הפד משדר לחץ

ביום שלישי התפרסמו הפרוטוקולים של ישיבת הבנק המרכזי בארה"ב וריח לא נעים של לחץ עולה מהם.

הנקודה הראשונה שעלתה מן הפרוטוקולים היא סוגיה מעניינת. חברי הפד דנו בשאלה האם יו"ר הבנק המרכזי צריך להתחיל בעדכוני תקשורת חודשיים קבועים על מנת לשפר את הקשר שלו עם הציבור. כמובן שאין כל רע בידוע הציבור לגבי כוונותיו של הפד, אך להערכתי האישית תהליכים כאלו לא מתחילים באופן אקראי וככל הנראה הביקורת והלחץ העצום על הבנק המרכזי הביאו אותו לפנות למקום שכל אדם במצוקה מגיע – לנסות ולהסביר יותר טוב.

נעזוב את הזוטות ונתמקד בתכנים שעלו מן הפרוטוקולים:

1. לאחר פרסום ההחלטה על ההרחבה הכמותית עולה כי מרבית חברי הוועדה הסכימו על הצורך בהשקת ההרחבה הכמותית אבל חלקו לגבי הסיכונים שכרוכים בהשקתה. בדרכם העדינה, עולה מן הפרוטוקול כי מרבית חברי הוועדה העריכו כי להשקת התוכנית יהיו השלכות חיוביות על הצמיחה בארה"ב, אך היה גם מיעוט שחשב כי לדבר לא תהיה השפעה כלל או השפעה שולית לחלוטין. שימו לב כי הנקודה הזו חשובה ביותר, מאחר ונראה כי תמימות הדעים והחזית האחידה שאפיינה את הפד כבר אינה מובהקת כפי שהייתה בעבר.

2. כצפוי, חברי הועדה חתכו את התחזיות שלהם לצמיחה כלכלית בארה"ב והעלו את התחזיות לאבטלה בשנים הקרובות. אם בעבר חשבו חברי הוועדה כי שיעור האבטלה יעמוד על 7.1%-7.5% בסוף שנת 2012, עתה הצפי הוא כי שיעור האבטלה יעמוד על 7.7%-8.2%. אם לא די בכך, חלק מחברי הועדה אף העריכו כי גם כאשר תשוב כלכלת ארה"ב להתאושש הם מעריכים כי בסוף התהליך יישארו רבים מהאנשים מחוץ לשוק העבודה באופן קבוע, ולפיכך גם במצב של תעסוקה מלאה שיעור האבטלה המבני יהיה גבוה יותר - מטווח קודם של 5%-5.3% לטווח של 5%-6%.

3. לגבי הצמיחה של הכלכלה, תחזית הצמיחה של חברי הבנק המרכזי נחתכה, כצפוי, מרמה של 3.5%-4.2% בשנת 2011 להיקף צמיחה של 3%-3.5%. תרשו לי להעריך כי זו לא תהיה בפעם האחרונה שנראה את הנמכת תחזיות הצמיחה של הפד לשנת 2011. החלק החיובי הוא שחברי הפד נשארים אופטימיים לגבי שנת 2012 ודבקים בכך שהצמיחה תעלה לשיעורים של 4%. נו טוב, להיות אופטימי זה חשוב!

4. הפד פוחד מדפלציה וזו הסיבה המרכזית שהוא השיק את תוכנית ההרחבה הכמותית השנייה. יעד האינפלציה של הבנק המרכזי עומד על 2% ואילו עתה הוא צופה כי בשנת 2013 יעמוד טווח האינפלציה על 1.1%-2%, נמוך מהיעד הפורמלי של הבנק. השאלה היחידה היא מדוע זה הדבר היחיד שמפחיד את הפד ומדוע תופעות לוואי אחרות של המהלכים שלו לא מעלים חשש בקרב מרבית הוועדה והעומד בראשם.

למדו מהסינים?

יחצ"נים במקום מעשים

בסופו של דבר הריח שעולה מן הפרוטוקולים שפורסמו אתמול הוא לא נעים במיוחד והסיבה המרכזית היא לאו דווקא הורדת התחזיות, שלהערכתי היו מלכתחילה (ועדיין) מוטות כלפי מעלה. הסיבה המרכזית היא דווקא העובדה שצפה כי קיים חוסר תמימות דעים בקרב חברי הבנק המרכזי לגבי ההרחבה הכמותית עליה הוחלט, העובדה כי הפד שקל צעדים קיצוניים שמעלים את השאלה ממה הם כל כך פוחדים וההצעות למתן מענה לבעיית היח"צנות של הפד מול הציבור, ואני באופן אישי חושב שכאשר גוף חושב שהוא צריך לשפר את יחסי הציבור ממקום של מצוקה אין בכל להעיד על משהו טוב.