"מקסימום אני אפסיד"

יקיר שעשוע קצת מכור. לסיכון, לאדרנלין, להיי שאחרי. מגיל צעיר הוא משחק עם זה, בשירות הקרבי בשטחים, בעבודות האבטחה במוסקבה, בהשקעות הריסקיות בשנים הקשות של הכלכלה הרוסית, במטוסים הקלים שהוא מטיס בשעות הפנאי. "כל הפעילות שלי בנויה על להגיע לסיטואציה שהיא לא אטרקטיבית להרבה אנשים, ולהשקיע בה", הוא אומר בראיון ראשון בחייו, בלעדי ל"מוסף כלכליסט". "וכשאתה מכפיל את ההשקעה בתוך זמן קצר, פתאום יש איזה כימיקל שמשתחרר בגוף, ואתה רוצה עוד עסקאות כאלה".

כמו כל מכור, גם סף הגירוי של שעשוע עלה עם השנים. הוא כבר צריך חומר חזק יותר, מאתגר יותר. לפני חודש התברר שלחומר הזה קוראים בוימלגרין. וליתר דיוק, בוימלגרין החזקות של שעיה בוימלגרין, שמחזיקה בבוימלגרין קפיטל הבורסאית ודרכה בחברת הבנייה אזורים וגם במתחם אסותא, עד למכירתו המתוכננת. החברה אמנם הידרדרה בשנים האחרונות ושקעה בחובות כבדים, אבל אף אחד לא העלה בדעתו ששעשוע יהיה מי שינסה להציל אותה, באמצעות קניית גרעין השליטה. ביום שני ההוא אחר הצהריים, בין ראש השנה ליום כיפור, כשבמאיה, מערכת ההודעות של הבורסה, התפרסמה הודעה על המשא ומתן בין בוימלגרין לשעשוע, הסוחרים והמשקיעים גירדו בראש: שעשוע? זה לא ההוא שהביא את פול מקרטני לפארק הירקון ואמור להתחתן עם מרינה מ"הישרדות"?

שעשוע בביתו בהרצליה פיתוח. "אני לא מהברנז'ה, אני לא לוקח עורכי דין שיעשו לובי" צילום: עמית שעל

כן, זה ההוא. איש עסקים כמעט אלמוני, שעיקר הפעילות שלו עד היום היתה בחו"ל, שנזהר מאוד מהשתכשכות בביצה המקומית, שגם את ההימור על בוימלגרין היה מעדיף לעשות בחשאי, רחוק מעין התקשורת. הוא מתראיין עכשיו מתוך אילוץ, "כדי שלא יוציאו דברים מהקשרם. יש כל מיני ניסיונות להזיק לעסקה משיקולי תחרות", הוא מסביר, בהתייחס לשמועות שהוא בעצם מופעל על ידי אנשי עסקים זרים, פרונט מן של מישהו אחר. שעשוע (39) יודע שאם העסקה הזו תושלם, הוא ייכנס חגיגית למגרש של הגדולים. כבר עכשיו כולם פותחים עיניים - מי שגירד בראש בשאלה מיהו שעשוע מיהר לתהות גם מאיפה לעזאזל הוא יביא את הכסף, ולמה לו לעשות את זה - וזה רק ילך ויחמיר. גם גורמים מאחורי הקלעים של העסקה מודים שהתרשמו מאמינותו, אבל עדיין תוהים על קנקנו ומנסים להבין אם אמנם מדובר במהלך רציני. כך שאם הוא רוצה להיכנס למגרש של הגדולים ולהשלים את העסקה, שעשוע מבין שהוא צריך להיכנס גם לתקשורת.

"אני אדם פרטי וניגשתי למשא ומתן על חברה ציבורית בניסיון להבריא אותה", הוא אומר. "יש שם קטסטרופה, ואני מאמין שאני יכול לתקן אותה. זה עניין של יכולת פיננסית, אבל לא רק - לא כל מי שיבוא עכשיו עם צ'ק יוכל לפתור את הבעיות שם. זה גם עניין של ניהול, שאני חושב שאני יכול לעשות נכון וטוב יותר. אם זו היתה חברה פרטית הייתי אוהב את זה יותר, אבל מה לעשות, זו חברה ציבורית, ואם אני צריך לבלוע את הגלולה הזו אז אני אבלע. תמיד העדפתי שלא יידעו מי אני, הבעיה היא שזה לא מתאים עכשיו, בשלב הסופי של המשא ומתן, וזה אפילו עושה לי נזק - זה מאפשר לאנשים לדבר עליי, להוסיף תוכן לא נכון או לא רלבנטי, ולכן אני מרגיש שאני צריך למלא את הוואקום הזה. זה לא יהיה רציני לבוא לאנשים, בעלי החוב שהפסידו מאות מיליוני שקלים, ולהגיד להם שאדאג להחזיר את הכסף, והם שואלים 'מה הקשר בין פול מקרטני ומרינה מ'הישרדות' לכסף שלנו?'. חשוב לי שיידעו שבאתי מעולם הביזנס והנדל"ן, שאני לא איזה סלב. אני קצת יותר מפול מקרטני בפארק וחבר של מרינה קבישר".

