ביקור אצל הדוד הסם
איך השופינג הפך למדגם מייצג של חולשת הכלכלה האמריקאית
14:3524.09.10
נסעתי לארה"ב לתקופה לא קצרה של למעלה משלושה שבועות והגעתי לתובנה לא פשוטה. ברגע שאתה מתחיל להתעסק באנליזה, ובייחוד באנליזה של מאקרו כלכלה הטיולים לא יהיו שוב כשהיו. כל אירוע או סיטואציה הופכים לנתון, ומנסים למצוא מקום של כבוד בהשקפת עולמך, לתמוך או להתעמת עם מחשבות איתן
הטיול היה ברובו למטרת טיול והנאה, אך כפי שציינתי לעיל, פתאום כל שופינג הופך להיות מדגם למספר האנשים שנמצא בחנות, נסיעה ברכב הופכת להיות מדגם של מספר הבתים שעומדים למכירה בצידי הדרכים וכל שיחה עם מקומי הופך להיות ראיון מאתגר על מנת לנסות ולסחוט כל פיסת מידע על השקפתו הכלכלית או הפוליטית.
דבר אחד בטוח - התובנה לא פוגמת בהנאת הטיול ולמיטב ידיעתי אפילו לא בהנאת הסובבים אותך כך שזה קורבן שבהחלט אפשר לחיות איתו. המחיר שאתם צריכים לשלם, קוראיי הנאמנים, הוא האפשרות לחלוק עימי את התובנות אליהן הגעתי.
כל מי שעוקב אחרי יודע היטב כי דעתי היא שכלכלת ארה"ב ניצבת בפני אתגרים לא קלים, כלל וכי אין אנו יכולים לצערי לסכם את המשבר שהחל בשנים 2008-2007. הרשמים שצברתי במהלך הטיול נטו בסך הכל לחזק את דעתי הראשונית אם כי אין הדבר ניכר באופן מובהק בכל תחום ובעיקר לא בכל מקום.
רחוק מהעין - רחוק מהדו"ח
המסקנה הראשונה שלי היא כי יש שתי כלכלות בארה"ב. רק בכדי להביא תימוכין למסקנתי זו אציין כי הטיול היה נרחב גיאוגרפית וכלל נסיעה של כ-5 אלף ק"מ וכלל בין היתר את ניו יורק (מנהטן), רוד איילנד, בוסטון, ניו המפשייר, מיין, ורמונט, פנסילבניה, מרילנד (וושינגטון), וירג'ינה ופילדלפיה. לפתע הבנתי מדוע האנליסטים בוול סטריט נוטים להיות אופטימיים! כיצד ניתן שלא להיות כזה כאשר מנהטן נראית כמו הר געש תוסס וערני וכל פיסת רחוב, מסעדה או חנות מלאות עד אפס מקום?
כאשר אתה נמצא בבוסטון המסקנה דומה, העיר תוססת וחיה. כל בתי העסק מלאים, מסעדות מלאות עד אפס מקום, התיירים מציפים את הרחובות והתחושה היא בהחלט טובה.
התמונה משתנה משמעותית כאשר אתה מתרחק מן הערים הגדולות. שם לפתע אתה רואה מרכזי קניות שוממים, בתי עסק רבים ובתי משרדים עם שלטים "להשכרה", כמות בלתי נתפסת של נדל"ן למכירה ומסעדות בהן קל ביותר למצוא שולחן בכל נקודת זמן.
כמות לא הגיונית של שלטי מכירה
עגום - כך ניתן לתאר את מה שראיתי מבחינת שוק הנדל"ן למגורים. כמות הדירות המוצעות למכירה היא פשוט בלתי נתפשת ושלטי "למכירה" מצויים בהיקפים גדולים. אני מזכיר לכם כי לא טיילתי בארצות "המצוקה" פלורידה וקליפורניה אלא במדינות ניו אינגלנד שם המצב לא אמור להיות רע באופן קיצוני. לעניין זה אציין שאפילו זוגתי (שתחיה), שלא באה עם דעה מוקדמת ציינה כי הדבר "לא הגיוני".
עומדים בפני שיתוק
אם הייתי צריך לנחש מה יקרה בבחירות בנובמבר הקרוב הייתי מנחש כי הדמוקרטים הולכים לקבל מכה קשה. בניגוד למנהגי בעבר בטיול הנוכחי ניסיתי לתקשר כמה שיותר עם אנשים מקומיים ולנסות לשמוע מהם את דעתם על המצב הכלכלי ועל ההתרחשויות הפוליטיות. במדגם הקטן שבניתי לי מצאתי המון כעס. כעס אמיתי.
הרוח המייצגת היתה דרישה להפסיק "לבזבז את כספי המיסים על שטויות" ושיתנו לארה"ב לחזור לדרך הטבעית בה היא כל כך הצליחה לאורך ההיסטוריה. שמעתי מחלקם התבטאויות של רצון להעניש את הדמוקרטים כדי שהרפובליקאים יבינו את המסר ואף דיבורים על תנועות מחאה כגון "תנועת מסיבת התה" שאומרת הרבה לכל מי שבקיא מעט בהיסטוריה של ארה"ב (סמל למרד המושבות בבריטים וחוסר רצון להשלים עם תשלומי המס הגבוהים שדרשו הבריטים).
אחד הדברים שמסקרנים אותי הוא להבין את המשמעות של תחושתיי במידה והן אכן נכונות, ומה יקרה אם אכן הדמוקרטים יספגו מכה קשה בבחירות הקרובות. יש הטוענים כי הדבר יהיה טוב לשווקים מאחר וה"רוח הרפובליקאית" תשוב וכי אובמה יבלום את המשך מדיניות המהפכות הסוציאליסטיות והאווירה נגד הקונצרנים תיפסק כמו גם הדרישה להעלות מסים בעת קשה זו.
לצערי אינני מסכים עם ההערכה הזו ולדעתי שילוב של נשיא מכהן יחד עם בתי מחוקקים עוינים יהיו בעלי השפעה קשה על כלכלת ארה"ב שלהערכתי עומדת בפני תקופה לא פשוטה בשנה הבאה.
לעיתים שיתוק שלטוני גרוע מכל מדיניות אקטיבית שננקטת גם אם היא אינה מושלמת.
