השורה התחתונה: נו, ובסוף מי יארחו את המונדיאל?
אם פיפ"א סוף סוף תיזהר, יש שתי מדינות שכנראה יזכו בניצחון טכני
חברי הוועד הפועל של פיפ"א נמצאים כעת בעין הסערה. אחרי ששניים הושעו בעקבות פרשות שחיתות (ראו כתבה), הנשיא ספ בלאטר ו־22 הנותרים אמורים להיזהר במיוחד, ולבחור את המדינות שיארחו את המונדיאלים ב־2018 וב־2022 בהחלטה שלא תיראה כלל כנגועה בשחיתות, פוליטיקה או אינטרסים לא כשרים כלשהם. לפיכך, ההערכות הן שהבוחרים יסתמכו בעיקר על הדו"חות הטכניים שבוחנים את ההצעות של כל אחת מהמדינות. בהנחה שזה יקרה, אפשר לסמן פייבוריטיות ברורות עוד לפני פרסום הדו"חות הטכניים, בשבוע הבא.
2018: אנגליה או רוסיה
מונדיאל 2018 יתקיים באירופה: באנגליה, רוסיה, ספרד ופורטוגל או הולנד ובלגיה. טכנית, אנגליה יכולה לארח את המונדיאל כבר מחר. "זה יהיה הכי קל", הודה בלאטר עצמו. יש שם תשתית מצוינת, שמחזיקה את תעשיית הכדורגל המפותחת בעולם. הממלכה לא אירחה את המשחקים מאז 1966, ואנשיה משוכנעים שהגיע הזמן. "אנחנו מלאים תשוקה לגבי כדורגל, יש לנו מדינה מגוונת ואנחנו מקבלים היטב זרים", הסביר אנדי אנסון, שמוביל את ההצעה האנגלית. הוא מבטיח מונדיאל אקולוגי ונסיעות חינם בתחבורה הציבורית. אבל העיקר הוא בשורת הרווח - האנגלים מציעים לפיפ"א את המונדיאל המכניס מעולם. על פי התוכנית, מספר הכרטיסים יהיה הגבוה אי פעם - 3.5 מיליון כרטיסים רגילים ו־700 אלף חבילות VIP - ויניב כ־900 מיליון דולר. מהם מבטיחה אנגליה להקצות כ־400 מיליון לפיתוח כדורגל ברחבי העולם באמצעות קרן מיוחדת, ודיוויד בקהאם כבר גויס כדי להקים אקדמיית כדורגל בכל אחת מהמדינות החברות בפיפ"א. וכל ההכנסות האלו, מדגיש אנסון, יגיעו אל ההתאחדות בלי מאמצים: "העלות לפיפ"א אפסית. יש לנו כבר ערבויות של 600 מיליון דולר, ו־17 אצטדיונים אייקוניים, מהם שבעה שלא צריך להשקיע בהם דבר".
ספ בלאטר, נשיא פיפ"א. משנה זהירות צילום: בלומברג
ההצעה האנגלית היא המרשימה ביותר, אבל יש לה בעיה אחת - היתרון של שוק הכדורגל מספר אחת בעולם הוא גם החיסרון שלו. זה שוק רווי, ופיפ"א שואפת להיכנס לשווקים לא מנוצלים מבחינתה, כפי שעשתה בהצלחה בדרום אפריקה. לכאן נכנסת ההצעה הרוסית. רוסיה מציעה תרבות כדורגל נחותה, ענף נגוע בגזענות, מדינה אכולת שחיתות ותשתיות בעייתיות - אבל גם שוק חדש, "מקום שבו אפשר לצמוח ולמצוא ספונסרים ענקיים", כדברי הנציג הרוסי אלכסיי סורוקין. בלאטר הודה כי "כשמדינה גדולה וחזקה כמו רוסיה אומרת שהיא רוצה - אי אפשר להגיד לא". כדי שיהיה קשה עוד יותר להגיד לא, הרוסים גייסו גם כמה אוליגרכים, ובראשם רומן אברמוביץ'. המעורבות הזו כמובן עוררה חשדות בנוגע לניקיון הקמפיין, וביקורו של חבר הוועד הפועל אמוס אדאמו ברוסיה רק הגביר את החשדות.
הרחק מאחור נשארות ההצעות של פורטוגל וספרד, ובעיקר זו של הולנד ובלגיה, שעיקר ההופעה שלהם בלונדון בשבוע שעבר הסתכמה בכמה דפים מצולמים ומאוגדים בשדכן (לעומת עלונים מושקעים של המתחרות) ובהופעת סטנד־אפ של הנציג ההולנדי הארי בין. "למה מגיע לנו? כי אנחנו היחידים שלא אירחנו", אמר, השתהה רגע ואז הצביע על סורוקין הרוסי, חייך והוסיף: "אנחנו והם". הוא ידע למה הוא מחייך: גם הוא, כנראה, חושב שזה ייגמר באנגליה או ברוסיה.