"ראיתי את אבא שלי במשבר כלכלי. אני לא אגיע לשם"

אנחנו משוחחים סביב השולחן בפינת האוכל בביתו השכור בהרצליה פיתוח. ארוחה נעימה עם יין אדום, סלט חסה ודג סלמון בחרדל דיז'ון, דבש ושום, שהכינה מרינה קבישר. ניכר שהיה חשוב לשעשוע שאפגוש אותה, שאכיר את הבנים שלו, מיכאל (11) ואלכס (7), שאראה את המרצדס השחורה בחניה, את הבית, אותו בבית. הוא רק זמנית כאן, הוא אומר, עד שישלים את בניית הבית שלו בשכונה. הקירות גדושים ציורים, מתומרקין ועד אמנים רוסים ("עזרתי להרבה אמנים במוסקבה, קניתי תמונות שלהם"). בסלון פסנתר כנף - לפני שלוש שנים התחיל שעשוע ללמוד לנגן באורגן חשמלי, עכשיו הוא על הפסנתר. בחצר הטיפוסית לשכונה מיטות עץ, נדנדה ובריכה, וגם וולי וג'ינה, שני כלבי דוג דה בורדו, ופיליפ, גור של קאווליר קינג צ'ארלס. הוא עדיין מתרגל לעובדה שיש לו שיניים, ונושך את האורחים בשמחה.

שעשוע. "אם אני לא אראה את עצמי מרוויח באזורים, אני אקח איזה הפסד על התהליך ואעבור הלאה" צילום: עמית שעל

שעשוע, מצדו, נינוח. הקול שלו עדין, ניגוד ברור לגוף החסון ולחיבה לרוגבי ("הייתי בנבחרת ישראל במכביה, ואני עדיין משחק מדי פעם"). הוא יליד הארץ, ממוצא עיראקי. גדל בסביון, נסע לסאמר סקול בלונדון (עם ילדיו, שחיים בישראל ולומדים בבית הספר האמריקאי, הוא מדבר בעיקר באנגלית), למד בתיכון ביהוד, אבל השלים בגרות אקסטרנית. כנער עבד בבית קפה בתל אביב ("הייתי בחזקת עצמי וזה עשה לי טוב"), ובמקביל ראה את הבית המבוסס שלו מתפורר. "היתה אינפלציה קשה, אבא וסבא שלי הרימו עסק בתחום המזון, וכשסבא חלה הניהול לא היה טוב, הגיעו לסיטואציות לא טובות, למשבר כלכלי. גדלנו בבועה, לטוב ולרע, ומשברים כאלה מחזקים. משם הגיע איזה אינסטינקט שהיה לי בחיים - שאני אף פעם לא רוצה להגיע לשם. להגיד לך שזה עושה אותי חרד? לא. אני אדם רגוע".

במפגש איתו קשה להיות בטוח שהרוגע הזה אמיתי. שעשוע נראה ישראלי לכל דבר, אבל יש לו כבר כמה מניירות אירופיות, שנוסכות על הכל איזה מסתורין. "כשאתה מגיע לסביבה חדשה אתה מעצב לעצמך את האישיות מתוך הסביבה הזו", הוא מנסה להסביר מה אימץ בדרך. גם המפגש עם קבישר עיצב אצלו משהו חדש. "הוא ממש לא 'What you see is what you get'", היא אומרת עליו, וכנראה גם על עצמה. הם הכירו לפני כחמש שנים, עוד לפני "הישרדות", כשקבישר שכרה דירה בפרויקט סי אנד סאן שבבעלות שעשוע. לפני כשנה נהפכו לזוג, וכעת קשה להחמיץ את טבעת האירוסים על ידה. היא הצליחה למנף את ההשתתפות בתוכנית הריאליטי לטובת תוכנית יומית ברדיו לב המדינה, והצליחה גם לשבור משהו בחומה סביב שעשוע, שמעדיף להימנע מכל עיסוק בתדמית שלו ושאפילו יחצן אין לו. "בת הזוג שלי מלמדת אותי דברים שאני לא מכיר", הוא מודה, וניכר שהוא מחייך יותר, פתוח יותר. "אני לא אדם פתוח ולא חברותי במעגלים גדולים. אני איש של מעגלים קטנים, עם החברים הקרובים שלי".

