העתיד על פי פיטר תיל

פיטר תיל, המשקיע האגדי שמימן את פייסבוק, פארמוויל ולינקדאין והקים את פייפאל, פסימי. הוא חושב שהעשור החולף היה העשור האחרון של פריצות הדרך הגדולות באינטרנט, ושמעכשיו יקרה מה שקרה לכיבוש החלל אחרי הנחיתה הראשונה על הירח ולרפואה אחרי המצאת הפניצילין, אי אז לפני שישה עשורים: עוד מאותו הדבר.

"אני חושב שמעתה ואילך, הכוח באינטרנט יישאר בידי הענקיות שכבר פועלות בו. הגוגל של הסלולריים תהיה גוגל, ולא סטארט־אפ שעוד לא שמענו עליו", הוא אומר בראיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט". "האינטרנט של היום מזכיר, במובן הזה, את עולם הרכב בשנות החמישים של המאה הקודמת: היתה צמיחה אדירה, אבל אם היה לך רעיון חדש ומעניין היית מצטרף לג'נרל מוטורס ולא מקים חברה מתחרה. זו העייפות שאני מזהה בשוק הסטארט־אפים, וכדי להמשיך את הקידמה הטכנולוגית, שחיונית להתקדמות האנושות, חייבים לשנות את זה".

פיטר תיל. הונו האישי מוערך ב-1.1 מיליארד דולר צילום: בלומברג

תיל אינו מסתפק באזהרות. בסוף ספטמבר יצא לציד ראשים שמטרתו למצוא את היזם המבריק הבא ולשכנע אותו לוותר על אקזיטים והצעות עבודה ולנסות להיות מארק צוקרברג, סרגיי ברין או ביל גייטס הבא. תיל הקים את קרן "20 עד 20", שתשקיע 100 אלף דולר ב־20 יזמים צעירים, עד גיל 20 בלבד, שייבחרו על סמך תיאור המיזם שלהם ופירוט קצר של הרקע שלהם.

משקיעים בעמק הסיליקון מרבים לקיים תחרויות יזמים, אבל תיל הוא הראשון שהתחרות שלו פתוחה אך ורק לאנשים שב־15 בדצמבר, הדדליין להגשת המועמדות, יהיו בני פחות מ־20, והוא הראשון שאחד התנאים שהוא דורש עבור המימון הוא עזיבת הלימודים באמצע. ההרשמה, דרך אגב, היא מיידית ודרך האינטרנט, כאן: http://bit.ly/hTab48. "עד עכשיו הגיעו אלינו פחות מאלף בקשות מכל העולם, ואנחנו עדיין מחפשים בנרות את היזם הבא שיוכל לקבל את הדחיפה שלנו ואולי לשנות את המצב בעולם הטכנולוגיה".

הטיל של פייסבוק

פיטר תיל הוא מיתולוגיה בעמק הסיליקון. בגיל 31 הוא ייסד את פייפאל, שירות העברת תשלומים ברשת שנהפך לאחד הבנקים המקוונים הגדולים בעולם ומשרת כמעט רבע מיליארד לקוחות ברחבי העולם. בגיל 35 הוא מכר את פייפאל לאתר המסחר הענקי eBay תמורת 1.2 מיליארד דולר, גרף לכיסו כ־55 מיליון דולר ונהפך מיזם למשקיע הון סיכון. תיל התמקד בהשקעות ראשוניות במיזמים קטנים, ופעם אחר פעם זיהה את המיזמים שיעצבו את איך שהאינטרנט נראה היום.

הוא היה מהמשקיעים הראשונים בלינקדאין, כיום אתר הקריירה החשוב בעולם; במנוע החיפוש פאוורסט, שנהפך ל־Bing של מיקרוסופט; במבשרת עידן הרשתות החברתיות פרנדסטר; בשתי חברות שנהפכו ליצרניות האפליקציות המצליחות ביותר לפייסבוק – סלייד, שנרכשה בידי גוגל, וזינגה, יוצרת המשחק פארמוויל; ובעוד כמאה סטארט־אפים, ובהם יותר מ־15 חברות שנמנות כיום עם המאיון העליון של הגופים המצליחים ברשת. כמה משותפיו הישנים מפייפאל שותפים גם בקרן ההון סיכון שלו, Founders Fund, שמנהלת 327 מיליון דולר, ושותפים אחרים שלו הם בעליהן של כמה מהחברות המצליחות שבהן הוא מושקע. המגזין "פורצ'ן" גילה כי שוויין של כל החברות שתיל ושותפיו מפייפאל קשורים בהן מגיע כיום לכ־30 מיליארד דולר, והעניק לו את הכינוי "הדון של מאפיית פייפאל".

