"מכחישי האבולוציה דומים למכחישי השואה"
ריצ'רד דוקינס, הביולוג המפורסם בעולם ואחד האינטלקטואלים המשפיעים ביותר, יוצא שוב לקרב הגנה על תורת האבולוציה. 40 שנה לאחר שהנחיל את דארווין להמונים, הוא רואה את מלאכת חייו נרמסת כשהימין הדתי באמריקה והאסלאם באירופה מקדמים את תיאוריית הבריאתנות. "ללמד בריאתנות זה רשע כי זה לחנך ילדים בשקר", הוא אומר בראיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט"
פרופ' ריצ'רד דוקינס בילה את ארבעת העשורים האחרונים בניסיון להסביר לציבור הרחב כיצד האבולוציה עובדת. ספריו היו לרבי־מכר שנמכרים במיליונים, המאמצים שלו הקנו לו שלל פרסים וכיבודים, הוא קיבל קתדרה באוניברסיטת אוקספורד, ובמהלך העשור האחרון נבחר לאינטלקטואל החשוב בבריטניה ולאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם.
אבל בשנים האחרונות הביולוג הבריטי עטור התהילה מוטרד מבעיה שמאיימת על מפעל חייו: גם במאה ה־21, 85 שנה אחרי משפט הקופים, הוא נדהם לגלות שעוד ועוד אנשים ברחבי העולם כלל לא קונים את רעיון האבולוציה. והוא מבין שלפני שמסבירים להם איך בדיוק האבולוציה עובדת, צריך לשכנע אותם שהיא בכלל קיימת.
"בחלקים מסוימים של העולם יש בורות גדולה, שמובילה לספקנות", אומר דוקינס (69) בראיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט". "לפחות 40% מהאוכלוסייה בארצות הברית מתנגדת באופן פעיל לאבולוציה, שזה נתון די מזעזע. ובעולם המוסלמי המספרים גדולים אף יותר". לכן לקח על עצמו דוקינס - המטיף בלהט כמעט־דתי לאתאיזם המדעי שלו - את המשימה להעמיד את כל הספקנים על טעותם בספרו החדש "ההצגה הגדולה בתבל" ("The Greatest Show on Earth"), שיוצא לאור בימים אלה בתרגום לעברית בהוצאת כנרת זמורה ביתן.
הספר, שרואה אור בדיוק 150 שנה אחרי פרסום "מוצא המינים" של דארווין, מבקש לספק את ההוכחה הניצחת לקיום האבולוציה על ידי הכרת כל עובדותיה לקוראים, הצגת שלל אדיר של דוגמאות (מאובנים, צוואר הג'ירפה, מוטציות במבחנה ומודלים ממוחשבים - אם לנקוב רק באחדות מהן), והפרכה אחת לאחת של כל טענותיהם של הכופרים באבולוציה. בשנה הבאה מתכנן דוקינס, כפרק נוסף במערכה העיקשת שלו בשירות האבולוציה, להוציא גם ספר ילדים בנושא.
ריצ'רד דוקינס. "יכול להיות שאני לא טוב בפוליטיקה"
אחרי כל השנים האלה, מה עדיין מניע אותך?
"אני להוט אחר האמת, והאמת של האבולוציה מעניינת במיוחד, וחשובה במיוחד, כי זאת האמת לגבי קיום כל החיים ובכללם גם החיים האנושיים. מה יכול להיות מעניין יותר מלהבין מאיפה באנו ולמה אנחנו כאן?".