פול מקרטני בפארק הירקון. "מאמין שאביא גם את קולדפיי. כנראה בספטמבר הבא" צילום: אי פי אי

"לא יודע להסתובב באחד העם, מסתובב באתרי בנייה"

הסלמון מתחסל, ושעשוע ממשיך לתאר את קורותיו. לרגעים נדמה שממש כמו הדג, גם המרואיין נוטה לשחות נגד הזרם. בלא מעט מקרים, הוא מספר, עשה בדיוק הפוך ממה שאמרו לו, ולרוב לא הצטער. "אני לא הולך אחרי העדר שעושה דברים משיקולי סטייל. למדתי לאסוף נתונים משולבים - מה אומר רואה חשבון בראייה החשבונאית שלו ומנהל אשראי בראייה של האשראי שלו ובעל המניות בעניין השווי שלהן. אחרי זה אני יכול להגיד מה רלבנטי לי".

כבר לפני שנה, מתברר, הוא החליט שמה שרלבנטי לו הוא חברת אזורים. את המשא ומתן לרכישת גרעין השליטה בבוימלגרין החל, לדבריו, כבר בספטמבר 2009, למרות חובות של כמיליארד שקל, למרות שעבוד המניות לדיסקונט ובנק מזרחי טפחות. "חבר טוב שלי זיהה את הסיטואציה שיש במשק עם אזורים ופנה אליי, אחרי שעסקה שהוא הציע לשעיה בוימלגרין לא צלחה", מספר שעשוע. "התחלתי ללמוד את החומר ונפגשתי עם שעיה בניו יורק. הוא איש מדהים, אני מאוד מעריך אותו ואת העשייה שלו, יש לי אליו כבוד וחיבה, ומכאן הקושי הכי גדול בעבודה מולו - כי בסופו של יום אני צריך להוציא ממנו נכס במצב רע מאוד ולגרום לו לממש אותו בהפסד משמעותי. אחד הדברים הכי חשובים בהסכם שלנו זה לעמוד בהתחייבויות שלו מול בעלי האג"ח וכל מי שהוא הבטיח להם פתרון לנזק שנגרם להם".

אז יש הסכם?

"ההבנות קיימות, אבל אנחנו עדיין מחכים ללגיטימציה של מזרחי טפחות, הוא הגורם העיקרי בהחלטה אם החברות של שעיה הן בעלות עתיד או חדלות פירעון. כדי לשפר את הביטחונות, העמידות הפיננסית והיכולות צריך לעשות הסדר חדש בשיתוף הבנק, ובהסדר הזה אנחנו משקיעים עבודה. המחלוקת כרגע היא על גובה הסכום שנעביר לבנק לטובת החוב, ואני מאמין שבשלו התנאים שנגיע איתם להסכמה. אני מקווה שבקרוב נוכל להודיע על כך, ושנוכל להכניס את אזורים ל־2011 כחברה שכבר לא מדשדשת, אלא מנצלת את הפוטנציאל שלה".

אדמונד ספרא. "ספרא נתן לי את ההזדמנות הכי גדולה" צילום: בלומברג

למה אתה נכנס לזה?

"אזורים נראית לי חברה אטרקטיבית מאוד עם הרבה יתרונות, אבל יש לה הרבה מאוד בעיות. הבעיה העיקרית שלה היא היעדר בעל שליטה אקטיבי עם יכולת פיננסית ואסטרטגיה ארוכת טווח. החברה צריכה טיפול, ובשביל זה צריך זמן, הבנה, כסף, הון אנושי שיש בחברה אבל לא ממוצה נכון, וצריך לעשות שינויים".

מה צריך לשנות שם?

