איך מדענים יודעים שכלב רואה את העולם מטושטש?

איך מדענים יודעים שכלב רואה את העולם מטושטש, דבורה רואה יותר צבעים מאשר אדם, זבוב רואה הכל בהילוך אטי ונחש רואה חום?

רועי

רועי היקר,

בוא נתחיל מזה שאנחנו לא באמת יודעים איך חיות רואות. הראייה, בניגוד למה שלפעמים חושבים, לא מתרחשת בעיניים - שאותן אנו יכולים לחקור ולהבין - היא מתרחשת בתודעה, ועליה אנחנו עדיין לא יודעים מספיק. למעשה, אנחנו אפילו לא יודעים איך נראה העולם דרך עיניהם של אנשים אחרים, פשוט כי אין לנו עדיין מכשיר שמודד את זה באופן אובייקטיבי. ועדיין, אנחנו לא הולכים בחושך. יש לנו רמזים שמאירים את דרכנו ומאפשרים לנו לבצע ניחושים מלומדים על חוש הראייה של יצורים אחרים.

אין לנו סיבה להניח שכלבים רואים מטושטש באופן טבעי, אבל רבים מהם סובלים מקוצר ראייה. חוקרים מעריכים שקוצר ראייה נפוץ אצל כלבים פי שניים מאשר אצל בני אדם. קוצר ראייה זו בעיה במבנה העין. עדשת העין אמורה למקד את קרני האור שמגיעות אליה לכדי תמונה ברורה על הרשתית. אצל הסובלים מקוצר ראייה, הרשתית קצת רחוקה מדי, והתמונה שנופלת עליה אינה ממוקדת כהלכה ולכן מטושטשת. מה שחשוב זה שאפשר למדוד את זה במעבדה, בהליך די פשוט.

מעניין גם לציין שכלבי נחייה רבים סובלים מקוצר ראייה, ושזה לא מפריע להם לבצע את מלאכתם נאמנה. בכלל, כלבים נוטים לסבול מבעיות עיניים. אולי זו תוצאה של משטר הרבייה הקפדני שהאדם אוכף על ידידו הטוב ביותר - כלבים גזעיים מתרבים בעיקר עם קרובי משפחה, כדי לשמור על טוהר הגזע, וגילוי עריות גורם להקצנה של מומים תורשתיים. עוד דבר שעולה מבדיקה של העין הכלבית, זה שיכולת הפרדת הצבעים שלה פחות טובה משלנו. ברשתית שלנו יש תאים רגישים לירוק, לכחול ולצהוב־אדמדם, וממזיגת שלושת הצבעים הללו אנו מרכיבים את כל קשת הצבעים. לכלב יש רק תאים שרגישים לירוק ולסגול.

כלבים נוטים לסבול מבעיות עיניים צילום: shutterstock

קל גם להראות שדבורים מסוגלות לקלוט אור באורכי גל שנסתרים מעינינו - ספציפית, אור על־סגול. לא צריך אפילו לבדוק להן את העיניים, מספיק לבדוק את ההתנהגות שלהן בתנאי מעבדה כשמראים להן פרחים מלאכותיים שנבדלים זה מזה רק בתחום העל־סגול. הרבה פרחים מצוידים ב"סמני צוף" על־סגולים שמסמנים לדבורה בדיוק מאיפה כדאי לה לשתות, והדבורים מגיבות לגירוי. והן אינן לבדן: ציפורים, זוחלים ושלל חרקים מגיבים לדוגמאות כאלו על פרחים ועל פירות, ולפרפרים יש אפילו מחזירורי על־סגול מובנים שבעזרתם הם מאותתים זה לזה.

להגיד שהזבוב רואה הכל בהילוך אטי זו בעצם דרך עסיסית יותר להגיד שמהירות התגובה של הזבוב גבוהה יותר מזו שלנו. אנחנו לא יודעים איך זה מרגיש לזבוב, אבל אנחנו יודעים שהוא מסוגל לעבד אותות שמגיעים מהעין שלו הרבה יותר מהר מאיתנו (בין השאר כי האותות העצביים צריכים לעבור מרחקים הרבה יותר קטנים), ולהגיב אליהם בתגובה הזבובית האופיינית - מנוסה. גם את זה קל למדוד, אפילו בבית. זבובים מגיבים לגרוי ויזואלי מהר יותר מאיתנו, אחרת כבר היינו נפטרים מהם.

נשארנו עם הנחש. אצל כמה מיני נחשים התפתחו אברים שמטרתם לאתר אור תת־אדום. איפשהו על הפרצוף של הנחש (זה משתנה ממין למין) נמצאות גומות קטנות, ובתוכן רקמה מרובת כלי דם שמכילה חישני חום. כל דבר שפולט חום פולט גם קרינת תת־אדום, ואם הגומה מופנה ישירות למשהו כזה, הקרינה תגיע אל הרקמה הרגישה ותחמם אותה. כלי הדם המרובים נמצאים שם כדי "לשטוף" את החום ולהשאיר את הרקמה במצב ניטרלי - מוכנה לגלות מקור חום חדש.

התאים הרגישים בגומות החישה מחוברים, בסופו של דבר, לאותו אזור שאליו מתחברות העיניים, אז אפשר להגיד שמינים מסוימים של נחשים רואים חום. איך זה מרגיש מנקודת המבט של הנחש אפשר רק לנחש, אבל העובדה היא שנחשים כאלו מסוגלים לצוד ולחמוק מטורפים גם אם עיניהם עיוורות לחלוטין, והראייה המיוחדת הזו גם עוזרת להם לאתר מקומות קרירים להסתתר בהם מפני השמש הקופחת. הלוואי עלינו.

שאלות לבלדד השוחי: askbildad@calcalist.co.il