אביר המדע הפופולרי
מסלול חייו של דוקינס היה עשוי להיות שונה לגמרי, אבל בשנות השבעים, כאשר היה דוקטור צעיר באוקספורד, שיתקו שביתות חוזרות ונשנות של איגודי העובדים את בריטניה, וגם המעבדה שלו חדלה מפעילות לכמה ימים בכל שבוע. כדי להעביר את הזמן, החל דוקינס לכתוב ספר מדע פופולרי על האבולוציה - והתוצאה היתה "הגֵן האנוכי", אחד מספרי המדע המצליחים בכל הזמנים, שיש עדיין מי שמחשיבים אותו כספר המדע הפופולרי הטוב ביותר אי פעם. הרעיון הבסיסי של דוקינס היה להסתכל על האבולוציה לא כעל מלחמה בין מינים הנאבקים זה בזה, אלא כעל תחרות בין גנים הנאבקים על הישרדותם, ומפעילים לשם כך את בעלי החיים הנושאים אותם, ובהם גם את בני האדם, ההופכים אצל דוקינס ל"כלי הרכב הרובוטיים" של הגנים. הספר, שנחשב למהפכני אף שדוקינס התעקש שהרעיונות הבסיסיים בו הם של דארווין והוא רק מציע זווית הסתכלות חדשה עליהם, הקנה לו תהילה עולמית ונתן לו במה לקידום השקפותיו המדעיות־אתאיסטיות.
בעשורים שמאז "הגן האנוכי" רתם דוקינס את כישרון הכתיבה שלו ואת היכולת המזהירה שלו לפשט תיאוריות מורכבות לפרסום שורה ארוכה של ספרים וסרטים תיעודיים, שהנגישו את מדע האבולוציה לציבור הרחב וביססו את מעמדו כביולוג המפורסם בעולם. במקביל, גם נהפך לדובר הבולט ביותר של השקפת העולם המדעית וזרם "האתאיזם החדש", שאותם הוא מקדם ללא רחם. השיא היה ב־2006 עם פרסום ספרו "אשליית האל" ("יש אלוהים?" בתרגומו לעברית), שבו תקף באופן חזיתי ממש את הדתות המונותאיסטיות.
דוקינס מאמין ללא ספק שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. השילוב בין אינטליגנציה מרשימה, צינה בריטית וחיבתו לפרובוקציות הפכו אותו לאויב שלא כדאי להיקלע לדרכו - בין אם אתה מדען עם גרסה קצת שונה של האבולוציה, כמו הביולוג סטיבן גולד, או טקסני שנקלע לבית הלבן, כמו ג'ורג' וו. בוש. כפי שניסח זאת העיתון הבריטי "ספקטייטור", "טיפול של דוקינס זה הרבה מעבר לקבל שטיפה או לחטוף קצת: זה להימעך, להיגרס, להיות מושמד, ולהפוך באופן הולם לעיסה קדמונית". ג'ון קארי, אחד ממבקרי הספרות החשובים בבריטניה, כתב שהגישה של דוקינס מזכירה לו קנאים חשוכים מימי הביניים, שהתעקשו שכל מי שאינו מסכים איתם אחוז שדים, ואילו התיאולוג אליסטייר מקגארת', שהיה עמית של דוקינס באוקספורד, טבע לו כינוי שדבק בו מאז: "הרוטוויילר של דארווין".
משמאל לימין: התפתחות הגולגולת האנושית, מהקדומה ביותר שנמצאה ועד לאדם המודרני צילום: אי פי אי
מצדדיו של דוקינס, והוא עצמו, מסבירים שהגישה הזו נובעת מכך שעימות עם הדת חייב להיעשות ללא פשרות וברטוריקה שלה עצמה. גם בראיון איתו נראה שהשנים לא הקהו את שיניו, ולא הפכו את דוקינס לסובלני יותר כלפי מי שאינו מסכים איתו.
יותר מכל מתעב דוקינס את מכחישי האבולוציה, שאותם הוא מכנה בראיון "טיפשים ומרושעים". בספרו החדש הוא אף אינו מהסס להשוות בין מכחישי האבולוציה למכחישי השואה, וטוען כי המצוקה שחשים מורים למדעים בימינו שקולה למצבם של מורים להיסטוריה שנאלצים להתמודד עם מכחישי שואה קולניים שדורשים מהם להקדיש זמן שווה ל"תיאוריה האלטרנטיבית", שלפיה השואה היא המצאה של הציונים. "הראיות לאבולוציה חזקות לפחות כמו הראיות לקיום השואה, וזה גם אם נביא בחשבון את העובדה שיש עדי ראייה לשואה", הוא כותב בספרו החדש. כשאני מעלה באוזניו טיעונים שמשמיעים מכחישי האבולוציה הוא מתעצבן לרגע, ונזעק: "אתה רציני?!".
