העליון: לא היה משוא פנים בבוררות בפרשת פז

בהחלטה דרמטית החליט אתמול (א') בית המשפט העליון להפוך את החלטת בית המשפט המחוזי אשר פסלה בוררות שנערכה בין משפחת ליברמן ובין מפרק ארט־בי יצחק מירון. פסק הבוררות הנידון הינו של השופט בדימוס ישי לויט, שקבע כי קבוצת ליברמן ונציגיה - ובהם צדיק בינו ועו"ד רם כספי - רימו את מירון, בכך שהסתירו ממנו תשלום של 17 מיליון דולר לבעלי ארט־בי, תמורת הסכמתם למכור 50% ממניות חברת פז.

בנובמבר 2007 סגנית הנשיאה בבית המשפט המחוזי בחיפה, השופטת שולמית וסרקרוג, הורתה להעביר את לויט מתפקידו במסגרת ההחלטה לפסילת הבוררות. עתה הפך העליון את החלטתה, וקבע כי לא היה חשש למשוא פנים בהתנהלותו של לויט בבוררות. בפסק הדין נקבע כי "בחינה אובייקטיבית של נסיבות המקרה מלמדת כי לא מתקיים המבחן שלפיו קיים חשש ממשי למשוא פנים, לאור העובדה שבעבר ניהל הבורר משא ומתן עם חברת פז... לא מצאתי קשר בין אותו מו"מ שנוהל על ידי הבורר בעבר עם חברת פז לבין הליך הבוררות".

ההחלטה מגיעה חמש שנים לאחר שנתן לויט את פסק הבורר, ושלוש שנים בדיוק לאחר שביטלו ביהמ"ש וקבע כי לויט יועבר מתפקידו. יצויין כי מדובר בפסק ביניים וכי הבוררות טרם תמה.

קבוצת ליברמן תקפה את פסק הבוררות לאחר שניתן, בטענה שהבורר ניהל משא ומתן עם פז בנוגע להקמת תחנת דלק על מגרש שבבעלותו. המו"מ כשל, ולאחר שניתן פסק הבוררות, קבוצת ליברמן טענה באמצעות עו"ד פיני רובין - שייצגה בהליכי העברת הבורר מתפקידו ­- כי יש לבטל את פסק הבורר.

צדיק בינו. אושר הפסק נגדו צילום: אוראל כהן

הרקע לסכסוך העסקי הוא כניסתה של קבוצת ליברמן בשנת 1988 לחברת פז, אז רכשה 75% ממניות המדינה באמצעות חברת אלטין, שהיתה בשליטה עקיפה של המשפחה. הקבוצה יוצגה על ידי בינו. בינואר 1991 כרתה משפחת ליברמן עסקה עם ארט־בי, שהיתה בבעלות שני אנשי עסקים פולנים, בוגוסלב בגשיק ואנדרי גונשורובסקי, שבמסגרתה מכרה להם חצי ממניותיה בפז תמורת 85 מיליון דולר. בדיעבד התברר שאנשי העסקים רימו את המערכת הבנקאית בפולין ורוקנו את קופת החברה. קבוצת ליברמן ביקשה לבטל את העסקה, והסכסוך הועבר לבוררות.

לויט קבע במסגרת פסק הבורר כי משפחת ליברמן שילמה לפולנים בחשאי סכום של 17 מיליון דולר, מאחורי גבו של מפרק ארט־בי. במסגרת הפסק לויט גם קבע מסקנות אישיות נגד אמינותו של בינו.

הלכות בבוררות

פסק הדין שניתן על ידי הרכב השופטים יורם דנצינגר, אליקים רובינשטיין וניל הנדל, הוא מהמקיפים ביותר שניתנו על ידי בית המשפט העליון בנוגע לחובות הבוררים. במסגרתו נקבע כי מבחן פסלות הבוררים יהיה זהה לזה של שופטים - יש להוכיח כי התקיים חשש ממשי למשוא פנים. כן נקבע כי חובת הגילוי של הבורר מלאה. על הבורר לוודא לפני שהוא מקבל את התפקיד כי אין לו או לשותפיו קשר קודם עם הצדדים. למרות זאת, לא ניתן יהיה להטיל אחריות על הבורר כאשר לא גילה פרט מידע בתום לב, או כאשר מדובר בהשמטת פרטים זניחים וטפלים.

ביהמ"ש קבע כי לאור חובת תום הלב, על הצדדים לבחון את קשרי הבורר. במקרים שבהם היו יכולים לגלות בקלות בעיה מסוימת, יהיו מנועים מלהעלותה לאחר הבוררות בבקשה לפסילה. השופט מכוון בדבריו לשורת בקשות שפתוחות כיום נגד בוררים, המתעוררות לרוב לאחר מתן פסק הבורר. ביניהן הבקשה נגד עו"ד אסף ברם, הבורר בפרשת רציו, עליו נטען כי הושפע ממאיר אברג'יל.

עם זאת, למרות ההחלטה, הצדדים יצטרכו כעת להחליט תוך 30 יום על מינוי בורר חדש, כיוון שלויט הודיע בעבר לצדדים כי הוא לא מעוניין להמשיך את הבוררות.

מעו"ד רובין נמסר: "הטענה שהבוררות לא תמשיך תחת שרביטו של אותו בורר התקבלה לנוכח רצונו של הבורר. אשר לטענה כי נכון לבטל את החלטת הביניים בבוררות, הטענה לא התקבלה. אמנם ביהמ"ש אימץ את עמדתנו כי חלה חובת גילוי מלאה, על כל נגיעות שעלולה להיווצר באובייקטיביות שלהם, אבל לא כל כשל יוצר בהכרח ובאופן אוטומטי פסלות המביאה לביטול. כדי שהחלטת הביניים תיפסל היה צורך בחשש ממשי למשוא פנים, וכזה לא היה, אליבא דבית המשפט העליון. לכן החלטת הביניים נותרה על כנה. הבוררות תימשך מכאן ואילך, לאחר שהצדדים יסכימו על בורר מחליף".

פז העדיפה שלא להגיב. ממפרק ארט־בי ומלויט לא ניתן היה להשיג תגובה.