הבית נשרף? הדרכים המשפטיות להתמודד עם האסון
הצבעת מבקר המדינה על ליקויים כבדים במערך הכיבוי מחזקים את הטענה לפיה המדינה נהגה ברשלנות בהתפשטות השריפה בצפון
בעוד ששירותי הכיבוי נאבקים באש בצפון, האנשים שרכושם נפגע בשריפה מתחילים לחשוב על היום שאחרי שוך הלהבות, ותוהים מאין יגיע הפיצוי המגיע להם.
במקרים שבהם קיימת חובת פיצוי מוחלט שאינה תלויה בהוכחת אשמה או רשלנות, דוגמת תאונת דרכים או עבודה, שירות צבאי או פעולת
מי שגופם או רכושם נפגעו במקרה אחר, דוגמת השריפה בצפון, יפוצו בידי הביטוח הפרטי שעשו או בידי המדינה. השאלה היא מה תעשה כעת המדינה, והאם וכיצד תפצה את אלה שנפלו בין הכיסאות - מי שלא היו מבוטחים באופן פרטי ושאינם כלולים בקטגוריות הפיצוי המוחלט.
תשלום מידי המדינה יכול להתבצע באחת מארבע דרכים. ראשית, בידי הכנסת הסמכות לחוקק חוק מיוחד למטרת תשלום פיצויים, דוגמת אלה שנחקקו לפיצוי מפוני גוש קטיף או נפגעי אסון ורסאי.
אפשרות שנייה היא להכריז על האירוע כאסון טבע כפי שנעשה לאחר השטפונות הגדולים ב־1992, ולפצות בגין נזקי חקלאות מקרן מיוחדת לביטוח נזקי טבע - אך אפשרות זו אינה רלבנטית לפיצוי עבור אובדן רכוש שאינו חקלאי. אפשרות שלישית היא כינון מנגנון טיפול ופיצוי, אך במקרה זה יש להצביע על מקור תקציבי שיכסה את הסכום הנדרש, וככל שמדובר בסכומים גדולים יותר כך קשה יותר למצוא את המקורות הנדרשים.
בנוסף ניתן לתבוע את המדינה בגין רשלנות. בתי המשפט כבר הבהירו בעבר שחסינות המדינה נגד תביעות נזיקין אינה מוחלטת, ובעיקר אפשר לבטלה במקרים שבהם הוכחה רשלנות חמורה במיוחד. שאלות המפתח הן האם רשלנות המדינה גרמה להתפשטות האש והאם היעדר אמצעים מספקים לכיבוי מעיד על רשלנות כזו, במיוחד כשמבקר המדינה התריע ואף הצביע על הנדרש.
התשובה אינה ברורה, שכן גם כשהמבקר מאתר ליקויים, הממשלה והכנסת הן אלה שקובעות את סדרי העדיפויות. בבואן לעשות זאת ניצבות בפניהן שורת דרישות - דוגמת מיגון בתי ספר והגדלת סל התרופות - המהוות מתחרות ראויות לדרישה לשכלל את שירותי הכבאות.
אולם, אם דו"ח המבקר הצביע ועוד עשוי להצביע בדו"ח הקרוב על פער בלתי נסבל בין המצוי לרצוי בגזרת צורכי הכיבוי, אין ספק שניתן יהיה לייחס למדינה רשלנות חמורה שעלולה להפיל את חסינותה. כל שכן אם יתברר שהדיון בצרכים אלה לא היה רציני ומעמיק.
