בועת ההייטק של הפלסטינים

את הנתונים האלה ואחרים

מאות מהנדסים צעירים עוזבים לחו"ל

הרשות הפלסטינית משקיעה מאמצים וכספים בעידוד השכלה טכנית ולימוד שפות, ו־11 אוניברסיטאות פלסטיניות המלמדות הנדסת תוכנה ומחשבים מכשירות מדי שנה כ־2,000 בוגרים. על רקע זה היה צפוי לראות ביקוש גדול של חברות מישראל ומהעולם למיקור־חוץ טכנולוגי זול ואמין ברשות הפלסטינית, אך בפועל רק מעטים נקלטים בתעשיית ההייטק הפלסטינית המתפתחת באטיות. מאות צעירים שהתמחו בטכנולוגיית המידע והתקשורת מוצאים את עצמם מובטלים, ורבים עוזבים לחו"ל.

הרוב מקרב כ־30 הפלסטינים שהשתתפו בכנס בשבוע שעבר הגיעו מרמאללה, שם מרוכזות החברות הפלסטיניות. הם ייצגו קרוב לוודאי את מרבית בתי התוכנה הפלסטיניים הגדולים, וגם לא מעט מהקטנים. בקרב כ־30 הישראלים בכנס לא היה אף נציג של החברות הגדולות. מרביתם היום אנשים העוסקים בתיווך, נציגי גופים שיש להם עניין בעידוד תעשיית המידע והתקשורת הפלסטינית.

מדוע החברות הישראליות הגדולות, המוציאות הון עתק על מיקור־חוץ ברחבי העולם, לא מנצלות את ההזדמנות לעבודה זולה קרוב לבית? אפשר לשאול זאת גם את החברות הגדולות ברחבי העולם. עד כה רק אינטל והמשרד הישראלי של סיסקו העבירו עבודות לרמאללה, בהיקף מצומצם.

הישועה תגיע מחברות ישראליות קטנות

התשובה המתבקשת היא שתעשיית ההייטק הפלסטינית קטנטנה וצעירה, ומתקשה להתחרות במדינות ענק כמו הודו, סין ומלזיה. מדינות אלה הן היעד המרכזי למיקור־חוץ של החברות הבינלאומיות הגדולות.

תשובות נוספות עשויות להיות חשש מאי־יציבות פוליטית בגדה ובעזה; הבידוד היחסי של השטחים הפלסטיניים; היעדר מודעות מספקת לסטנדרטים בינלאומיים של ניהול ואיכות; מחסור בהון להשקעות; והיעדר קשרים נחוצים בשווקים הבינלאומיים.

על הקשיים הללו מבקשים אנשי ההייטק הפלסטינים להתגבר. הם יודעים שבנסיבות הקיימות עליהם לחפש קשרים עם חברות קטנות יחסית, ובעיקר עם חברות ישראליות המתייחסות בחיוב למיקור־חוץ.

היתרון הגדול של תעשיית ההייטק, בהשוואה לאחרות, הוא שהיא נטולת גבולות: אין לה צורך לנסוע בכבישים, והמוצרים שלה לא יכולים להיתקע במחסומים. מאפיין זה, בשילוב עלות עבודה נמוכה ורמה מקצועית משתפרת, עשוי להבטיח עתיד טוב להייטק הפלסטיני, למרות המכשולים.