למה כושים הם אצנים טובים יותר?

דן היקר,

לפני התשובה אני חייב להבהיר משהו: יש אנשים שחושבים שלא יפה להגיד "כושי". הם ראו את זה בטלוויזיה, כתרגום של המילה האנגלית "ניגר". מילה שצוררת בתוכה צרור עוולות שמורכב בעיקר מאמריקאים לבנים שממררים לאמריקאים שחורים את החיים. לכן המילה הזו כל כך מעליבה כשאמריקאי לבן משתמש בה. אבל אנחנו בישראל. כושי הוא מי שמגיע מכוש, הלא היא אתיופיה, ובהשאלה - כל מי או מה שעורו כהה. למילה הזו עדיין אין הקשר שלילי בעברית, ואם יש אנשים שמנסים להפקיע אותה לטובת המשקעים הגזעניים שלהם זו לא סיבה לוותר. להפך. אין בושה בלומר "כושי" בדיוק כשם שאין בושה בלהיות אחד.

רגישות יתר היא גם הסיבה שהרבה אנשים נמנעים מלחקור את השאלה שלך. כל מי שמתעסק בה מתויג אוטומטית כגזען. למחקר המדעי של גזעי האדם יש היסטוריה מאד מפוקפקת. אנשים השתמשו בו כדי להצדיק עוולות נוראיות הרבה לפני תורת הגזע הנאצית, ובעקבות מלחמת העולם השנייה פרסם אונסק"ו, ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם, הצהרה רשמית ובה נאמר: "מיתוס הגזע גרם לכמות עצומה של נזק אנושי וחברתי. בשנים האחרונות הוא גבה מחיר כבד בחיי אדם וגרם לסבל ללא שעור".

מילים כדרבנות. הצרה היחידה היא שגזע זה לא מיתוס. באזורים שונים התפתחו אוכלוסיות עם מאפיינים גופניים שונים, ומאד לא סביר שההבדלים מתחילים ונגמרים בצבע העור. ריצת 100 מטר, לדוגמה. האדם הלבן עדיין לא פרץ את מחסום עשר השניות, ורגלו לא דורכת ברשימת מאתיים האצנים המהירים ביותר. הפעם האחרונה שלבן תפס את שיא העולם בריצת 100 מטרים היתה ב־1960. היום המקצוע הזה שייך לשחורים.

אצנים שחורים. במרכז - יוסיין בולט, האדם המהיר בעולם צילום: אי פי אי

למה? בתור התחלה, כי יש להם רגליים ארוכות יותר. להרבה שחורים יש כפות רגליים ארוכות בהשוואה לשוקיים, שוקיים ארוכות בהשוואה לירכיים, וירכיים ארוכות בהשוואה לבטן ולחזה. בטן ארוכה וחזה גדול חשובים מאד בשחייה, ספורט עם נוכחות שחורה די סמלית. אצל ספורטאים לבנים נפוץ יותר פלג גוף עליון ארוך ומסיבי. המאסה הזו מפריעה להם לרוץ מהר, אך מעניקה להם את היתרון במקצועות כמו הרמת משקולות, היאבקות, הטלת פטיש והדיפת כדור ברזל.

אך לא את כל ההבדלים ניתן לראות בעין. לפני כעשור פרסם העיתונאי עטור הפרסים ג'ון אנטין ספר על העליונות הספורטיבית השחורה, והוא מציין שכמעט כל האצנים למרחקים קצרים מגיעים ממוצא מערב־אפריקאי. למערב־אפריקאים יש לא רק מבנה גוף מתאים, אלא גם מבנה שריר קצת אחר. השרירים שלנו מכילים סיבים מסוגים שונים: סיבים "לבנים", שמיועדים לפעולה חזקה לזמן קצר, וסיבים "אדומים", שמיועדים למאמץ ארוך. השרירים במערב אפריקה מכילים אחוז גבוה יותר מהסוג הראשון.

כשאותם מערב־אפריקאים מנסים את כוחם בריצות למרחקים ארוכים, הם מגיעים לתוצאות מאד לא מרשימות. אצנים למרחקים ארוכים מגיעים בכלל ממזרח אפריקה, מההרים. מחוז ננדי שבקניה, שאוכלוסייתו מונה רק כחצי מיליון בני אדם, אחראי לכ־20% מהמנצחים בתחרויות הריצה למרחקים ארוכים. מבנה הגוף המזרח־אפריקאי נוטה לדקיקות, אך מערכת השרירים שלו מצטיינת ביעילותה. בדיקות של שרירי הרגל בקרב ספורטאים קנייתים הראו יותר כלי דם בקרבת השריר, סיבי שריר קצרים יותר שמסוגלים "לשתות" את כל הדם הזה, כמות גדולה יותר מהחומרים שמזרזים שריפת שומנים, וכמות קטנה יותר של חומרי פסולת - מה שמצביע על ניצול מלא יותר של חומרי התזונה.

מובן שאף אחד לא נולד שיאן עולם, אבל אין ספק שלחלק מאיתנו יש יתרונות מולדים. וחלק גדול מהיתרונות האלו תורשתיים, ולכן קשורים קשר הדוק לגזע. אין מה להתבייש בזה, וכאן אולי אחד הבלבולים הגדולים של תנועת התקינות הפוליטית: הבלבול בין שוויון לזהות. בני אדם לא נולדים זהים. להפך, אנחנו שונים ומגוונים. זה אחד היתרונות הגדולים שלנו. זו פשוט לא סיבה להתנהג לא יפה.

שאלות לבלדד השוחי: askbildad@calcalist.co.il