דרושה אופוזיציה לוחמת בדירקטוריון

הטענה השגורה כנגד התערבות חקיקתית בשכר הבכירים בחברות הציבוריות היא כי הדבר פוגע ביסודות השוק החופשי. ואכן, עקרונית מי שזורע, ראוי שיקצור. אך הבעייתיות בהקשר לחברות הציבוריות היא בכך שאין יחס בין הסיכון האישי הנמוך ביותר שמוטל על מנהלי החברות לבין התגמול הבלתי פרופורציונלי

המתווה הקבוע בתזכיר חוק שכר הבכירים שפרסמה בשבוע שעבר ועדת נאמן, יוצר בדרך כלל איזון סביר וראוי בין האינטרסים המעורבים. מדובר בעבודה מקצועית ושקולה. הטלת מיסוי גבוה במיוחד על שכר גבוה, כפי שהציעו אחדים, אינה סבירה. ניתן להטיל 100% מס, אך לא ניתן לחייב איש לעבוד. לא ניתן להטיל מיסוי כזה רק על שכירים בחברות ציבוריות, באופן מגזרי, והיתה נדרשת חקיקת מס רוחבית. התניית מדיניות השכר של הבכירים בחברה באישור רגולטורי, כגון של רשות ניירות ערך, אמנם באה לכאורה בחשבון - אך היא מהווה התערבות חריפה מדי באוטונומיה של החברה.

אלמנטים רצויים בהצעת החוק

תזכיר החוק כולל בדרך כלל אלמנטים רצויים ובהם החובה לגבש מדיניות תגמול כוללת על יסוד קריטריונים מסוימים; הצורך להציב יחס כלשהו בין שכר הבכירים לשכר הממוצע בחברה; והצורך להתחשב בעת קביעת בונוסים בעיקר בביצועים החורגים מהרגיל באותו ענף. בצד כך, נקודת החולשה המרכזית בתזכיר, לדעתי, היא המנגנון החדש המוצע, שלפיו כוח ההכרעה בקביעת מדיניות התגמול נותר בידי הדירקטוריון וועדת הביקורת, בעוד שהאסיפה הכללית קיבלה מעין "מעמד מייעץ" בלבד. התזכיר מניח כי די בכך כאשר מדובר בחברה שבה השליטה אינה בצורה פירמידיאלית - לאור האינטרס העצמי של בעלי השליטה לחסוך עלויות. לגבי חברות עם שליטה פירמידיאלית, ההסדר המוצע כעת יושלם באמצעות חקיקה נפרדת, שצפויה לדרוש במקרים אלה הסכמת שיעור מסוים של בעלי מניות המיעוט באסיפה הכללית לאישור תוכנית התגמול, בדומה לאישור עסקאות עם בעלי עניין.

להעביר כוח הכרעה ממשי לבעלי המניות

הקושי בתזכיר טמון בכך שראשית, לא ברור אם ומתי תאושר החקיקה שתעסוק בשליטה פירמידאלית, ואם היא אכן תחוקק בתוכן המוצע כעת. שנית, גם לגבי מצבים של שליטה ישירה, אין מקום לסמוך רק על כך שהאינטרס העצמי של בעל השליטה (שמבחינה הונית לא בהכרח צריך לשלוט בחברה בשיעור גבוה, כאשר קיים פיזור רב בהחזקת מניות המיעוט) יוביל בהכרח לתוצאה הרצויה לחברה ולכלל בעלי המניות. ואמנם, התזכיר עצמו מניח כי יש צורך בבלמים נוספים כלשהם.

אינני סבור כי תהיה תועלת רבה בהעברת מעין "כוח המלצה" בלבד לאסיפה הכללית, באופן המחייב דיון חוזר בוועדת הביקורת ובדירקטוריון אם לא התקבלה הסכמת רוב הכוללת שיעור מסוים מבעלי מניות המיעוט. ממילא, ועדת הביקורת והדירקטוריון ישקלו מראש, גם ללא קשר לאסיפה הכללית, את הביקורת הציבורית הצפויה מהחלטה כזו או אחרת. נראה כי רצוי היה, גם לגבי מצבים של שליטה ישירה, להעביר כוח הכרעה ממש לאסיפה הכללית, תוך דרישה לקיום הסכמה של שיעור מסוים מבעלי מניות המיעוט למתווה המוצע. יותר מכך: הטוב ביותר היה אילו בתוך הדירקטוריון עצמו היתה קיימת "אופוזיציה לוחמת" ראויה, בדמותם של דירקטורים חיצוניים עצמאיים שאינם מתמנים בפועל על ידי בעלי השליטה אלא על ידי גוף חיצוני, ואשר פועלים במרץ וללא מורא להגנת אינטרס המיעוט והחברה בכללותה, במקרים המתאימים.

הכותב הוא פרופ' למשפטים מאונ' ת"א, מומחה למשפט מסחרי