טרכטנברג: "הצעירים חוזרים חצי מסטולים מדרום אמריקה - ולא יודעים מה ללמוד"
יו"ר הות"ת מודע למצב הקשה של האקדמיה בארץ: סגל מזדקן, בריחת מוחות ומגבלות תקציב. ובכל זאת, יו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב אופטימי
"מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל היתה לשק חבטות בעשור האחרון - למערכת פצועה שמעמדה וקרנה ירדו בעין הציבורית והפוליטית, וזה מגובה בעובדות: התקציבים וההישגים היחסיים פחותים משהיו בעבר", כך מלין פרופ' מנואל טרכטנברג בראיון במסגרת מפגש עם מערכת "כלכליסט".
טרכטנברג סוגר בימים אלו שנה בתפקיד יו"ר ות"ת, הוועדה לתכנון ולתקצוב, הגוף שמתקצב את מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, ומונה לתפקיד לאחר שכיהן כראש המועצה הכלכלית במשרד רה"מ. "המחקר האקדמי חשוב מאוד, אף שהוא נעלם מעיני הציבור", הוא אומר. "ההשכלה הגבוהה בישראל היא עמוד התווך של צמיחת המשק. קטר הצמיחה בישראל היה ונשאר סקטור ההייטק ב־15 השנים האחרונות, והוא ניזון מהון אנושי משובח וגם מהפן המדעי. מה גם, בהתחשב בקוטביות הגדולה של האוכלוסייה בישראל, אין ערוץ כמו האקדמיה שיכול לספק כזו סחורה מבחינת המוביליות החברתית".
הבוקר יציגו לממשלה שר החינוך גדעון סער ופרופ' טרכטנברג סקירה לרגל פתיחת שנת הלימודים האקדמית. טרכטנברג ימסור כי ישנה "היענות מרשימה" לקול הקורא שפורסם לאחרונה להקמת ארבעת מרכזי המצוינות המחקרית הראשונים. לדבריו, ישנה התחייבות עקרונית של למעלה מ־80 חוקרים מצטיינים מהאוניברסיטאות המובילות בעולם דוגמת: הרווארד, MIT, פרינסטון, NYU,UCLA, וברקלי, לשוב לישראל ולהשתלב במרכזי המצוינות.
במהלך הראיון שרטט טרכטנברג בבהירות מכאיבה את שקיעתה של האקדמיה בישראל. לדבריו, רק לפני 15 שנה זכתה המערכת האקדמית ליוקרה מסביב לעולם. אך בעקבות שני שינויים מרכזיים מעמדה דעך. "התרחשה תנועת מספריים", הוא אומר. "המערכת התרחבה כמותית, אך המשאבים קטנו. היו שבע אוניברסיטאות לצד כמה מכללות בודדות. כיום יש 66 מוסדות להשכלה גבוהה, ומספר הסטודנטים גדל ב־16 שנה מ־75 אלף לכמעט 300 אלף. זו התפתחות מבורכת, והיום 47% ממסיימי התיכון מתחילים ללמוד באוניברסיטאות, בעוד שבזמנו עמדנו על 25% - זה קצב הגידול הגבוה ביותר ב־OECD.
"אך בד בבד התקציבים שהוזרמו למערכת גדלו באטיות יחסית, ובשנים 2002–2004 אף קטנו אבסלוטית. כתוצאה, המחקר התייקר ונוצר קיטון אבסולוטי בגודל הסגלים. באוניברסיטת תל־אביב קטן הסגל מ־1,400 ל־950 תוך עשור, וכך גם באוניברסיטה העברית".
אחד הפרמטרים החשובים שמלמד על מצבה הרעוע של האקדמיה בישראל, לדברי טרכטנברג, הוא היחס בין סטודנטים למרצים. בישראל הידרדר היחס ב־15 שנה מ־1:17 ל־1:25 היום (ובמכללות 1:38). "במוסדות המובילים בארה"ב היחס הוא 1:7", מציין טרכטנברג, ואומר כי היעד לשש שנים הוא ירידה ליחס של 1:21.
"מלבד זאת", הוא מוסיף, "הגיל הממוצע של הסגלים נסק. כיום החציון בישראל עומד על גיל 55, בזמן שבאנגליה הגיל החציוני של הסגל הוא 43. זה נתון קריטי, כי הפריון המחקרי מגיע לשיא סביב גיל 36. במילים אחרות, גם אם מישהו יתרום מחר בבוקר מיליון דולר לאחד המוסדות האקדמיים בישראל - לא יקרה כלום. הסגל מבוגר מדי, הפרודוקטיביות שלו ירדה, ובמקביל מתרחשת בריחת המוחות של חוקרים מבריקים שלא מצאו כאן עבודה".