יכול להיות שהגישה שלך עוינת מדי? שלקרוא למכחישי האבולוציה טיפשים זו אולי לא הדרך הטובה ביותר לשכנע אותם?
"זו שאלה קשה. יכול להיות שאני לא טוב בפוליטיקה. יכול להיות שאם אני רוצה לשכנע אנשים שלא מאמי ים באבולוציה אני צריך לנקוט גישה דיפלומטית יותר. זו ביקורת הוגנת. אבל יש גם מספר גדול של אנשים שלא הייתי מגדיר אותם כמי שלא מאמינים באבולוציה, אלא כמי שלא יודעים עליה יותר מדי. והם ירוויחו מהכרת הטיעונים בעד האבולוציה, כדי שיוכלו להתווכח עם אנשים שלא מאמינים בה. אני חושב שחלק גדול מאוד מהאנשים נופלים בקטגוריה הזו של כאלה שלא יודעים מספיק. רק מיעוט מהמתנגדים נחושים, כאלה ששום דבר לא ישכנע אותם - אולי 5%. היתר ניתנים לשכנוע, אם הם רק יכירו את העובדות".
ג'ורג' בוש. "מפגין את בורותו כשהוא קורא לכבד את שני הצדדים" צילום: בלומברג אלוהים? זה פשוט לא סביר
אבל כמו עולם הטבע, גם האויב שנגדו דוקינס מנסה להיאבק עבר שינויים לאורך השנים. אם באופן מסורתי המתווכחים עם האבולוציה היו בריאתנים, אנשי דת שטענו בפשטות כי אלוהים הוא שברא את העולם ואת מגוון מיני בעלי החיים שאנחנו מכירים, הרי שבשנים האחרונות - לאחר שבתי משפט בארצות הברית אסרו ללמד בריאתנות כהסבר מתחרה לאבולוציה - צצה גרסה חדשה: תיאוריית התכנון התבוני. המצדדים בתיאוריה זו טוענים שהיקום והיצורים החיים בו מוסברים טוב יותר על ידי קיומו של מתכנן תבוני מאשר על ידי תהליך נעדר יד מכוונת דוגמת האבולוציה. כדי לשמור על נופך מדעי ולעקוף את פסיקת בתי המשפט, הם אינם מכנים את הישות התבונית הזאת בשם מפורש - אבל לפי זיהוים הדתי־שמרני, נראה כי לבן שלה קוראים ישו.
הניסוח הזה מאפשר למתנגדי האבולוציה לגייס לטובתם, בשם הפלורליזם ומגוון הדעות, טיעונים ששמורים בדרך כלל לליברלים יפי נפש. הם הרי אינם דורשים ללמד בבתי הספר את הגרסה הדתית־מקראית לבריאת העולם, אלא רק דורשים לחשוף את התלמידים לשתי גישות "מדעיות": זו הטוענת שמוצא האדם מן הקוף, וזו שמאמינה במקום זאת ב"מתכנן תבוני". כך יכול היה הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש להצהיר "שצריך ללמד את שני הצדדים, כדי שאנשים יוכלו להבין על מה הדיון", בלי שהפר לכאורה את העיקרון האמריקאי המקודש כל כך של הפרדת הדת מן המדינה. בארץ עורר בשנה שעברה המדען הראשי של משרד החינוך, ד"ר גבי אביטל, סערה ציבורית כאשר הצהיר כי "אם בספרי הלימוד יכתבו באופן מפורש שמוצא האדם מהקוף - ארצה שהתלמידים ייחשפו גם לדעות אחרות ויתמודדו איתן. יש הרבה אנשים שלא חושבים שתורת האבולוציה היא נכונה". בתגובה קראו אנשי חינוך ואקדמיה לשר החינוך לפטרו, והשר גדעון סער התנער בפומבי מהדברים.