"תמחור ההון בחברה מתחת לכל ביקורת, החשיבה האסטרטגית על מימוש נכסים ושמירה על נכסים אינה מפותחת, לא קיימים מנועי צמיחה מעבר למכירת דירות, החברה מסורבלת והעלות של המנגנון גבוהה. חשוב שאזורים תתייחס פחות לשוק ההון ותנהג יותר כמו חברת בנייה. היא צריכה להיות מדויקת, מכוונת נכון, לתת לאנשים את הדירות הכי טובות במקומות שהיא עובדת בהם, שיהיו לה נכסים טובים ואמינים, היא צריכה לתת מוצר טוב יותר במחיר תחרותי, וכך לנצח את המתחרים. אני לא ספקולנט של שוק ההון, לא באתי לקנות חברה כדי לסובב אותה בשוק אחרי יומיים, אלא כדי לייצר מה שהחברה יודעת לייצר. באתי להשקיע זמן וכסף, וזה ייקח כמה שנים".

אבל בסופו של דבר אתה בונה על תשואה יפה.

"ברוסית אומרים שאת הפרווה של הדוב מחלקים רק אחרי שתופסים אותו. לא אני העליתי את הספינה על השרטון הזה, אבל אני חושב שאני יכול להוציא אותה טוב יותר ממישהו אחר. אמנם אין לי ניסיון בשוק ההון, אבל בנדל"ן יש לי. אני לא יודע להסתובב באחד העם, אבל אני יודע להסתובב באתרי בנייה. יודע איך קונים מגרש, איך ממקסמים אותו ומוכרים אותו, ויש לי לקוחות מרוצים דור שני ודור שלישי. תראה, ניתחתי את חברת אזורים - יש לה פוטנציאל קרקעות מהמשובחים בארץ, מאשקלון ועד צפון חדרה, והיא יושבת בכל האזורים האטרקטיביים. ברגע שתהיה התערבות כמו שאני מצפה להתערב - אני אדאג לפתור את הבעיות הדחופות וליצור את האמון של המערכת הבנקאית ושל שוק ההון. יש באזורים אנשים שלא נתנו להם את הכלים לעבוד כמו שצריך, אם זה גישה למימון או היכולת למקסם פרויקטים. השילוב בין שני אלה פלוס הנזילות, שזה המרכיב העיקרי שכרגע החברה צריכה, יפתור את הבעיות המיידיות - מה שיאפשר לפתור בעיות ארוכות טווח. כדי שאגיע לשם יש דרך ארוכה, וכרגע אני מנסה לשכנע את כל הגורמים המעורבים לקבל ממני משהו ולהאמין יחד איתי בחברה".

"יש לי חצי מיליארד שקל, חיפשתי השקעה"

המשהו הזה הוא לא פחות מחצי מיליארד שקל, כמעין כרטיס כניסה לגרעין השליטה של בוימלגרין קפיטל. "זה ההון העצמי שהעמדתי לצורך העניין", אומר שעשוע. "אני מאמין שאנחנו צריכים לשלם עכשיו למזרחי טפחות כמה מאות מיליוני שקלים, וצריך להזרים גם לאזורים כדי לשפר את המצב הפיננסי".

מאיפה יש לך חצי מיליארד שקל?

"זה הון עצמי שאני בניתי. את הכסף שהנזלתי בעקבות מימושים ברוסיה שמתי בכל מיני פוזיציות, והרבה זמן חיפשתי השקעה רצינית. יש לי כמעט את כל הסכום נזיל, ייקח לי רק כמה ימים לפרק פוזיציות מסוימות - לא נכסים אלא ניירות, אופציות, מטבעות, זהב - כדי להביא את הכסף. אני יכול לעשות את זה לבד, וכרגע חובת ההוכחה היא קודם כל עליי, אז אני לא בונה על תלות ציבורית. רק בשלב מאוחר יותר אחזור לציבור ואציע לו להתחלק איתי בהצלחה ובסיכון".

חצי מיליארד שקל במזומן זה המון כסף. לא מפתיע שזה גורר כל מיני ספקולציות לגביך.

"אפשר למלא הכל בספקולציות, אבל בשלבים מוקדמים של התהליך הוכחתי את היכולת הכלכלית שלי. יש הרבה יועצים פיננסיים שיגידו לך 'תפרק את ההשקעה הזו, חצי מיליארד שקל, לעשרה ענפים שונים בעשר מדינות שונות'. הם צודקים מבחינת ניהול סיכונים, אבל אני לא מאמין בזה. אני מאמין שבעבודה קשה ובמימון של שלוש־ארבע שנים אזורים תכפיל את הערך שלה. לכן אני מאמין שהסיכון הזה ישתלם. אם אני לא אראה את עצמי מממש את זה, מקסימום אני אקח איזה הפסד על התהליך ואעבור הלאה. בכל הפעילות שלי בשנים האחרונות תמחרתי את הסיכונים אחרת מאיך שאחרים תמחרו. לפעמים זה הצליח לי ולפעמים גם מחקתי, הפסדתי. הייתי רוצה להגיד שאני רק מוצלח, זה לא המצב - אבל בסופו של דבר יותר הרווחתי מאשר הפסדתי".

