה. זו אהבה. ברגע שיש לך את זה בנשמה, אתה רואה רק את הקבוצה מול העיניים ולא רואה כסף. יענקל'ה שחר אוהב כדורגל. הוא משוגע על מכבי חיפה. לכן הוא מחזיק אותה, והוא גם איש עשיר. אבל גם גד זאבי עשיר, וארקדי גאידמק עשיר. והם לא הגיעו לכדורגל מאהבה. הם קיבלו מכות ואמרו, רגע, כמה אפשר לשלם? הפסידו מאות מיליונים והלכו הביתה. אני אגיד אפילו דבר יותר קיצוני: מכבי פתח תקווה לא היתה חיה ונושמת אם אבי לא היה מאוהב בה. זה כמו שמעון מזרחי ומכבי תל אביב. אבי עד יומו האחרון יחיה את מכבי פתח תקווה".

העתיד: אנחנו לא בועה, אני בשליטה

פגשתי את יעקב לוזון לראשונה בתערוכת האמנות הסודית של בנק לאומי בתחילת החודש. הוא הסתובב שם בין בכירי המשק וקהל תל־אביבי ארטיסטי, נראה לא שייך. לא בא לראות אמנות או להתחכך, בא לנהל את אנשי אילן'ס שהגישו את הקפה. הציג בפניי את העובדים בשמותיהם, קרא לאחד מהם "האלוף", אחרי שזכה בתחרות הבריסטה (מומחה להכנת קפה) הארצית. אז אתה הבעלים של אילן'ס? שאלתי בהתפעלות. "כן", הוא אמר באדישות מסוימת. איך זה שלא הכריזו על זה בקולי קולות, שאלתי. בדיעבד התברר שההשתלטות של לוזון על הבעלות ועזיבתו של שנהב נשמרו בסוד במשך חצי שנה, אבל בינתיים לוזון מספק הסבר אחר: "מה זה משנה מי הבעלים? כל עוד הקפה טוב והאוכל טוב, זה משנה אם זה לוזון או שנהב? את הציבור זה לא אמור לעניין. בכלל, להכין קפה זה לא תורה מסיני. אז אילן הסתובב ועשה לעצמו יחסי ציבור, ואני עובד. זה הכל".

לכן הוא מסתובב בין הצוותים בכל הארץ, מכיר היטב את מנהלי 14 הסניפים הקיימים, מלווה את פתיחת שני הסניפים החדשים בראשון לציון ובירושלים, יורד עם העובדים לאילת, לראות אותם מגישים קפה בכנס של אורולוגים באחד המלונות.

מה יש לך לעשות שם?

"בעיקרון כלום, אבל הם צריכים להרגיש שיש להם אבא. אתה מבין, זה כמו מאמן כדורגל שהוא מקצועי ומכיר את כל התרגילים הטכניים — זה סתם מאמן, אבל מאמן אמיתי הוא כזה שיש לו נשמה, זה מנהיג. זה הסיפור".

כשאנחנו עולים למטוס לאילת לוזון נושא איתו שלט של אילן'ס שהוא מתכוון לתלות בחדר האוכל של מלון רימונים. "אני הראשון שמכניס קפה איכותי לבתי מלון", הוא מצהיר. "זה פיתוח שלי. חשבתי לעצמי למה עד היום כל בתי המלון מגישים קפה ג'יפה וחסר טעם. הרי ארוחת הבוקר נהפכה למושקעת כל כך, אז למה קפה איכותי אין?". את הפיילוט הוא עורך בימים אלה ברשת מלונות רימונים, וחשוב לו שאנשים יידעו שמדובר במותג אילן'ס. אחר כך, בכנס עצמו, הוא יסתובב בין אנשי אילן'ס, שעל מכונות האספרסו שמשקות את הרופאים. אין לו כוס קרטון ממותגת ביד, רק מבט מתרוצץ בעיניים. "אולי בכל זאת תשתה משהו, יעקב?", מתעקש אחד העובדים, "אני אכין לך תה". לוזון, מתברר, לא שותה קפה. "אין בזה כל בעיה", הוא מתעקש, "אני לא צריך לאהוב את המשקה כדי למכור את הקפה הכי טוב בארץ".

