הכלכלה הפלסטינית: מחיר ההתנתקות

כאשר נכנסים לסופרמרקט או למכולת שכונתית ברמאללה, שכם וחברון, רואים בכל פינה תוצרת ישראלית. מדובר בעיקר במוצרים של חברות המזון הגדולות. התמונה דומה כאשר נכנסים לבתי מסחר אחרים בגדה המוכרים מוצרי עץ, נייר, או מתכת. הרושם הוא אפוא שהתוצרת הישראלית שולטת בשווקים הפלסטיניים, ותלויה בהם. רושם זה מקבל חיזוק נוסף כאשר בוחנים את הנתונים הישראליים על היקף המכירות מישראל למשק הפלסטיני. או אז מגלים שישראל מוכרת לפלסטינים בסדר גודל דומה ליצוא הישראלי לארצות הברית (בסביבות 12 מיליארד דולר ב־2008).

בעיקר דלקים, חשמל ומים

מחקר חדש של חגי אטקס וחן קדרון מבנק ישראל, שפורסם בשבוע שעבר ועוסק במכירות הישראליות לרשות הפלסטינית, מגלה שהתמונה מורכבת הרבה יותר. אם מתייחסים למשל למכירות הישראליות של המוצרים שהוזכרו; מזון ומשקאות, מוצרי עץ, נייר ומתכת, הרי היקף המכירות הישראליות בענפים אלה לפלסטינים הוא בערך 2% מסך הפדיון שלהם. כלומר, מעט מאוד. ואם מדברים על היקף המכירות הישראליות של כלל מפעלי התעשייה למשק הפלסטיני, הרי הם מגיעים לחצי אחוז בלבד. הערך המוסף הישיר של המכירות הללו לפלסטינים הניב לתעשייה הישראלית כ־540 מיליון שקל, שהם כ־0.6% מכלל הערך המוסף של ענף התעשייה הישראלית. החוקרים ערכו חישובים ומצאו שהיקף המשרות בתעשייה, שיש לזקוף לזכות המכירות לפלסטינים, נאמד בפחות מ־3,000 משרות.

במילים אחרות, המכירות הישראליות לפלסטינים הן בהיקף שולי מאוד מבחינת המשק הישראלי, והמסקנה המתבקשת היא שהכלכלה הישראלית איננה תלויה כמעט במכירות הללו. על רקע זה נשאלת השאלה, מהיכן נובעים הנתונים על כך שישראל מוכרת לפלסטינים כמעט כמו שהיא מוכרת לארצות הברית, ויותר מהמכירות לכל אחת ממדינות אירופה? התשובה היא שמדינת ישראל מוכרת לפלסטינים בעיקר דלקים, חשמל ומים, וכן מוצרים המיובאים לישראל, כך שהערך המוסף שלהם בנוגע למשק הישראלי נמוך מאוד.

סופרמרקט ברמאללה. רואים בכל פינה תוצרת ישראלית צילום: אי פי איי

צמיחה לעומת חרם

התמונה הכללית ברורה: המכירות הישירות בשנת 2008 של חברות ישראליות מענפי התעשייה, החשמל והמים, החקלאות, התחבורה, הבנקאות והפיננסים - לפלסטינים - היו בערך 0.15% מהתוצר המקומי הישראלי. בקיצור, כמעט כלום. תמונת המכירות הישראליות לפלסטינים יכולה להשתנות. מצד אחד נרשמה בשנה האחרונה צמיחה ברשות הפלסטינית שדוחפת להגדלת המכירות הישראליות, ומצד שני מוטל חרם על מוצרים ישראליים שמלמד על כיוון של הקטנת המכירות.

כך או כך, במשא ומתן המדיני, שיתקיים קרוב לוודאי בשנה הקרובה, יצטרכו הצדדים לתת את הדעת לנתונים הללו, כאשר ידונו בהמשך או בפירוק מעטפת המכס המשותפת; או שהפלסטינים יחליטו להנפיק מטבע משלהם ולצמצם או להפסיק את השימוש בשקל.

המחקר מראה בבירור שמבחינה כלכלית ישראל יכולה להתנתק מהפלסטינים מחר בבוקר מבלי שייגרם לה נזק רציני. אלא ששאלת הניתוק הכלכלי מהפלסטינים היא גם שאלה פוליטית חשובה. במילים אחרות, לאיזה כיוון רוצים אנחנו, הישראלים, לכוון את מכלול יחסינו עם הפלסטינים; לכיוון של שיתוף פעולה ואחדות - או לכיוון של ניתוק והפרדה.