ממה סובלים אנשים הפוכים?

כאשר הייתי סטודנט לרפואה היה לנו קורס יוצא דופן. פעם בשבוע, במשך חודשיים, יצאנו מאולם ההרצאות או מהמחלקה בבית החולים ונסענו למוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. המשימה שלנו היתה לא לעשות דבר מלבד להתבונן בדברים באופן פסיבי, ולרשום מה אנחנו רואים. בלי לנתח, בלי לבקר, בלי לפרש. רק להתבונן ולרשום. השיעור הזה לימד אותנו משהו שאף טכנולוגיה או מאמר רפואי לא יכולים ללמד: להתנתק מתבניות.

כולם נוטים לחשוב בתבניות. במקום להתבונן במה שנמצא מולנו ולנסות להבחין במה שמייחד אותו, אנחנו נוטים לתת מבט חטוף ולחפש את מה שמוכר ודומה לדברים אחרים. ברפואה יכולות להיות לזה השלכות של חיים ומוות. בעיקר במקרים של סיטוס אינברטוס.

אנשים שנולדו עם סיטוס אינברטוס לא מצייתים לחוקי האנטומיה. רופא שנותן בהם מבט חטוף יראה אנשים שדומים לכל אחד אחר, ורק בדיקה מקרוב, או התבוננות בתצלומי הרנטגן, הסי.טי או ה־MRI שלהם תגלה שמשהו פה לא במקום. וליתר דיוק, ששום דבר לא במקום. אצל האנשים שנולדו עם סיטוס אינברטוס, כל האיברים הפנימיים בגוף מסודרים במהופך, כבתמונת מראה של גוף רגיל: הלב נוטה לצד ימין, התוספתן נמצא בצד שמאל, הכבד והקיבה הפוכים. המצב מוכר זה מאות שנים, וזכה להופיע באחד התרשימים במחברתו של ליאונרדו דה וינצ'י, והאנשים הנדירים האלה – אחד מכל עשרת אלפים תינוקות נולד עם סיטוס אינברטוס – הם סלבז של ממש. אני זוכר עד היום איך הרגשתי כשנתקלתי בעצמי בסיטוס אינברטוס אצל ילד. זה מוזר כאשר אתה שם את הסטטוסקופ מעל לבו של הילד ולא שומע דבר.

אנשים שנולדו עם סיטוס אינברטוס לא מצייתים לחוקי האנטומיה צילום: shutterstock

אנשים רבים עם סיטוס אינברטוס חיים את חייהם ללא בעיות או סיבוכים רפואיים. אחד מכל ארבעה אנשים שנולדים עם סיטוס אינברטוס פגיע למצב רפואי שנקרא "תסמונת קרטגנר". בתסמונת קרטגנר מערכת הריסים הקטנטנים שנמצאים באזור הריאות ודרכי הנשימה אינה פועלת היטב ולעתים אינה פועלת כלל, כיוון שה"מנועים" הקטנים שמפעילים את הריסים הללו בנויים, גם הם, במהופך. התסמונת גורמת לבעיות בהעלאת ליחה מהריאות לגרון ולפה ולבעיות בדחיית גורמים זרים מדרכי הנשימה, מה שמשאיר רבים מהסובלים ממנה עם סינוסיטיס כרוני ופגיעות גבוהה לברונכיטיס. במקרים חמורים נדרשת השתלה מסובכת של ריאות "רגילות" בגופו המהופך של הסיטוס אינברטוס. גברים עם תסמונת קרטגנר גם יכולים לסבול מבעיות פוריות, כי המנגנונים שמפעילים את זנבות הזרעונים שלהם בנויים הפוך.

אבל הבעיה הגדולה של האנשים האלה היא רופאים שנצמדים יותר מדי למה שלמדו. התסמין הקלאסי של בעיות בתוספתן, "סימן מק'בראני", הוא רכות בבטן התחתונה הימנית. כאשר אדם מגיע לרופא ומתאר תסמינים שמקושרים עם דלקת בתוספתן, הרופא משכיב אותו על מיטת הטיפולים ולוחץ על נקודת מק'בראני. כאשר הרופא לוחץ על נקודת מק'בראני של אדם שנולד עם סיטוס אינברטוס, הוא עשוי לא לגלות דבר, כי התוספתן בצד השני, ואז לעבור לאפשרות הבאה בתפריט ולהמליץ על טיפול לא מתאים. כדי לגלות שהיושב מולך הוא אחד מאותם 0.0001% באוכלוסייה שנולדו עם איברים פנימיים הפוכים, נחוצה רק עוד דקה או שתיים של בדיקות, רק התנתקות מהתבנית.

בשפה ההודית העתיקה פּאלי ישנה מילה בשם "סאטי", שמשמעה "התבוננות ערנית", התבוננות ללא שיפוט והסקת מסקנות. בלימודי בודהיזם וזן מבצעים תרגילי מדיטציה שמטרתם לפתח את ה"סאטי". אם ננסה להתבונן בעולם עם קצת יותר סאטי, ניטיב להבחין בדברים שלא ראינו קודם. גם אם הם ההפך ממה שחשבנו.