כדי לעשות אתחול להשכלה הגבוהה, נועדו בשנה האחרונה בכירי משרדי האוצר והחינוך, הות"ת ונציגי האוניברסיטאות והסטודנטים וגיבשו רפורמה מקיפה. המתווה קובע כי המערכת תזכה לתוספת תקציבית של כ־7.5 מיליארד שקל, שתתפרס לאורך שש השנים הקרובות. כחלק מהרפורמה ייעשה שינוי מהותי במודל תקצוב האוניברסיטאות, הכפלה בתקציב הקרן הישראלית למדע, עידוד התחרות על המצוינות באוניברסיטאות, שקיפות שכר של הסגל וגיוס 1,600 מרצים צעירים.
גולת הכותרת של הרפורמה היא הקמת מרכזי מצוינות. כבר בימים אלו יצאו מכרזים להקמת ארבעה מרכזים שאמורים לתפקד כמגנט להשבת מוחות ישראליים מחו"ל. כל מרכז יוקדש לתחום ספציפי, והראשוניים יתמחו במדעי המחשב, מקורות אנרגיה מתחדשים, חקר תהליכים קוגניטיביים ומחקרים מתקדמים ברפואה מולוקלרית. "המרכזים יהוו תאגידים של מוסדות לתחום מסוים, ויתרחש בהם מחקר חלוצי", מכריז טרכטנברג.
קול קורא לחו"ל
אתה מאמין שחוקרים יחזרו תמורת הסכומים הנכונים?
"בעבר חשבו שאפשר להביא בפינצטה מישהו. זה לא עובד! קשה להחזיר ישראלי בן 40 מהרווארד שיש לו קריירה אקדמית מובטחת ושני ילדים בבית הספר. זה מדהים — אבל אחרי שלמדנו את הנושא הבנו שהם רוצים לחזור הביתה, אך רק למערכת שיכולה לספק את הסחורה מבחינת מקצועית. כלומר, החוקר רוצה שמסביבו יהיו אנשים טובים כמוהו וסביבה תוססת. אם נייבא חזרה שכבה של מדענים וכל אחד ישמע שהשני גם חוזר — הם יבואו. "לשם כך, כל מרכז מצוינות יתמקד בתחום ספציפי. נכון שיש תחומים ייחודיים שאין לנו בארץ יכולת לספק את הסחורה, ומדען ישראלי בחו"ל שעוסק בתחומים הללו יחשוב פעמיים אם לחזור.
"לכן אנו בונים את התחומים לפי אלו שיש לנו בהם יתרון יחסי. חשוב לציין שאנו מוציאים קול קורא, והשמות ילכו לשיפוט בינלאומי שיקבע מי יזכה בהליך תחרותי. אין חלוקה. לא יהיה סוציאליזם במדע".
טרכטנברג אומר כי בחודשים הקרובים יפורסמו קולות קוראים להקמתם של מרכזי מצוינות נוספים. על פי התכנון יוקמו עד 30 מרכזים במהלך חמש השנים הקרובות, בעלות מוערכת של כ־1.5 מיליארד שקל. המימון יתחלק בין המדינה באמצעות ות"ת, שותפים אסטרטגיים והמוסדות שיזכו במרכזים.
טרכטנברג. "קשה להחזיר ישראלי בן 40 מהרווארד" צילום: אלכס קולומויסקי
אתה מעוניין שהמוסדות יחזקו את היתרונות היחסיים שלהם או ישתפרו בכל ההיבטים?
"צריך לחזק את היתרון היחסי, אבל השאלה היא איך. אני מאמין שצריך לתת תמריצים ולא לפעול בגישה סטליניסטית. במודל התקצוב החדש שלנו הכנסנו אלמנטים חדשים, כמו: מספר הפרסומים המדעיים, חלוקה לפי תחומים, והיקף הזכיות בקרנות תחרותיות במדעים מדויקים, טבע ומדעי החברה - בעיקר כלכלה. אנו גם נוקטים פעולות מיוחדות כדי לחזק את מדעי הרוח.
"כמו כן, גיבשנו מפתח לחלוקת הכספים, כך שהאוניברסיטאות הראשונה והשנייה בדירוג יקבלו 20% יותר מהחלק הפרופורציונלי שלהם. כך שאם אתה נשיא אוניברסיטה, אתה רואה שאין לך סיכוי להתחרות בטכניון ובעברית. ולכן תלך לתחום אחר ותחזק אותו, ואז תקבל יותר ממה שמגיע לך פרופורציונלית. נשיאים רציונליים אמורים לחדד כך את היתרונות היחסיים שלהם. אבל אני לא אכפה זאת עליהם, זו בחירה שלהם".