תיל גם חתום על כמה מעקרונות הניהול הנפוצים ביותר בעולם הסטארט־אפים, ובהם הגישה שדוגלת בשכר נמוך למנכ"ל סטארט־אפ, בנימוק שביצועיו ישתפרו ככל ששכרו יפחת. אבל מעבר לכל, הוא נחשב לאחד המשקיעים המעטים שההצהרות הגרנדיוזיות שלהם – הוא טוען בראיונות כי הוא מנסה להשקיע "רק בחברות שמחוללות מהפכה טכנולוגית, כלכלית וחברתית בעולם" – מתיישבות עם הקבלות שהם מביאים.

תיל, משמאל, עם שותפין לקרן פאונדרס קן האוורי, לוק נוסק ושון פארקר (מימין)

ההשקעה הכי מפורסמת שלו היא צ'ק חצי מיליון הדולרים שנתן בשנת 2004 לסטודנט־היזם מארק צוקרברג. הצ'ק הזה הוא האחראי להפיכת אתר תלמידי הקולג'ים פייסבוק לרשת החברתית הגדולה בעולם. הצ'ק הזה והתנאי לנתינתו – ביצוע שינויים מבניים בחברה – עומדים במרכז הסרט "הרשת החברתית" שמתאר את הסכסוך המשפטי בין שני מייסדי פייסבוק, מארק צוקרברג וחברו ללימודים אדוארדו סאוורין.

סאוורין (היום בן 28) מימן את פעילות פייסבוק ושימש מנהל השיווק והכספים בימיו הראשונים של האתר, כאשר עדיין פעל בתוך הרווארד בלבד. אלא שאליהם הצטרף שון פארקר, מייסד נאפסטר, שמוצג בסרט כצעיר שאפתן וכוחני, וכמי שתפס את מקומו של סאוורין כשותפו של צוקרברג, הכניס אותו לעמק הסיליקון ועזר לו להפוך את פייסבוק לאתר חובק עולם.

מארק צוקרברג. צ'ק של חצי מיליון דולר ב-2004 צילום: בלומברג

פארקר הוא שהכיר בין צוקרברג לפיטר תיל, והסרט רומז כי תמורת השקעתו תיל לא רק קיבל 8% בחברה, אלא גם דרש להפוך את פייסבוק משותפות בין מייסדים לחברה עסקית לכל דבר, וכי מבנה החברה שעזר ליצור כלל בהמשך הדרך דילול באחזקותיו של סאוורין מ־34.4% לאחוזים אחדים, אם כי כנראה לא ל־0.03% כפי שתואר בסרט. עם כניסתן של הקרנות אקסל וגריילוק הונפקו עוד ועוד מניות בכורה שחולקו לבעלים הקיימים, אך לא לסאוורין. סאוורין תבע, ובפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט קיבל כ־5% בחברה, ששווים עמד השבוע, לפי המחירים שבהם מניית החברה עוברת מיד ליד בבורסאות פרטיות, על כ־2.5 מיליארד דולר.

"רוב מה שמתואר בסרט לא היה ולא נברא", אומר תיל. "אני מכיר מקרוב את מקימי פייסבוק ועובד איתם כבר שש שנים, ויכול לומר לך שהם מוצגים בסרט רע מאוד לעומת מה שאני מכיר. הסרט הזה מסובב את עמק הסיליקון וכופה עליו את תפיסת העולם ההוליוודית. הוליווד רואה את החיים כמשחק סכום אפס, שבו כולם נאבקים בכולם ומרוויחים זה על חשבון זה. במשחק של עמק הסיליקון כולם מנצחים. אבל אני חושב שבכל זאת תהיה לסרט השפעה חיובית. כשצופים בו, מקבלים את החשק להפוך ליזמים ולהגיע אל העולם הטכנולוגי ולעמק הסיליקון, בדיוק כפי שהסרט "וול סטריט" מ־1987 הציג תמונה שלילית מאוד של שוק ההון האמריקאי, אבל גרם לדור של צעירים ללמוד פיננסים ולחפש עבודה במנהטן".

