הקרקס של גפני חוזר לעיר
יו"ר ועדת הכספים שם בפני הממשלה אולטימטום עם תג מחיר של יותר מ־100 מיליון שקל, אולי הרבה יותר: אשרו החוק או שתחפשו אותי במסדרונות הכנסת
צריך להוריד את הכובע בפני יו"ר ועדת הכספים משה גפני. אין ספק שהוא מכיר טריק או שניים בניהול פוליטיקאים. הצעת החוק שלו להעניק לאברכים נשואים הלומדים בכוללים קצבת הבטחת הכנסה חרף פסיקת בג"ץ היא מעשה אומן בלוליינות פוליטית.
גפני יודע היטב שאם יש נקודת זמן
האמת? קשה להאשים את גפני. אם יש ראש ממשלה בישראל שמוכיח פעם אחר פעם שהוא נלחץ מאיומים, הרי שזה בנימין נתניהו. כך קרה במקרה חוק הנאמנות של ישראל ביתנו, כך קרה גם במקרה ביטול הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון.
נתניהו היה יכול ללמוד מניסיונו של שר החינוך שלו גדעון סער. ביולי 2009 הצליח סער לסכל יוזמה תקציבית מרחיקת לכת אחרת של גפני, להעניק תקציבים ממשלתיים למוסדות החינוך החרדיים העצמאיים שאינם מוכרים באופן רשמי על ידי המדינה. את אותה מנהיגות שהפגין אז סער יכול נתניהו להפגין היום. אם הוא מעוניין לצמצם את התעצמות כוחן של תנועות פוליטיות שמבקשות לרכוב על הגל האנטי־חרדי, זו בדיוק שעת הכושר הפוליטית שלו.
