על רישיון לגרוף רווחים צריך לשלם

חוק הבזק המקורי מחייב בתשלום תמלוגים בגין התקנת קו רדיו טלפון נייד וחיבורו, בגין רשות לקבל שירות בזק באמצעות הקו ובגין זמן אוויר. בדומה לניצול משאבי טבע, המדינה סברה כי עבור תדרי התקשורת האלחוטית, שהם תשתית יקרה, על החברות להחזיר תמלוגים. הרציונל הוא שהרישיון לספק את

לפי חוק התקשורת, התמלוגים משולמים על הכנסות ממתן שירותי בזק. מה שאינו "שירות בזק" כהגדרתו בחוק אינו חייב בתמלוגים; כך, למשל, מכירת ציוד כמו מכשירים סלולריים. החוק המקורי מ־1982 קובע כי יש לשלם תמלוגים גם על תשלום דמי המנוי החודשיים, דמי החיבור החד־פעמיים וזמן אוויר. החוק בגרסתו הנוכחית קובע שיש לשלם תמלוגים על הכנסות החברה בניכוי ציוד קצה (מכשירים סלולריים, לדוגמה) וקישור גומלין (דמי הקישוריות).

במשרד התקשורת מספרים כי מעת לעת מתעוררות מחלוקות על רכיבי הכנסה מסוימים, והמשרד נדרש להכריע אם הם חייבים בתמלוגים או לא, בהתבסס על פרשנות החוק והתקנות. מקרים רבים מגיעים לבית המשפט.

בדומה לדיון המתנהל בימים אלה בקשר לחברות הנפט בשאלה אם התמלוגים הם מס ואם אפשר לעקוף את העלאתם ע"י העלאת מיסוי, מתברר כי הנושא נדון כבר לפני עשור. בתשובתה לתביעה שהגישה המדינה נגד פלאפון, פלאפון הסבירה כי "התמלוגים הם מס, כלומר תשלום שכופה הרשות, ללא קשר לתמורה ישירה שניתנת עבורו". אולם לעומת מס, תמלוגים מתייחסים לשימוש במשאב ציבורי. החיוב בתמלוגים מבטא את הזכות הניתנת לחברות פרטיות להשתמש במשאב הציבורי.