תפנית בפרשת רציו: שוקרון דורש 100 מיליון שקל
שלומי שוקרון, בעליה של חברת גלובוס, טוען בסיכומים שהגיש לבית המשפט כי מגיעים לו לפחות 100 מיליון שקל - 15% מרציו. זאת בניגוד לגרסת רציו לפיה הוא הגביל את תביעותיו הכספיות ל־6 מיליון שקל במועד בו שוויה של רציו היה אפסי
בשקט וכמעט בהסתר, אחרי 20 עמודי סיכומים שבהם מגולל בפירוט רב שלומי שוקרון, בעליה של חברת גלובוס, שוב את מסכת האיומים שהופעלה עליו, לטענתו, מצד בעלי השליטה ברציו, יגאל לנדאו וליגד רוטלוי, הוא חושף את המחלוקת האמיתית בין הצדדים בחודשים האחרונים: השאלה האם הסכם הבוררות שעליו חתמו הצדדים בסוף 2007 התיימר להגביל את שווי ה־15% של שוקרון ברציו לתקרה של 6 מיליון שקל, או לא.
בספטמבר 2010 ביקש שוקרון מבית המשפט לבטל את הסכם הבוררות בין חברת גלובוס שבשליטתו לבין חברת רציו, בנימוק שהבוררות והבורר עו"ד אסף ברם התמנו על ידי מאיר אברג'יל שנשכר לצורך כך על ידי ליגד ורוטלוי. לפני כחודשיים הגישה רציו את תשובתה והציגה תזה מפורטת ומובנית תחת הכותרת "כרוניקה של סחטנות", שלפיה הבוררות הוגבלה ל־6 מיליון שקל בתקופה שבה שווייה של רציו היה אפסי, ואילו עם חלוף הזמן, כששווייה זינק, גילה שוקרון את הטעות שעשה, והמציא יש מאין מסכת סחיטה ואיומים לכאורה שכל מטרתה היא להביא לביטול הבוררות.
"הסכם הבוררות לא התיימר להגביל את הסכום"
אלא שבשולי סיכומיו שהוגשו אתמול לשופט יהודה זפט מבית המשפט המחוזי בתל אביב, טוען שוקרון כי רציו "בדתה מניע" מופרך, שכן לשיטתו, הסכם הבוררות מלכתחילה לא התיימר להגביל את הסכום שיקבל מרציו בגין 15% ממניות השותף הכללי שהוקצו לו. לטענת שוקרון, הדבר עולה במפורש מהסכם הבוררות עצמו. שוקרון מוסיף כי המחלוקת הפרשנית בשאלה זו עלתה בצורה גלויה בין הצדדים כבר כמה חודשים לפני שהגיש את הבקשה לביטול הבוררות. עם זאת, הוא מבקש באופן מפורש מהשופט זפט שלא להכריע במחלוקת פרשנית זו, כך שהיא תתברר בנפרד. לפי פירוט של שוקרון בסיכומיו, ללא כל קשר ל־6 מיליון השקלים שהם תקרת הבוררות, מגיעים לו עוד כ־100 מיליון שקל, שהם שווי ה־15% ממניות השותף הכללי ברציו. שוקרון מפנה להסכם הבוררות, שבו נכתב בסעיף 7 כי "מוסכם כי סכום התביעות של כל צד לא יעלה על 6 מיליון שקל, למעט הפרשי הצמדה וריבית", ולצדו לסעיף 8 בהסכם הבוררות שבו נכתב כי "הבורר יכריע במחלוקות, ובנוסף יתבקש להורות על מינוי שמאי שיוסכם בין הצדדים, אשר יקבע את שוויין של 15% ממניות רציו שהיו אמורות להיות מוקצות לגלובוס, שאותן רציו תרכוש מגלובוס...על מנת להביא לסיום היחסים ביניהם". לדברי שוקרון, מדובר בשתי הוראות נפרדות שאינן קשורות או כפופות זו לזו, ו"בניסיונה להימלט מאחריותה למעשיה החמורים ניסתה רציו בתגובתה לאחז את עיני בית המשפט" ולייחס לגלובוס מניע מופרך על פניו.
"הציעו לי לרכוש את המניות תמורת עשרות מיליונים"
לטענת שוקרון, רציו ובעליה מעולם לא חלקו על זכותו לקבל 15% משווי החברה לפי קביעת שמאי וללא הגבלת סכום, וכי רק "משעה שעלה שווי מניות רציו ולאור השינויים בשוק, בחרה רציו להעלות טענות חסרות שחר בדבר נפקות מגבלת סכום התביעות... וזאת בניסיון מובהק לחמוק מחובתה לתשלום שווי המניות". כדי להוכיח כי אכן בעלי רציו ידעו כי תקרת ה־6 מיליון שקל אינה מגבילה את שווי ה־15% שלו, מפנה שוקרון לטיוטת הסכם הפשרה שנערך בין הצדדים ימים אחדים לפני שפנה לבית המשפט, ואומר כי ב־12 בספטמבר 2010 הציעה לו רציו "לרכוש את המניות תמורת עשרות מיליוני שקלים", וכי "הצעות אלה נדחו על הסף על ידי גלובוס, באשר הן אינן משקפות את ערכן האמיתי של המניות". לדבריו, "לו היתה אוחזת רציו ברצינות בטענתה בדבר המגבלה של 6 מיליון שקל או מועד הערכת השווי, היא לא היתה מציעה הצעות שסכומן עולה מונים רבים על תקרה זו". על הסיכומים חתומים חמישה עורכי דין משלושה משרדים שונים: בעז בן צור, חגי הלוי, איל מינץ, אורי קידר וארז שחם.
מרציו נמסר בתגובה: "שוקרון ממשיך וחוזר על הטענות חסרות השחר שכלולות בתביעתו השקרית המקורית, שעליה רציו כבר הגיבה במסמך מפורט ב־31 באוקטובר 2010. כפי שהוכחנו כבר לבית המשפט, התובעים סירבו לפעול במישור המשפטי כפי שהצענו להם לכל אורך הדרך, ודרשו בוררות אצל מקורביהם, כולל רבנים, תוך שימוש ב'משכנעים' בעלי רקע פלילי ושפע של מסרים מאיימים. בכל הנוגע להתדיינות הכספית נניח לבורר ולבתי המשפט להגיד את דברם".
