למה המוח לא אוהב דיאטות
אם יש משהו שאימון כושר עושה הוא דווקא להגביר את התיאבון הכללי ואת הרצון לאכול. וגם כאן, המוח הוא שפועל מאחורי הקלעים
זה שנים ידועה בקהילה הרפואית עובדה שאינה זוכה לפרסום נרחב במכוני כושר, והיא שאימון גופני אינו מרזה. המחקרים הראשונים שנערכו בפינלנד בשנת 2000 ועשרות מחקרים שהתווספו אליהם גילו שאימון, גם כאשר הוא ממושך ומאומץ, עוזר לבניית שרירים ופיתוח הסיבולת, אך כמעט ואינו שורף קלוריות.
במחקר שערך צוותו של מייקל רוזנבאום מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת קולומביה התברר שכאשר מוחנו מזהה ירידה במשקל, הוא מתייחס לכך אוטומטית כאל מצב חירום. "אובדן משקל משפיע על חיווטי התגובות הרגשיות במוח, ומחזק את התגובה הרגשית שלנו לאוכל", הסביר רוזנבאום בעת פרסום מסקנות מחקרו. "המנגנון של המוח שלנו בנוי כך שכאשר יש לנו פחות רקמות שומניות אנחנו מייצרים פחות מההורמון לפטין. כמות הלפטין במוח משפיעה על הנטייה שלנו להעדיף החלטות רציונליות על פני רגשיות, והמחסור בו פוגע ביכולת האיפוק שלנו. הירידה במשקל גורמת למוחנו להיות פגיע יותר לפיתויי האוכל".
"אין ספק שכאן אנחנו צריכים לקחת אחריות גם על המוח שלנו", אומר וונק. הפחתה במספר הקלוריות שאנחנו צורכים טובה יותר גם לבריאות ולאריכות ימים, וגם לבריאותו של המוח עצמו. אז גם אם מרכזי ההנאה שלנו משתוללים למראה האוכל, אם אנחנו רוצים להיות רזים, בריאים וצלולים, כדאי שנמצא דרך לאכול פחות".
