אם בכדורגל התפרים של כל המשושים נמצאים בפנים, איך תופרים את המשושה האחרון?

שאלה חשובה שאלת, רק שים לב שהכדור לא מורכב רק ממשושים. משושים שתפורים זה לזה הם דרך נהדרת ליצור ריצוף שטוח ואחיד, אך חוקי המשחק דורשים דווקא כדור עגול. המעטפת שלו יכולה להיות עשויה משלל צורות, אבל הדוגמה הנפוצה ביותר (שנקראת "עשרימון קטום", אם פעם תיאלץ לדבר על זה עם מורה להנדסה) עשויה מ־20 משושים שתפורים סביב תריסר מחומשים. בכדורגל הקלאסי המשושים לבנים והמחומשים שחורים - אתה מוזמן לבדוק בעצמך.

רוב הכדורים עדיין נתפרים ביד, במכשירים פשוטים. התופר מחורר את פיסות העור או הפלסטיק במרצע, משחיל חוט ומושך. את החוט הוא מושח בשעווה לפני התפירה, וכשהוא מהדק את התפר החיכוך העז מחמם את השעווה ומתיך אותה. כשהיא מתקררת היא מתמצקת ומקבעת את התפר.

בהתחלה מחברים את הצורות הבודדות לקבוצות של שתיים או שלוש חתיכות. אחר כך מחברים את הקבוצות זו לזו. כל זמן שאפשר עובדים על הכדור כשהוא הפוך, כך שהחלק הפנימי נמצא בחוץ, אבל אי אפשר להמשיך ככה לאורך זמן. באיזשהו שלב הכדור מתחיל להיסגר, ואז חייבים להפוך אותו ולהכניס את הפנימית, והעבודה הולכת ומסתבכת. יש צורך באלפי תפרים כדי לסגור כדור, ותופר מיומן מסוגל להשלים אותם בקצת יותר משלוש שעות. מתוכן, בערך רבע שעה תוקדש לתפירת החתיכה האחרונה.

התפרים האחרונים נעשים "על עיוור". כל התפרים הסגורים בכדור הם בעצם חורים קטנים שדרכם מושחל חוט. התופר מעביר את המרצע דרך אחד החורים האלה, בצמוד לחוט של תפר קיים, אל תוך הכדור. הוא נוקט משנה זהירות כדי שלא לנקב את פנימית הכדור העדינה. שם בפנים הוא משחיל את החוט במקומו המיועד, מושך את המרצע דרך החור ומהדק את התפר. בסוף הוא נשאר עם כדור תפור למשעי שממנו בוקע קצה החוט. בקצה הזה הוא עושה קשר, כדי שהתפרים לא ייפרמו, קרוב ככל האפשר לפני הכדור.

וכאן מגיע הקסם. החוט עם הקשר יוצא מחור זעיר במעטפת, והתופר משתמש במחט גדולה כדי להשחיל את מה שנשאר מהחוט בחזרה פנימה דרך אותו חור עצמו, ואז החוצה, מצדו השני של הכדור. בשלב הזה משיכה חזקה בחוט גורמת לקשר להיבלע פנימה דרך החור ולהיעלם. עכשיו יש קצת חוט חדש שמבצבץ מהכדור, אבל אותו אין צורך לקשור. התופר גוזר אותו קרוב לפני הכדור, ומאחר שאין בו קשר הוא פשוט מחליק פנימה בספונטניות.

מקסים, ללא ספק, אבל גם מתמיה. האם אין דרך קלה יותר? מתקדמת יותר? מכונות תפירה? אולי קצת דבק? אז מתברר שכן. יש דרכים אחרות, כמו הדבקה בחום גבוה שמפיקה כדורים נהדרים בלי אף תפר אחד וללא מגע יד אדם, וחלקן אפילו לא יקרות במיוחד, אבל הן עדיין יקרות יותר מזמנם של אנשים עניים. וזה הצד האפל של הספורט הפופולרי ביותר בעולם. למרות זמינותן של שיטות חלופיות, רובם המכריע של הכדורים נתפרים בידי אנשים שמוכנים לעבוד יותר מעשר שעות ביום, ללא הפסקה, תמורת כמה פרוטות שחוקות.

איך תופרים את המשושה האחרון בכדור?

פעם, בעבר החשוך, רוב הכדורים היו נתפרים בידי ילדים פקיסטנים. הילדים הללו היו נאלצים לעבוד שעות ארוכות כשהם סובלים משפע של בעיות תברואתיות, משריטות וחתכים שהזדהמו במהירות בסביבה המטונפת ועד לעקמת בעמוד השדרה - תופעה שכיחה אצל ילדים שעובדים שפופים במשך 15 שעות ביום. אבל כל זה השתנה בשנות התשעים, כשקם סוף סוף קול זעקה כנגד העוולה הזו.

ואז קמו ועדות, וועדות שמפקחות על הוועדות, וממשלת פקיסטן עשתה יד אחת עם ארגון הכדורגל העולמי כדי למגר את התופעה המבישה הזו. והם הצליחו. היום רוב הכדורים כבר לא נתפרים בידי ילדים פקיסטנים, אלא בידי ילדים הודים. הידד לקידמה.

שאלות לבלדד השוחי: askbildad@calcalist.co.il