כשאנחנו טסים מעל החולות הצחיחים של הערבה, לוזון נזכר בשירותו הצבאי. הוא מספר ששירת בבסיס של חיל האוויר כי היה לו רקע טכני. "כשהגעתי לבסיס התברר לי שאני יכול לצאת הביתה רק כל שלושה שבועות. עכשיו תבין שבשבילי לא לחזור הביתה זה כמו גזר דין מוות, אני כל כך קשור למשפחה, לאמא שלי, שהיא הדמות המשפיעה ביותר בחיי. לא הייתי רגיל לישון בלי האחים שלי. עד גיל 18 ישנו כולנו באותו חדר. ואז מיד החלטתי להוציא גימלים, עד שהעבירו אותי למרכז הארץ".

כשנחתנו באילת הוא סיפר שמכיוון שייאלץ להישאר בעיר עד שעות הערב של יום חמישי, כנראה יפסיד את המפגש הקבוע עם האחים, "המפגש של הפמיליה", כמו שהוא קורא לו. להבדיל מהמפגשים בימי שישי, עם כל המשפחה, הנשים והילדים — ליעקב שני ילדים בוגרים מנישואים קודמים, שעובדים איתו, וכעת הוא נשוי בשנית ואב לבת שנה - בחמישי רק הגברים נפגשים. "בדרך כלל זה אני, עמוס ואבי. אנחנו מסכמים את השבוע. מנתחים את צעדינו בעסקים ובכדורגל, ואמא מכינה תבשילים".

זה נותן לך הרבה כוח?

"מזה אני שואב את העוצמה שלי. כולנו בעצם שואבים אותה מזה. אני חושב שהכוח המניע של המשפחה הוא אמא — אבא נפטר לפני 30 שנה, ובלעדיה כל זה לא היה קורה".

בתוך החיבור המשפחתי החזק הזה, הגאווה הכי גדולה של יעקב הוא אבי. הוא לא מפסיק לדבר עליו, אבי עשה ככה, אבי נפגש עם ההוא. רק עם כמות התשבחות שהוא מרעיף עליו אפשר היה למלא גיליונות שלמים של עיתוני סוף השבוע. "שתבין, הוא יכול לקבל טיסות חינם, מלונות פאר ומכוניות עם נהג שיובילו אותו ליציע הווי.איי.פי בבירות העולם על חשבון פיפ"א. הוא כל יומיים מדבר עם מישל פלטיני. אבל הוא לא רוצה את זה, הוא תמיד משלם מכספו".

אתה כל כך משפחתי גם בעסקים? הרי הם איתך גם בקפה.

"בעסקים אני לא משפחתי. במכוניות ובליסינג אני עובד לבד. ניסיתי בעבר לעבוד עם המשפחה אבל אני חייב להיות הבוס היחיד. גם בקפה אני הבעלים היחידי והבוס היחידי".

ומה התוכניות לאילן'ס?

"אני צריך לשמור שלא נהיה כמו ארומה, שנהפכה לרשת ג'אנק פוד שמחליפה את מקדונלד'ס. אתה מבין? יש לי מותג מוביל. קח לדוגמה את קפה קפה. זה לא אספרסו בר אלא מין מסעדה. זה מזכיר לי את קפולסקי או אפרופו. צורת הניהול שלהם זה צרות. אוקיי, הם מכרו זיכיונות והרוויחו הרבה כסף, אבל בטווח הארוך אין להם שליטה על הנעשה. וזה בסופו של דבר יתפוצץ וייעלם. אצלי זה לא יכול לקרות, הכל בשליטה. קפה קפה זה בועה, וגם ארומה".

אומרים שאתה שם רק בשביל האקזיט. דווח לפני כמה חודשים על מגעים למכירת הרשת לשטראוס.

"נכון, בהתחלה חשבתי שאני רוצה למכור, והאמת היא שאני מתכוון בכלל להפסיק לעבוד בעוד כמה שנים. יש לי כבר יותר מדי כסף. אין לי מה לעשות איתו, אני רוצה ליהנות מהחיים. הבת שלי סתיו (24) שמעה שאני רוצה למכור, ואמרה: 'אבא, אני רוצה לנהל את העסק'. אמרתי, אוקיי, אם כך אני לא מוכר עכשיו. היום היא מנהלת סניף. התחילה מלמטה, מהתפקיד הכי זוטר. אני גם עומד לפתוח כמה סניפים חדשים בצפון עם אליק רוז'נסקי, מנכ"ל דלק נדל"ן לשעבר. הוא יושב ושותה קפה קבוע בסניף של אילן'ס בגיבור ספורט. הוא אמר שהוא רוצה לפתוח סניף. אמרתי לו: אוקיי, בתנאי שאנחנו שותפים חצי־חצי ואני המנהל, ואני השולט".