במילואים, לפני הכניסה לעזה בעופרת יצוקה צילום: חיים הורנשטיין

לחברת ההשקעות שהקים בישראל קרא שעשוע White Knight Investments. "אביר לבן" הוא מונח עסקי שמתייחס למשקיע ידידותי הנחלץ לעזרת חברה בקשיים, או במילותיו: "האביר הלבן הוא זה שדוהר לתוך קטסטרופה ומציל את כולם עם האיזון בין סיכוי לסיכון". רק שהאביר הנלהב הזה מגלה עכשיו שלא ממש קל ביער. "השוק הישראלי קשה. הבנקאות כאן היא קליקה שקשה לבוא אליה מבחוץ ולהגיד 'תנו לי'. אבל אני מאמין שיש לי מה לתרום. אני לא עולה חדש, לא באתי לעשות סיבוב בישראל, אני גר פה היום, יש לי פה בת זוג, הילדים שלי חיים פה - והביזנס שלי מתיישר לפי הילדים. זו הסיבה העיקרית שאני רוצה להיות פה ולעבוד מפה, אבל לא בכל מחיר. אם לא אצליח למצוא את סביבת ההשקעה ושיתוף הפעולה המתאימים ואת השותפים האמיצים אז אעביר את הכסף לפרויקט אחר, בישראל או בחו"ל, כנראה בארצות הברית. ובכל זאת, אני מאמין שישראל מציעה לי יתרונות שיותר נכונים לי, וחשוב לי שכל מי שקשור לאזורים יידע שהכניסה שלי לסיפור הזה תעשה טוב ולא רע. שלא יראו בי איום".

ולמה בעצם הם רואים בך איום?

"כי אני לא מהחבר'ה, לא מהברנז'ה, אני לא אוהב את הסגנון של לשתף או לקחת את עורכי הדין הנכונים בשביל לעשות לובי. אני אולי נראה קצת כמו תייר בהרבה תחומים, אבל אני לא. כדי להשתלב פה נכון אני מכבד את המקום, אני יודע שצריך סבלנות, ואני יודע שצריך להיות משוגעים, אחרת אין סיבה להיות פה".

"ספרא היה המנטור שלי, גם מגאידמק למדתי המון"

פעם השיגעון הזה, ההתמכרות לאדרנלין, שלחו אותו למקומות אחרים. ב־1994 השתחרר שעשוע מהצבא, כסרן ביחידה קרבית שפעלה בשטחים (הוא עדיין עושה מילואים כמ"פ קרבי, ורבים מחבריו הכיר בצבא). הוא לא עזב בלב שלם: "אם היו נותנים לי את התפקיד שרציתי הייתי נשאר בצבא ודברים היו מתגלגלים אחרת". אבל הם התגלגלו כך שמיד אחרי השחרור המריא לברזיל, כדי להשתלב במערך האבטחה הישראלי המפואר שהקיף את איל ההון היהודי אדמונד ספרא. "הגעתי לסאו פאולו ופגשתי את ספרא, אבל באתי בראש צבאי מדי, והיו שם חיילים שלי, וזה לא התאים".

ספרא לא ויתר עליו, ושלח אותו לאבטח את סניף הבנק שלו, Republic National Bank of New York, במוסקבה. "הוא פשוט אמר: 'יש לי בעיה כזו וכזו, תפתור לי אותה'. הוא נתן לי את ההזדמנות הכי גדולה. כשהוא היה מגיע לרוסיה הייתי מסתובב איתו, אחראי על כל מה שקשור אליו בבנק, בקרן השקעות שעשתה שם מאות אלפי אחוזים, בתרומות. אני אמנם רק אחד ממאות אנשים שהיו סביבו, אבל יצא לי לשהות במחיצתו, להתרשם וללמוד. הוא היה איש יקר, רחב לב, עילוי, מהמנטורים הכי גדולים שזכיתי להם. למדתי ממנו ניהול, ירידה לפרטים, גישה ללקוחות, סיכון מחושב, חזון. במשבר של 1998 ראיתי אותו עושה וואן מאן שואו, אוסף לבד את המניות של הבנק שלו ומוכר אותן אחר כך ברווח של מיליארד וחצי דולר".