2022: ארה"ב, בזכות הסינים
אם ההצעות ל־2018 ענייניות וברורות, אלו ל־2022 נראות כמו מדע בדיוני, והן מגיעות מיפן, מדרום קוריאה, מאוסטרליה, מקטאר ומארצות הברית. היפנים מעוררי השתאות: הם מתכננים לכנס, בזמן המונדיאל, 400 פסטיבלי אוהדים ב־400 נקודות ברחבי העולם - ולשדר בהם את המשחקים בטכנולוגיה חדשנית. הצופים יישבו באצטדיון כלשהו אי שם בעולם ויראו את המשחק על הדשא - בהולוגרמות של השחקנים שמתרוצצים, ממש באותם רגעים, באצטדיון היפני. "זה יהיה המונדיאל הבינלאומי האמיתי הראשון", אמר מוביל הקמפיין מיוויצ'ירו נקאג'ימה, שסיפר גם על הטכנולוגיה שתאפשר לכל צופה בבית לבחור מאיזו זווית צילום יראה את המשחק בטלוויזיה, על אוזניות התרגום שיאפשרו לכל תייר ביפן להבין כל שפה שנשמעת סביבו, ועל כרטיסים לאצטדיון שהם מסכי אוגמנטד ריאליטי שמציגים נתונים וסטטיסטיקות על כל אחד מהשחקנים. יפן מבטיחה לממן הכל, מה שפותח מבחינת פיפ"א עוד שלל ערוצי הכנסה מסעירים מהמשחקים, מהאצטדיונים הזמניים, מזכויות שידור ההולוגרמות וכן הלאה.
מול כל הטכנולוגיה הזו, קטאר מציעה בעיקר טכנולוגיה לקירור אצטדיונים - פטנט הכרחי במדינה עם 45 מעלות בצל, שעשוי לשנות את פני הכדורגל. במפגש בלונדון נציג המדינה אפילו הבטיח ללכת לקראת התיירים - ולאפשר להם לשתות בירה, בניגוד למקובל במדינה. הקטארים מזכירים שהמזרח התיכון הוא שוק חדש יחסית ושהכדורגל יכול לחבר בין מערב למזרח. זה מרשים, ואולם חבר הוועד האולימפי שעוקב אחרי הקמפיינים ומכיר את התהליכים מקרוב אמר לי: "אם קטאר זוכה - אין ספק שמשהו שם היה מלוכלך מאוד. זה פשוט לא מקום לארח בו אירוע בסדר גודל כזה. קטן, חם, לא ישתמשו במתקנים אחרי. אי אפשר".
בהצעה של דרום קוריאה בולטת מערכת רכבות מתחת לים בעלות של 80 מיליארד דולר, ואילו ההצעה האוסטרלית מסתמכת בעיקר על הקשרים של המיליארד פרנק לואי, ידידו של אהוד אולמרט, ושל המתווכים ששכר, פדור ראדמן ופיטר הארגטאי - עובדי פיפ"א לשעבר שהיו מעורבים ברוב הסקנדלים שנקשרו בהתאחדות בשני העשורים האחרונים.אבל כל ההצעות האלה לא באמת רלבנטיות - ההערכות הן שסין תתמודד על אירוח המונדיאל ב־2026, ו"אם סין מציעה מונדיאל אין לאף אחד סיכוי מולה", אמר לי גורם בפיפ"א. "אם היא רוצה לארח ב־2026, כל ההצעות האסייתיות ב־2022 מבזבזות את זמנן".
אם כך, נותרת רק מועמדת אחת - ארצות הברית. וכמו אנגליה, גם היא מוכנה טכנית ויכולה לארח את המשחקים כבר מחר. האמריקאים מבטיחים למכור 5 מיליון כרטיסים, להפוך את ארצות הברית לשוק הכדורגל הגדול בעולם ולגרום לטלוויזיה המקומית לגלות סוף סוף את הענף, מה שיכניס לפיפ"א סכומי עתק. "אנחנו מדינה של 300 מיליון בני אדם", אמר סוניל גולאטי, נשיא ההתאחדות האמריקאית, "אפילו אם רק רבע יתחילו להתעניין בכדורגל - הרווח כאן הוא לא נתפס מבחינת פיפ"א". ופיפ"א אוהבת כסף. קרוב לוודאי שארצות הברית יכולה להתחיל לחגוג.