לפי התסריט, החתולים השחורים התחילו לעבור בין המייסדים אחרי הנקודה שבה אתה נכנסת לתמונה, ועורכי הדין של הקרן שלך הובילו את הסילוק של סאוורין. איך אתה זוכר זאת?

"אני לא בטוח שכך זה תואר בסרט. מה שאני זוכר זה שבנינו עסק מוצלח שיצר ערך רב עבור העובדים שלו, המשקיעים, העולם, וגם עבור כאלה שאולי היו פחות מרוצים, כמו סאוורין. החברה בנויה נכון, היא יעילה ולא בזבזנית, וכך היא גם מוצגת בסרט. ההשקעה שלי והפעילות של שון פארקר סייעו להפוך את פייסבוק לחברה גדולה, שמספקת כיום לאדוארדו נכסים רבים יותר משהיו לו אם המצב היה אחר. לפי הערך של פייסבוק כיום לאדוארדו יש מיליארדי דולרים, ואת הכסף הזה הוא צריך להשקיע בדברים שיקדמו את העולם ויהפכו את העשור הקרוב לטוב יותר".

דמותך הופיעה בסרט רק לדקה. אהבת אותה?

"בדרך כלל היזמים מעניינים יותר מאשר המשקיעים, אז אני לא מתלונן".

אמרת באחרונה שפייסבוק לא תונפק לפני 2012. למה, בעצם? כבר עכשיו מחיר המניה שלה ממריא במסחר פרטי שמתבצע מחוץ לבורסה.

"בשנות התשעים חברה כמו פייסבוק היתה כבר מזמן מונפקת, אבל היום אין סיבה למהר. פייסבוק צומחת יפה לבדה, יוצרת ערך ארוך טווח לכולם ועדיין לא זקוקה להשקעות מהציבור. ננפיק כאשר התנאים יבשילו".

השקעתך בפייסבוק נתנה לך החזר של פי 6,000. אומרים שזו ההשקעה הכי טובה שעשית אי פעם.

"אנחנו עוד נראה לגבי זה. אני חושב שכל עוד הערך המשוער של פייסבוק נשאר כשישית מזה של גוגל אז הוא הגיוני. עלייתו מעבר לכך לא תהיה הגיונית כרגע. יש עוד שנים רבות לבנות את פייסבוק, שתמשיך לעשות עבודה טובה בשנים הקרובות".

השבוע ערך המנייה של פייסבוק הגיע ל־50 מיליארד במסחר בבורסאות פרטיות, ומתקרב לכשליש מערכה של גוגל.

"מהפכות עושים בגיל 20"

תיל, שהמגזין "פורבס" אמד השנה את הונו האישי ב־1.1 מיליארד דולר, רובם הודות ל־3% שיש לו בפייסבוק, עושה את הדברים שלהם הוא מטיף. קרן פאונדרס, שבה חבר גם שון פארקר, ממשיכה לתחזק את פורטפוליו חברות ההייטק הנרחב שלה, ומלבדה תיל משקיע מהונו האישי במיזמים עתידניים שמקדימים את זמנם: הוא המשקיע העיקרי ב"פרויקט SeaSteading", יוזמה לפיתוח ערים שיצופו בשלמותן על אסדות ענקיות באוקיינוסים. ארגון SeaSteading מממן כיום את המחקר הטכנולוגי הנחוץ להגשמת החזון הרחוק הזה, כמו גם את ההיבטים הממשלתיים והמשפטיים ב"ערים הצפות" העתידיות. גם כאן, ההשקעה של תיל לוותה בקווים מנחים לפעולה – תיל דוגל בכך שהערים העתידיות האלה, לכשייבנו, יתנהלו כגופים ריבוניים, ולא ישתייכו לאף מדינה. בכך הוא שותף לגישתו של מייסד הפרויקט פטרי פרידמן, נכדו של אבי הכלכלה המוניטרית מילטון פרידמן.

עוד שני מיזמים שנשמעים כפנטזיה בדיונית אבל פועלים בשיא הרצינות ובמימונו של תיל הם SpaceX, חברה שמתעתדת להציע טיסות מסחריות לחלל - אחת מכ־70 חברות כאלה שפועלות בארצות הברית - ו"קרן מתושלח", מרכז מחקר בניהולו של המדען השנוי במחלוקת אוברי דה גריי, שחוקר את תופעת הזקנה כפי שחוקרים מחלה ומנסה לפתח טיפול מונע כדי להאריך את החיים במאות שנים.