עם הפוש הראשון של ספרא, שעשוע צמח להיות אימפריית אבטחה מוסקבאית (וגם למד רוסית שוטפת). "נתתי שירותים לבנק ולאט לאט התרחבתי. כל חברה שפתרתי לה בעיה הביאה חברה נוספת. מצאתי בעצמי עובדים במוסקבה, הייתי הזר היחיד בעיר שעסק בזה. זה לא היה קל, היו ימים שהייתי צריך לבחור אם אני אוכל ארוחת ערב או נוסע במונית מתחנת המטרו הביתה. תבין, החלופה היתה ללכת ברגל חצי שעה, לבד, במינוס 30 מעלות. אבל האמת, אחרי עזה הכל נראה לי רגוע. וכשאתה לא מכיר את הסכנות אתה לא מפחד, ולא היה לי מה להפסיד".

שעיה בוימלגרין. כרטיס כניסה לגרעין השליטה של בוימלגרין קפיטל צילום: תומריקו

עם חיבת הסיכון הזו, הוא גם לא פחד לגדול. בשיאה העסיקה החברה שלו, לדבריו, כ־3,500 עובדים ועוד כ־200 מומחים, לשירותי אבטחה פיזית ופיננסית, כמו גם ייעוץ ביטחוני. "נכנסתי גם לתחומים של נאמנות, עריכת דין, חקירות. שירות של ריסק מנג'מנט. ביטחון זה לא רק השומר, אלא היכולת למשל לעשות דיו דיליג'נס ב־24 שעות, לבדוק אם הבנק שמכר לך ביטוח יחזיק מעמד, אם קורות החיים לא מפוברקים".

בין לקוחותיו היו גורמים בקהילה היהודית, תאגיד האנרגיה BP ("הם לקוח שלי עד היום") וארקדי גאידמק, שקיבל משעשוע מאבטחים ונהגים. היום, אגב, שכנו של שעשוע בהרצליה פיתוח הוא סשה גאידמק, הבן. "סשה חבר טוב שלי וגם את ארקדי אני מאוד אוהב", אומר שעשוע. "ראיתי בו אדם קרוב אליי לא רק ברמה העסקית אלא גם החברית. הוא היה מאוד דיסקרטי ומתוחכם ולמדתי ממנו המון. אבל אנשים משתנים וצרכים משתנים, והיחסים המקצועיים התנתקו". גאידמק, מצדו, אמר לפני שנתיים ל"כלכליסט" כי "יקיר הוא איש נחמד וסימפטי ומאוד דיסקרטי".

זו הגדרה שחוזרת בכל השיחות עם מכריו של שעשוע. רבים מהם פשוט מכנים אותו "השושואיסט". הדיסקרטיות מלווה גם את הקריירה העסקית שלו, מעוררת לעתים סימני שאלה סביב מקור הכסף.

אז מאיפה באמת מגיע הכסף?

"את ההון שלי עשיתי ברוסיה במשבר של 1998. לקוחות זרקו לי על השולחן את הניירות, את המניות שלהם, את האג"חים, שהיו אג"ח זבל. הם אמרו לי: 'אין לנו איך לשלם לך, אז קח את הרהיטים ואת המכוניות וחלק מהתיק ותגיד תודה שנתנו לך את זה'. לקחתי, ואחרי שנה וחצי היתה לי תשואה של 1,000%. בשיא היה לי הרבה מאוד כסף. אם הייתי משקר לעצמי הייתי אומר שאני סוחר אג"חים מדהים, אבל זה היה בעיקר מזל, ולמדתי את הצד הטוב כמו שלמדתי את הרע, כי מכרתי אותן מוקדם מדי.

"אחר כך, בעקבות 11 בספטמבר, כל העולם הפיננסי השתנה ורוסיה נהפכה ליעד מועדף להשקעות. הביזנס שלי קיבל בוסט של אלפי אחוזים. שילמו לי הון תועפות על כל סקר סיכונים, עסקתי המון בהון זר שהושקע במדינה ולמדתי את הטרנדים.

"בעצם הגעתי למדינה שבה הכל נסחר בדיסקאונט רצחני, עזרתי לאנשים לקנות בזול וגם קניתי בעצמי. וכך אתה בונה הון ראשוני ויש לך רווח, ואתה שואל את עצמך מה אני אעשה איתו, ואז ראיתי שאם קונים מניות של גזפרום ב־6 דולר הן הופכות ל־10 ו־20 דולר.