למה בעצם אתה מתנגד לכך שתלמידים ישמעו את שני צדי הוויכוח?
"כי אין כאן שום ויכוח. זה כמו לומר: 'בוא ניתן פתחון פה ומשקל שווה לחסידי התיאוריה שלפיה כדור הארץ הוא שטוח'. צריך להיות גבול לפתיחות מחשבתית ולנכונות לראות את שני הצדדים. כדי לראות את שני הצדדים, צריך שבכלל יהיו שני צדדים. ואם יש רק צד אחד, אז אנשים כמו ג'ורג' בוש רק מפגינים את הבורות שלהם כשהם קוראים לכבד את שני הצדדים".
אבל מתנגדי האבולוציה טוענים שהמדענים עדיין לא הצליחו למצוא את החוליה המקשרת בין הקופים לבני האדם. לפי זה, גם האבולוציה לא הוכחה באופן מדעי ונטל ההוכחה עדיין על המדענים.
"אני אפילו לא יודע איך להתחיל לענות על זה", דוקינס מתעצבן. "החוליה החסרה היא מושג שדיברו עליו במאה ה־19, וכיום יש לנו עץ גדול ומסתעף עם הרבה קופים והרבה קופי־על, שאנחנו אחד מהם. יש לנו קופים מאובנים, יש קופי־על מאובנים, יש הומנואידים מאובנים. יש כמובן פערים במכלול המאובנים, אבל המכלול הזה די מלא, ואני לא יודע איך אפשר בכלל להצביע על מאובן ספציפי שכאילו חסר. אין חוליה חסרה - כולן שם! יתרה מכך, יש לא מעט מאובנים שנמצאו לאחרונה באפריקה שנראים כמו האבות הישירים של בני האדם, למשל האוסטרלופיתקוס (סוג של הומיניד שהתפתח מקופי אדם הדומים לשימפנזה ומילא תפקיד מפתח באבולוציה של ההומו ספייאנס)".
בוא ניקח עוד טיעון של מתנגדי האבולוציה, ונסתכל על איבר כה מורכב ומושלם כמו העין האנושית. האם סביר בכלל שתהליך כמו האבולוציה יכול להוביל אליו?
"חשוב להבין שהעין האנושית למעשה לא כל כך מושלמת. למשל, הרשתית שלה הפוכה ופונה בכיוון הפוך מהאור. למה לעשות את זה? למה שהאור יצטרך לעבור דרך החוטים המקשרים את התאים הרגישים לאור אל המוח? זה משהו שמתכנן תבוני לעולם לא היה עושה".
ועדיין, סטטיסטית, נראה לא סביר שהאבולוציה אחראית לכל עולם החי שאנו מכירים.
"מה שלא סביר הוא עולם החי עצמו. זה דבר מאוד לא סביר סטטיסטית, וכמו שאמרת, הוא מאוד קרוב לשלמות. לכן מה שאנחנו צריכים היא תיאוריה שתסביר כיצד דבר שאינו סביר סטטיסטית יכול היה לבוא לכדי קיום. מה שאנחנו צריכים הוא תהליך לא אקראי שמוביל לתוצאה הבלתי סבירה הזאת, והברירה הטבעית היא בדיוק תהליך לא אקראי כזה. זה התהליך היחיד שיכול היה להביא לתוצאות כאלה, ובטח שלא מתכנן תבוני. מתכנן תבוני יהיה אפילו יותר לא סביר מבחינה סטטיסטית".
כלומר, בעיניך, קיומו של אלוהים פחות סביר מהרעיון של האבולוציה? זו תשובתך לאנשים דתיים?