הבעיה בעיני תיל היא שכל הפרויקטים שבהם הוא משקיע מנוהלים על ידי אנשים מבוגרים ומנוסים. תיל נוהג לטעון שהוא מאמין באמת ובתמים במהפכות טכנולוגיות, ויש לו תפיסה ברורה מאוד לגבי המקום שממנו הן יגיעו, ולדעתו המקום הזה נמצא לפני גיל 20. את הפרויקט שנהפך לחברת אפל סטיב ג'ובס החל בגיל 16. מיקרוסופט נוסדה כשותפות כאשר ביל גייטס היה בן 20. מייקל דל הקים את חברת דל בגיל 19, ותיל פגש את צוקרברג כאשר האחרון היה בן 19.

גוגל יוצאת דופן: מייסדיה לארי פייג' וסרגיי ברין היו בני 23 כאשר מנוע החיפוש שלהם עלה לראשונה לרשת. "אנשים מבוגרים ממעטים לקחת סיכונים", הוא מסביר מדוע החליט לכתוב 20 צ'קים של 100 אלף דולר ולחלק אותם ל־20 יזמים עם רעיון מהפכני, יותר מהפכני מפייפאל ומפייסבוק, ובתנאי שהיזמים יהיו מתחת לגיל 20, ויסכימו לעזוב הכל – לימודים וחלומות אחרים – כדי לבוא לעמק הסיליקון ולנשום את המיזם שלהם 24 שעות ביממה.

ההודעה לעיתונות שקרן פאונדרס הוציאה בספטמבר מתייחסת לתנאי מעורר המחלוקת שדורש את עזיבת הלימודים לשם קבלת המימון: "אוניברסיטה היא חוויה משמעותית, אבל כשיזם מוכן ללכת עד הסוף עליו לעשות זאת מיד, בלי לדבוק בקיים", נכתב בהודעה.

"בבתי ספר לא לומדים יזמות", הוא אומר ל"מוסף כלכליסט". "הרבה מהחברות המשפיעות בעולם הוקמו על ידי אנשים שנשרו מהלימודים. ביל גייטס וצוקרברג הם שתי הדוגמאות המיידיות. אם יש בועה בארצות הברית, היא מגיעה מענף החינוך. טכנולוגיה היא משהו שלוקח מעט ועושה איתו הרבה. תחומים אנטי־טכנולוגיים לוקחים הרבה ועושים איתו מעט, וזה מה שקורה באוניברסיטאות. יש לנו תקציבי חינוך מנופחים מדי והתערבות ממשלתית גדולה מדי, ויש לנו שכר לימוד שכל הזמן עולה, ומאלץ סטודנטים לקחת עוד ועוד הלוואות. וההלוואות האלה מאלצות אותם לחפש מקומות עבודה שמספקים ביטחון כלכלי ומרחיקים אותם ממיזמים מסוכנים. כך שעולם החינוך אינו מוצר חיוני בחדשנות טכנולוגית".

ולא לרכוש השכלה זה הפתרון?

"אנחנו מעודדים לקחת שנה או שנתיים הפסקה ולעשות בהן משהו מעשי בעולם האמיתי. השנה שאחרי הקולג' ולפני האוניברסיטה היא זמן חשוב מאוד שכדאי לאנשים לחשוב בו על החינוך שלהם, לאן הוא לוקח אותם ומה הם רוצים לעשות איתו. משכנתה אפשר לא להחזיר. הלוואת לימודים באמריקה תרדוף אותך עד סוף חייך, גם אם פשטת רגל. אתה צריך להיות בטוח שזה מה שאתה רוצה".

אתה מדבר על גיל 20, אבל בישראל יוצאים מהצבא בגיל 21 ורק אז מתחילים ללמוד – ובכל זאת אנחנו בסדר בהייטק.

"מה שאני רוצה להדגיש זה שחשוב להתחיל מיזמים מוקדם. כל החברות הגדולות של העשור נוצרו בידי אנשים בשנות ה־20 וה־30 לחייהם. לא חייבים להתחיל בגיל 18, אבל צריך להתנער מהתפיסה הישנה, שלפיה צריך להתחיל לקחת סיכונים רק אחרי שכבר יש קצת כסף וניסיון. תיאורטית אפשר להתחיל להיות יזם בגיל מאוחר, אבל מעשית זה קורה פחות כי הנכונות לקחת סיכונים פוחתת. ואני מתרשם מאוד מהטכנולוגיה בישראל. יש לה המון כוח מול הפוליטיקה המשוגעת במזרח התיכון".