"אבל את ההון העיקרי צברתי מנדל"ן, ממבנים מסחריים במוסקבה. גיליתי שאני לא מסוגל לשכור לעצמי נכס שעונה על הקריטריונים שלי, אז קניתי נכס. וכשקניתי אותו אמרתי - למה שאני לא אקנה גם נכס לבנק? אתה מגלה שאתה מחזיר את ההשקעה, ואומר - מה כבר יכול לקרות? זה מה שעשיתי. וזו היתה תקופה של צמיחה כלכלית מטורפת, הנכסים צמחו, השכירות צמחה, והיה לי הרבה מזל, מזל, מזל".

"אין בועה בשוק הנדל"ן, זה מגזר בטוח והביקוש קשיח"

למזלו של שעשוע, הוא מעדיף להיות מכור לרווחים ולא לנכסים. כעשור אחרי שהגיע לרוסיה החל לממש רבים מהנכסים שלו, על רקע מאבק גירושים מאם ילדיו. "לא הייתי איזה גאון פיננסי, פשוט רציתי להיות בבית ולטפל בילדים ולא היה לי זמן להתרוצץ, אבל התחלתי לחסל את הפוזיציות שלי כשהשוק עוד רתח, בשנים 2007-2006, וגם מכרתי חלקים לגופים שהיה להם אינטרס לקנות. המזל שלי היה ששבעתי ממזרח אירופה כשנה וחצי לפני המשבר. התשואות היו מטורפות, והעברתי הרבה מהרווחים לארצות הברית וללונדון, וגם לארץ".

באותה תקופה הוא גם עבר לגור בלונדון, אחרי שבהדרגה העביר לשם את חברת ההחזקות שלו. הוא צמצם את הפעילות במוסקבה - חברת האבטחה עדיין פועלת שם, אבל מעסיקה כעת רק כמה מאות אנשים שמטפלים בארבעה לקוחות עיקריים, והנכסים התמעטו. "אני מסתכל היום על רוסיה והיא לא מעניינת אותי. עדיין יש שם הזדמנויות מטורפות ואפשר לעשות הון תועפות, אבל אני לא אוהב את המחיר הנפשי, הפיזי והרוחני שאתה משלם בהתעסקות העמוקה שם. יש גם שלב שאתה צריך להמשיך הלאה בחיים. אם בגיל 30 הייתי כמו טייס קרב, עניינו אותי טיסות וגיחות, היום אני יותר כמו טייס תובלה, אני רוצה להעביר את העושר שלי ממקום למקום בצורה בטוחה".

בלונדון פקד אותו המשבר, ובשנתיים האחרונות הוא בעיקר בישראל. "החברות שלי בלונדון הן כרגע בהמתנה, ובשנתיים האלה עבדתי בעיקר בלהיות אבא. עכשיו אני רוצה לעבוד בישראל, שתהיה לי פה פוזיציה". עיקר ההשקעה שלו בארץ היא חברת התעופה ריינבו, שמספקת "מוניות אוויר" לאנשי עסקים ואנשי האלפיון העליון ומחזיקה כרגע רק שני מטוסים קטנים ומסוק, המוחכרים לחברת כימניר. "בשיא היו לחברה שבעה מטוסי סילון גדולים, אבל מכרתי אותם ב־2007 ונמנעתי מהפסדים", אומר שעשוע, ומוסיף שהוא בוחן כעת דרכים להרחיב את פעילות החברה. הפעילות המוכרת שלו כאן, עם זאת, היתה הבאתו של פול מקרטני להופעה בישראל. המעורבות בהפקה ההיא היתה מבחינת שעשוע ביזנס, "עסקת מימון. רק שהוצאתי מהכיס כ־26 מיליון שקל והרווחתי הרבה פחות ממה שהייתי אמור להרוויח". זה לא מרתיע אותו מעוד עסקה כזו: "אחרי פול מקרטני פנו אליי מאות אנשים בענייני בידור, אבל הדבר היחיד שעניין אותי זה קולדפליי (גם הרינגטון שלו הוא שיר של הלהקה הבריטית - ע"ק). אני מאמין שהם יסיימו את הטור העולמי שלהם פה בארץ, אנו מדברים כנראה על ספטמבר הבא. אני רוצה להאמין שנקבל את תאריך ההגעה שלהם בקרוב. אני עושה את זה גם מאהבה, אבל קודם כל כי זה ביזנס טוב. אחרת אני אטוס לראות אותם בחו"ל. ככה זה, חוץ מבת הזוג שלי והילדים שלי, הכל זה ביזנס".