מה דעתך על פרופסור עומר מואב, יועץ שר האוצר לשעבר, שטוען כי "יש פה תעשייה שלמה של ייצור זבל"?
"אוי למדינה שבה פקיד יחליט מה זה מחקר ראוי או לא ראוי. הכסף שמחולק על ידי ועדת התכנון והתקצוב ניתן על ידי מודל תקצוב מחקר. המודל גובש לפני 18 שנה ולא שונה עד עכשיו. הכנסנו מודל שמתמרץ מוסדות אקדמיים בצורה מפורשת לפי ארבעה פרמטרים, ועכשיו אי אפשר לרמות. זה שיפוט חיצוני בינלאומי, איכותי. הפרמטרים העיקריים הם פרסומים בכתבי עת מדעיים המדורגים לפי 'אימפקט פקטור' שלהם - מעין מדד עוצמה, לצד זכייה במענקים. הכסף שמגיע לך כמוסד תלוי בתפוקות המדעיות של הסגל שלך. זו דרך התקצוב. אם תעשה מחקר שמעניין אותך אבל הוא לא יתפרסם - אז המוסד שלך לא יקבל כסף ולא ישרוד".
מדובר בתוכנית לשש שנים קדימה. אתה סומך על כך שהממשלות הבאות ייאותו להמשיך ולשריין לרפורמה את המיליארדים שלהם התחייבה הממשלה הנוכחית?
"יש לנו הסכם חתום עם משרד האוצר. אמנם התוקף שלו מבחינה משפטית אינו חזק, כי החלטת ממשלה יכולה להפוך כל דבר, אך מצד שני התחייבות של משרד האוצר היא בין ההתחייבויות הטובות שיש. קשה למצוא מקרים שהאוצר לא עמד בהם. אבל זה נכון שהאוניברסיטאות חוששות, הן במצב של הישרדות. כל הזזה של שקל גורמת לחרדה גדולה.
"בכל מקרה, אסור להזרים במכה אחת הרבה מאוד משאבים לגופים שעברו דיאטה קשה. אני אופטימי, ואני מאמין שנעבור את השפל במוסדות האקדמיה ונתחיל בשיפוע חיובי. אני אף מאמין שבקרוב נראה את הניצנים הראשונים של הפריחה וזה יזין את עצמו - בממשלה, בכנסת, בציבור ובחו"ל יהיה ניכר שמשהו טוב קורה מכאן".
היבט נוסף של הרפורמה יגדיל לדברי טרכטנברג את הנגישות להשכלה הגבוהה, עם דגש על אוכלוסיות חרדיות וערביות. "נעשה מאמץ מיוחד לקבל את פניהן של האוכלוסיות המיוחדות", הוא מבטיח. "ההשכלה הגבוהה יכולה לשחק תפקיד מרכזי בהכנסת אלו למעגל התעסוקה".
הגדלת מספר הסטודנטים גם פוגעת באיכותם. בלימודי כלכלה היום יש סטודנטים שלא יודעים חומר של מתמטיקה בסיסית.
"נכון. המערכת היתה בעבר יותר אליטיסטית. כשלמדתי באוניברסיטה העברית, הסתכלתי ימינה ושמאלה וכולם היו אנשים כמוני. עכשיו יש שונות וצריך לברך עליה.
"עם זאת, יש תופעה שאין לנו שליטה עליה: הזמן החולף בין הבגרות לכניסה לאוניברסיטה, שהולך ומתארך. הם עושים צבא, טיול בחו"ל ואז מתחילה תקופת ההתלבטות. ככל שהזמן מתארך, הביצועים גרועים יותר. צריך לעשות סדר, להקטין את הפערים ולהכשיר את הסטודנטים היותר חלשים לפני שהם נכנסים.
"החזון הוא להכניס את ההשכלה לצבא. יש יוזמה לסיירת אקדמית של הנשיא פרס והרמטכ"ל, כך שילמדו את המבואות בפרק זמן של שישה שבועות מרוכזים. זה פיילוט עם חשיבה נכונה, שאולי לא יעשה מהפכה, אבל לאט לאט ייצור שינוי".
טרכטנברג מוסיף, כי "הטיול הארוך שמרבית הצעירים בוחרים לעשות לאחר הצבא מוסיף לסיבוך. כיום הם חוזרים חצי מסטולים מדרום אמריקה - לאחר שלא התנסו כמעט בכלום, ולכן הם לא יודעים מה ללמוד. אם בצבא הם יעשו טעימות, אז הם יידעו, למשל, ש'מבוא לכלכלה' לא מעניין אותם".
השתתפו בהכנת הכתבה: נעמה סיקולר, הדס שפר ומיקי פלד
