למה הסמל של הלב מצויר כמו שהוא מצויר?

רפי היקר,

הסמל הזה משמש בתרבות המערב כבר מאות שנים, הן כייצוג של האיבר הפנימי עצמו והן כייצוג הרגשות הקשורים בו. נראה שהוא צבר פופולריות הודות לחפיסות הקלפים שכבשו בסערה את אירופה של ימי הביניים, אבל ייתכן שהוא היה בשימוש מצומצם מאות, ואולי אף אלפי שנים קודם לכן. אי אפשר לדעת מי המציא אותו ועל מה בדיוק הוא חשב, אבל יש לי בשבילך כמה השערות מעניינות.

השערה מקובלת אחת מסתמכת על מטבע עתיק שעליו מוטבעת צורה שנראית לצופה בן זמננו בדיוק כמו סמל של לב. מה שבאמת מוטבע שם זו צורת תרמיל צמח הסילפיום, ששגשג בחופה המזרחי של לוב עד שנכחד בפתאומיות לפני כ־2,000 שנה. באזור הגידול המצומצם שלו קמה העיר היוונית קירנֶה, שכלכלתה התבססה ברובה על הפקה ומכירה של שרף הצמח היקר.

הסילפיום השתייך למשפחת הסוככיים, אותה משפחה שנתנה לנו את הפטרוזיליה, הכוסברה והשמיר. השרף שלו שימש, בכמויות זעירות, לתיבול תבשילים, ובכמויות קצת יותר גדולות לטיפול בשלל מחלות ומדווים; אך השימוש העיקרי שלו, לפי כתבים עתיקים, היה כאמצעי מניעה. איך בדיוק השתמשו בו אנחנו לא יודעים, אבל לפי כתביו של חוקר הטבע בן התקופה, פליניוס הזקן, נראה שכמות נאה של שרף בתוך כוס יין שימשה סוג של גלולת הבוקר שאחרי.

סביר להניח שגם הסילפיום, כרבים מבני משפחתו, הכיל תרכובות דמויות אסטרוגן - המרכיב העיקרי בגלולות למניעת היריון - ועד היום ממליצים לנשים בהיריון להיזהר מצריכה מוגזמת של שומר, עוד חבר במשפחת הסוככיים שמצטיין בתרכובות אסטרוגניות. כך או כך, אומרים שזה היה להיט בעולם הקדום. ויכול מאד להיות שצורת התרמיל מהמטבע הקיריני הפכה לסמל של מתירנות מינית, ומשם קצרה הדרך לאהבה. וללב.

השערות אחרות, סבירות לא פחות, משייכות את הסמל לחלקים בעלי צביון מיני בגוף הנשי, בין אם זוג שדיים, פלחי ישבן מעוגל או אפילו שפתי ערווה פסוקות. יש גם מי שמכוון לאנטומיה הגברית, ואכן, מזווית מסוימת (שגברים רואים רק לעתים נדירות) יש דמיון בין הסמל לבין עטרת הפין. השערה דומה אחרת נשמעת מופרכת לגמרי, עד שמבקרים בקפלה קוליאוני שבברגמו, בצפון איטליה.

אם תיקח לב אמיתי ותביט בו מן החזית, תזהה בקלות את שתי התפיחות העגולות בשני הצדדים למעלה ואת השפיץ למטה, במפגש בין החדרים צילום: shutterstock

הקפלה נבנתה במאה הט"ו לכבוד שכיר החרב והצדקן הנודע ברתולומיאו קוליאוני, והסמל שלו, שנראה כמו שלושה לבבות הפוכים, מופיע בה בכל פינה. לפעמים הם נראים כמו מרכאות, לפעמים כמו דמעות, ולפעמים הם נראים כמו הדבר שהם אמורים לסמל - שלושה זוגות אשכים מיטלטלים. זה משחק מילים: המילה האיטלקית ל"ביצים" (coglioni) נשמעת כמו השם קוליאוני. בעקבות הסמל אף צמחה אגדה כאילו לברתולומיאו היה אשך אחד יותר מלבני תמותה רגילים, דבר שעלה בקנה אחד עם הגבורה יוצאת הדופן של בעליו, ועד היום המבקרים בקפלה נוהגים לשפשף את האשכים התלויים כסגולה לפוריות וגבריות, מה שמעניק להם מראה ממורק במיוחד.

אבל התיאוריה הכי פשוטה, ולכן גם הכי הגיונית, מצביעה על האיבר הכי מתבקש: הלב עצמו. רוב הסמלים נראים כמו ציור מופשט ומסוגנן של הדבר שהם מייצגים, ואין סיבה להניח אחרת במקרה שלפנינו. רובנו רגילים לראות לבבות רק בתרשימים סכמטיים, עם כל כלי הדם סביבם, אבל אם תיקח לב אמיתי ותביט בו מן החזית, תזהה בקלות את שתי התפיחות העגולות בשני הצדדים למעלה ואת השפיץ למטה, במפגש בין החדרים.

אמנם הלב אינו סימטרי, אבל הוא עדיין יותר דומה לסמל שלו מכל שאר האיברים הנזכרים למעלה. יותר משסמיילי דומה לפרצוף מחייך, יותר משהולך רגל דומה לבן דמותו שבתמרור - הלב פשוט דומה ללב. ואולי השאלה היחידה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא איך זה שעם כזה דמיון מופלג אנחנו עדיין מתעקשים למצוא הסברים חלופיים.