עם בת הזוג מרינה קבישר. "מלמדת אותי דברים שאני לא מכיר" צילום: סיון פרג'

לפעמים הביזנס מתערבב עם הילדים. לפני כחמש שנים קנה שעשוע את המתחם המסחרי בפרויקט סי אנד סאן, שכולל חנויות, ספא ומסעדות, תמורת כ־6 מיליון דולר. "את הנכסים האלה אני לא מוכר", הוא אומר, "זה חלק מהתכנון לעתיד ילדיי". במקביל הוא קנה דירות במתחם, כבר מ־2001, "ובהתחלה אנשים צחקו עליי, הסבירו לי למה אני לא מבין ושאני מטומטם. אחרי שמכרתי בפי שלושה, כבר לא ממש צחקו עליי", הוא אומר בחיוך ניצחון. עכשיו, למשל, הוא מנסה למכור שם שתי דירות, על אחת הוא מבקש 6 מיליון דולר, על האחרת 13 מיליון. "אני מוכר בדיסקרטיות, בלי פרסומים. זו דירה של 500 מטר, 70 מטר מהמים, אין לך שכנים, נכס ייחודי ומדהים. קשה למכור נכסים כאלה היום ולכן המשא ומתן שלי עליו עדיין לא הבשיל לכדי עסקה".

לא רק בסי אנד סאן, שעשוע גם קונה ומוכר קרקעות ובתים בהרצליה פיתוח, בין השאר בעזרת אפי שעשוע, קרוב משפחה ובעל סוכנות לתיווך בהרצליה פיתוח וכפר שמריהו. לאחרונה הוא בעיקר מוכר. "מימשתי השנה בארץ נכסים בכמה עשרות מיליוני שקלים, כי אני מעדיף לרכז את ההשקעה בבוימלגרין ולא להתפזר ולנהל נגיד 150 מיליון שקל בבתים פרטיים. ככה הכסף הזה, במקום לשבת במגרש ריק, יישב במגרש שיש עליו 20 יחידות דיור. אני מאמין בשוק הזה, ואני מאמין שהביקוש פה למגורים קשיח. זה מגזר בטוח ויציב, ובסופו של יום אזורים יושבת על נכס מעולה - עתודות קרקע, הדבר הבעייתי היחיד בישראל - ויש לה פרויקטים ברמות אישור שונות. אם אתה שואל אותי מה אני קונה היום בשוק הנדל"ן זה בעצם את עתודות הקרקע ואת היכולת להחליט מתי אני מתחיל את הבנייה שלי לפי ביקוש".

יש להערכתך בועה בשוק הנדל"ן בארץ?

"בשוק היוקרה כן. יש פה שוק עם יותר מוכרים מקונים. אבל בשאר השוק אני מאמין שחסרות דירות והתחלות בנייה, במקביל לכך שיש גידול באוכלוסייה. אז אין בועה. יש ביקוש, ולכן אזורים השקעה מצוינת בעיניי".

כאן אולי אין בועה, אבל שעשוע עדיין מתאושש מבועות הנדל"ן של חו"ל. עדיין חי על הקו. "אני עובד בעיקר בלונדון, בניו יורק ובמיאמי. בלונדון יש לי נכסים מסחריים מניבים, ואני מחכה לימים טובים יותר. בניו יורק אני עומד לבנות פורטפוליו של נכסים מניבים בהשקעה של כ־50 מיליון דולר. אגב, בוימלגרין מאוד עזר לי להבין את השוק שם, הוא יעזור לי לאבחן חלק מהדברים, אני בונה על היכולות שלו. במיאמי אני תקוע. יש לי שם נכסים שאני לא יודע אם השווי שלהם יחזור אי פעם והתשואה עליהם לא קיימת.

"במשבר חטפתי גם בוול סטריט וגם בלונדון וגם בארצות הברית, רק בישראל לא נפגעתי כי החשיפה שלי היתה קטנה. שלוש השנים האחרונות היו איומות מבחינת ביצועים. כישלונות עלולים להכניס לטראומה, אבל אצלי הם יוצרים יותר מוטיבציה ואני מאמין שצריך ללמוד מהם. אני מאמין שגם אם נכשלת בנישואים צריך להתחתן עוד פעם, גם אם הפסדת צריך להשקיע שוב, גם אם לא הצלחת במשהו צריך לעשות אותו עוד פעם, אבל בצורה אחרת, חכם. תלמד מהטעויות".