"פייסבוק היתה חד־פעמית"

אם היית פוגש את מארק צוקרברג היום, היית משקיע בפייסבוק?

"הייתי בוודאי הרבה יותר זהיר. ההשקעה בפייסבוק היתה מיוחדת במינה בכל קריטריון, גם בשנת 2004. זו היתה השקעה חד־פעמית, שאני לא חושב שאפשר לשכפל או לשחזר. השקעתי בפייסבוק בשלב הרבה יותר מוקדם משנהוג לגבי כל חברה שהיא. אבל השקענו בגלל החברה ולא בגלל האדם שמאחוריה. חיפשנו כבר זמן מה השקעה בסקטור של רשתות חברתיות, וכשראינו את פייסבוק חשבנו שזאת חברה מצוינת עם מודל עסקי טוב, ואהבתי את הרעיון של רשת חברתית שכל החברים בה היו סטודנטים, שבאופן טיפוסי יוצאים מהם יזמים טובים יותר. פייסבוק היתה החברה הנכונה להשקיע בה באותו רגע ב־2004. היום אני מחפש השקעות במיזמים אחרים, שאינם רשתות חברתיות".

ומיהן החברות החדשניות כיום?

"אפל היא חברה שמחויבת לחדשנות – מארק, דרך אגב, מזכיר לי מאוד את סטיב ג'ובס. גוגל היא דוגמה מורכבת יותר, כי ההשקעה בה מתחלקת בין טיפוח המונופול בתחום החיפוש לבין ניסיונות לירות לכל הכיוונים ולמצוא טכנולוגיות ומודלים עסקיים חדשניים. אבל יתר חברות טכנולוגיה כיום אינן מה שהיו לפני 20 שנה. יבמ, מיקרוסופט, אינטל, דל ואורקל הן חברות שמהותן נוגדת חדשנות. הן יעשו הכל כדי לחסום טכנולוגיות פורצות דרך – בדיוק כמו אותן ענקיות רכב מאמצע המאה הקודמת, שהרוויחו היטב ודאגו ששום טכנולוגיה חדשה לא תיהפך להפרעה".

בראיון שהעניק באחרונה לבלוג הטכנולוגיה המוביל טק־קראנץ' אמר תיל באילו חברות היה שמח להיות חתום כמשקיע: "חברות כמו אינטל, ג'ננטק, גוגל, והחברות שיוצאיהן הקימו. הן שיפרו את איכות החיים של כולנו והיוו השקעה מוצלחת. אלא שעם הזמן יש פחות חברות שהן אייקון אמיתי ופחות חברות ששואפות להיות כאלה. ובמצבה הנוכחי של תעשיית ההון סיכון אני לא בטוח שיהיו לנו. וזה רע, כי סטארט־אפים וסטארט־אפים שגדלו מהווים כיום כשישית מהתוצר הכלכלי של ארצות הברית ומעסיקים 10 מיליון אמריקאים".

תיל חושש שמה שהמשבר עשה לתעשיית ההון סיכון האמריקאית יקפיא את צמיחת ההייטק. ערב המשבר פעלו בעמק הסיליקון 250 קרנות הון סיכון שגייסו ב־2007 לבדה 36 מיליארד דולר. ב־2009 נשארו רק 120 קרנות שגייסו כ־15 מיליארד, וגם נתוני 2010 אינם מעודדים. תיל נפגע בכיסו כאשר קלאריום, קרן הגידור שהוא מנהל לצד קרן ההון סיכון פאונדרס, התרסקה במשבר, ושווי נכסיה ירד מכ־7 מיליארד דולר ערב המשבר לכ־700 מיליון כיום. גם פאונדרס נאלצה לסגור חברות רבות בפורטפוליו שלה, ובהן הוג'ה, שהיזמית הישראלית נעמה מורן הקימה ב־2007 ונפרדה ממנה ב־2008. במידה רבה, פאונדרס שמרה על שווי גבוה בזכות אחזקתה בפייסבוק.