"כשאנחנו מדברים על משהו שאיננו סביר סטטיסטית, אנחנו מתכוונים למשהו שלא סביר שיתרחש במקרה. למשל, כשאנחנו מדברים על העין כלא סבירה סטטיסטית, אנחנו מתכוונים לכך שמאוד לא סביר שהחלקים השונים של העין יתחברו זה לזה באופן אקראי לחלוטין, בדיוק בתבנית שתאפשר לנו לראות. אבולוציה באמצעות ברירה טבעית מסבירה איך דברים כאלה קורים באמצעות תהליך אטי, הדרגתי ולא אקראי, וזה תהליך שיכול להסביר דברים לא סבירים. לעומת זאת, מתכנן תבוני שיש לו היכולת החישובית והמוחית ליצור משהו מסובך כמו העין צריך להיות בעצמו מסובך לפחות כמו העין עצמה, ולכן גם לא סביר סטטיסטית לפחות כמוה. משום כך, פנייה לרעיון של מתכנן תבוני כדרך להתגבר על בעיה של סבירות סטטיסטית היא חסרת ערך. אתה נשאר עם אותה בעיה - המתכנן עצמו הוא דבר לא סביר סטטיסטית".
צ'רלס דארוין. "הראיות לאבולוציה חזקות לפחות כמו הראיות לקיום השואה" צילום: CC by Dcoetzee ואף על פי כן, אין אלוהים
בשיחה איתו מצטייר דוקינס כחדור בתחושת שליחות שעליו להציל את האנושות מכסילותה, ובמסגרת זאת עליו לשכנע שהאמונה בכל כוח עליון היא שטות גמורה. מבקריו מרבים לציין כי תפיסת האל - או "המתכנן התבוני" - בכתביו היא פשטנית, וכי כאשר הוא תוקף את רעיון קיומו של האל הוא מתאר אותו תמיד כמין דמות מוחשית עם כוחות־על שמתערבת בפועל בעולם ומתכננת הכל לפרטי פרטים. גרסאות אחרות של תפיסת האל, כמו זו של הרמב"ם לדוגמה, אינן קיימות בעולם הדתי שהוא מצייר.
יש אסכולות דתיות שמדגישות שאין סתירה בין הממצאים המדעיים על האבולוציה לבין האמונה באל. לדוגמה, מה אם המתכנן התבוני לא ממש תכנן דברים כמו עיניים, עצמות או עלים, אלא רק קבע את העקרונות שלפיהם תהליך האבולוציה עובד?
"האפשרות של מתכנן שרק יצר את התנאים הבסיסיים והשאיר את העבודה בפועל לאבולוציה היא רעיון שאנשים דתיים אינטליגנטיים יותר פונים אליו - ואמנם, זה באמת לא רעיון כל כך טיפשי כמו בריאתנות נאיבית. אבל אני עדיין חושב שזה פתרון לא מספק, כי כדי שלמתכנן תהיה אינטליגנציה שתאפשר לו לקבוע את החוקים האלה, הוא עדיין יצטרך להיות ישות לא סבירה סטטיסטית".
ועדיין, עקרונית, מתכנן כזה מתיישב טוב יותר עם הרעיון של אבולוציה.
"כן, זה נכון".
הרתיעה של לא מעט מאמינים מרעיון האבולוציה נובעת לא רק מכך שבתורה כתוב שאלוהים ברא את העולם בשישה ימים - מה שלא בדיוק תואם את לוח הזמנים של דארווין - אלא גם מחוסר רצון לחיות בעולם שמונע על ידי תהליכים טבעיים עיוורים, שבו אין משמעות נסתרת לתלאות שלנו על פני האדמה. יש מי שעצם העובדה שיש סיבה למתרחש בחיינו - גם אם זו אינה נהירה לנו - מנחמת אותם, אני אומר לדוקינס. "גם אם זה מנחם להאמין באלוהים, זה לא אומר שזה נכון", הוא ממהר להשיב. "העובדה שמשהו מנחם לא מעידה דבר על השאלה אם הוא אמיתי או לא.