אבל עבור תיל ההתרסקויות הן חלק מבורך מכללי המשחק שבהם הוא דוגל. תיל הוא ליברטריאני, ודוגל בהשקפה כלכלית־ימנית שלפיה על שווקים להתנהל ללא שום התערבות ממשלתית, רגולציה והגבלות שכר מינימום ומקסימום. הליברטריאנים דוגלים בהפרטה מוחלטת וצמצום תפקידה של ממשלה לפחות או יותר תחזוקת תאורת הרחובות בלילה. עוד ליברטריאנים מוצהרים הם גורו הסחורות ג'ים רוג'רס, הסנטור רון פול, שרץ ב־2008 לנשיאות ארצות הברית, והעתידן ריי קורצווייל.

הוא נהפך לליברטריאני פעיל כאשר היה סטודנט בסטנפורד, אז הקים את ביטאון הסטודנטים "Stanford Review", כיום אחד העיתונים החשובים באוניברסיטה. "זה היה בשיאה של תקופה שבה השתלטה על האוניברסיטאות צורת מחשבה אחידה וקוד דיבור פוליטיקלי קורקט. זה לא היה בריא", הוא אומר.

בגיל 25 החלה הקריירה שלו, תחילה כמתמחה אצל שופט ואחר כך כסוחר נגזרים. בגיל 29 הוא הקים קרן השקעות פרטית בשם תיל קפיטל מנג'מנט, משם עבר להייטק, ובשנת 1998 הקים את פייפאל. את קרן קלאריום שמשקיעה במגמות השוק הקים ב־2005, אחרי שהצליח כמשקיע פרטי להמר נכון על ירידת הדולר ב־2003. בעזרת הקרן הימר על הזינוקים של 2005 ונהפך ממיליונר למיליארדר – אך נפגע במשבר. מתחילת השנה, לפי דיווחים של משקיעים בקרן, הפסידה קלאריום למשקיעיה 17%. תיל וקלאריום לא הגיבו לכך.

"הקלינטק הוא אסון"

"טכנולוגיה וקפיטליזם שזורים זה בזה", אומר תיל. "הקפיטליזם פורח בסביבה טכנולוגית מתקדמת, ועולם מפותח טכנולוגית מאפשר צמיחה כלכלית יציבה לאורך זמן. כאשר מי שצריך להניע את הטכנולוגיה קדימה אינו השוק החופשי אלא הפוליטיקה, הקצב מאט, והעולם מתחיל להיות מנוהל בידי משפטנים במקום בידי מהנדסים. מהנדסים מדברים על בנייה, עורכי דין מדברים על תקנות וזכויות. לסקטור הממשלתי לא אכפת מטכנולוגיה ומדע. תראה איך הממשל מתייחס לתוכנית החלל".

האינטרנט החל כפרויקט ממשלתי.

"אבל זינק רק מאז שהידיים הפרטיות התחילו לעבוד. טכנולוגיות שעדיין תלויות בממשלה הולכות אחורה במקום קדימה. המטוסים, למשל, נעשים אטיים יותר. הקונקורד, שטס מלונדון לניו יורק בשלוש שעות, נעלם. ברפואה, מרבית החידושים הם מלפני עשרות שנים כי כיום יש רגולציה כובלת. אנחנו כלואים במשברים פיננסיים ופריסות חוב ומנסים לפרוץ לשלב הבא, ופריצות דרך טכנולוגיות הן הפתרון".

ממשלות באמת גרועות מיסודן? תוכנית אובמה למימון מיזמי קלינטק היא גם התערבות ממשלתית, והיא באה לפתור את הבעיות שמציקות לך.

"אני חושב שיותר מדי כסף הולך להשקעות קלינטק, ומדובר בלא פחות מאסון. כל אופנת האנרגיה החלופית גורמת להרבה אנשים להפסיד הרבה כסף. אנחנו לא באמת מבינים איך הטכנולוגיה הזאת עובדת, והתוכניות העסקיות של רוב המיזמים האלה נשענות על ציפייה לסיוע ממשלתי. וזה לא יקרה. אם להמר, אז לא על הממשלה שלך".

אז מהיכן תגיע פריצת הדרך שנחוצה לכלכלה?

"בשביל מהפכות צריך לא רק ללכת על אופנות אלא גם ללכת נגדן. אני חושב שאת פריצות הדרך הבאות נראה בטכנולוגיות שאינן אופנתיות כרגע, כמו אינטליגנציה מלאכותית, רובוטיקה וחלל. וכן, אלה השקעות פחות פשוטות מהשקעות בחברות אינטרנט. לדאוג לעתיד זה לא דבר קל".