"ואגב, אני חייב לציין שאני די מופתע מכך שהרעיון של אלוהים כהסבר לסבל ורשע מנחם מישהו. אני הייתי חושב בדיוק להפך, שהרעיון של אלוהים שמאפשר כזה סבל, דברים כמו צונאמי, מגיפות, רעידות אדמה ושריפות, הוא די מטריד. אישית, לא הייתי שואב נחמה מאלוהים שמסוגל לכזאת אכזריות".
מפגינה מחוץ למוזיאון הבריאה בקנטאקי, ארה"ב. "רק מיעוט מהמתנגדים נחושים - אולי 5%" צילום: אי פי אי
מה מצב מלחמות האבולוציה בבריטניה? האם הן מזכירות את מה שקורה בארצות הברית?
"הבעיה שיש לנו היום בבריטניה - וזה מפגע אמיתי, ממש רשע למעשה - היא ההשפעה של האסלאם, שנעשית ממש חזקה. בשנים האחרונות אפשר לשמוע עוד ועוד סיפורי אימה של מרצים באוניברסיטאות שנחשפים להתנגדות לאבולוציה, וכמעט תמיד זה מגיע מכיוונם של סטודנטים שגדלו בבתים מוסלמיים. זה דבר חדש בבריטניה, שאנחנו מאוד סובלים ממנו, ובגדול הוא לא קיים בארצות הברית. זה כמובן לא עוזר שיש לנו בבריטניה בתי ספר דתיים - נוצריים, יהודיים ומוסלמיים - שמסובסדים על ידי המדינה ונתמכים על ידי משלם המסים. יש לי עדויות מיד ראשונה שבחלק מבתי הספר המוסלמיים הטובים ביותר מלמדים בריאתנות באופן אקטיבי".
ואתה לא חושב שהגזמת כשקראת לזה רשע?
"לא. אני חושב שזה רשע כי זה אומר לחנך ילדים שלא כראוי, להטעות אותם לגבי היבטים חשובים ביותר של האמת, של המדע".
המלחמה באסלאם היא אחד מנושאי השיחה המועדפים על דוקינס בשנים האחרונות, והאיבה שהוא מגלה כלפיו אינה מסתכמת רק בדאגה לנפשם הרכה של ילדי בתי הספר. בראיון רדיו שנערך איתו בבריטניה באחרונה הצהיר כי הוא מרגיש שאט נפש כשהוא רואה נשים עטופות בבורקה, הנראית לדבריו כמו "שקית פח זבל". הוא אמנם הסביר אחר כך כי התנגדותו לבורקה נובעת מכך שהיא מסמלת דיכוי נשים, אבל ארגונים מוסלמיים בבריטניה מיהרו להוקיעו כאסלאמופוב.
חוסר הסובלנות של דוקינס אולי מעורר באנשים רבים אי־נחת, אבל רבים אחרים דווקא מתלהבים. רב־המכר הגדול ביותר שלו עד כה היה "יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת", שיצא לאור ב־2006 - מניפסט אתאיסטי שבו הוא מתאר את אלוהי התנ"ך כ"דמות הכי פחות נעימה בתולדות הספרות: קנאי וגאה בכך; קונטרול פריק קטנוני, לא הוגן ולא סולח; מטהר אתני צמא דם ונקמן; בריון שונא נשים, הומופוב, גזעני, מגלומני".
"'יש אלוהים?'", מספר דוקינס בגאווה, "נמכר ביותר מ־2 מיליון עותקים באנגלית בלבד, ופורסם ביותר מ־30 שפות. הוא עונה כנראה על איזשהו צורך של הקוראים. זה משהו שאני עד לו לא רק דרך המכירות אלא גם בסיבובי ההרצאות שלי, לדוגמה בחגורת התנ"ך שבדרום ארצות הברית. אני נתקל שם בקהלים מאוד נלהבים, ואני חושב שהסיבה לכך היא שאנשים באזור הזה מרגישים כמו מיעוט נרדף שמאוים על ידי הרוב הדתי. לכן הם נפתחים ומתלהבים כשהם פוגשים סופר כמוני, שכותב ואומר מה שהם חשבו כל הזמן".
