אריה זלינגר: "לא הופתעתי מההצלחה שלנו"

"אני לא הופתעתי מההצלחה שלנו. עשיתי מראש הערכה של היכולות שלי ושל השוק, וחשבתי שאפשר להגיע לזה. כאשר עבדתי בארצות הברית, בהולנד וביפן תמיד הצבתי לעצמי מטרות - וכשעובדים נכון, משיגים אותן עוד לפני הזמן. והמטרות שם היו גבוהות יותר מאשר כאן".

2. מה אתה לומד מזה על סיכויי הספורט בישראל?

"תמיד אומרים בארץ שאי אפשר, אבל זה לא נכון. אפשר הכל. יש ביטוי ביפנית, 'טקינאי קוטו גאנאי' - שזה אומר 'אין דבר שאי אפשר לעשותו'. אני מאמין בזה בכל כולי. עם ידע, כישורים ועבודה קשה תמיד מצליחים.

"אנחנו מדינה קטנה ולכן קל לרכז אנשים במקום אחד, התקשורת בין אנשים קלה, לא מוציאים על זה אנרגיה או כסף. הכל קטן - וזה נוח מאוד. מצד שני, 7 מיליון תושבים זה גם לא מעט, זה מספיק אנשים כדי להצליח בספורט. ויש גם מספיק כסף, צריך פשוט לתעל אותו למקומות הנכונים. מה שכן צריך לפתור זה את בעיית התשתיות, בעיקר בבתי הספר. הן לא שוות כלום".

אריה זלינגר עם חלק משחקניות הנבחרת צילום: עמית שעל

3. כמה כסף צריך כדי להביא נבחרת לרמה הגבוהה ביותר?

"כרגע אנחנו מקבלים מכל הגורמים יחד 3 מיליון שקל בשנה, ולעומת גודל המשימה זה כסף קטן. קטן מאוד. בכדורסל ובכדורגל אפילו לא סופרים סכומים כאלה. התקציב שהיה לי ביפן עמד על 6 מיליון דולר, שזה סכום נורמלי להישגים. 3 מיליון שקל זה מינימלי מאוד. אבל אבינועם גלעדי, מנהל העסקים שלנו, תמרן את זה בצורה בלתי רגילה, ושיחקנו 50 משחקים בינלאומיים השנה".

4. מה מידת המעורבות של הספונסר קובי ריכטר? עד כמה היא עזרה מבחינה ניהולית?

"קובי הוא נכס ניהולי. בלעדיו לא היינו מצליחים. אין דבר שאנחנו עושים מבחינה כספית בלי שאני משתף אותו. אני מכיר אותו עוד מימיו כתלמיד בבית הספר, כשהייתי מורה, וכבר אז הערכתי אותו כאינטלקטואל בלתי רגיל והתחברנו. מאז נוצר בינינו קשר חזק. הוא אדם נפלא, בעל חזון, שנאמן לעובדיו ולאנשים שלו. הוא כל כך לויאלי לפרויקט הזה של הכדורעף, לבנות, וכל מה שהוא הבטיח הוא קיים ומעל ומעבר".

5. אפשר לומר שאתה אחד מהקואוצ'רים הראשונים בארץ - יש לך תוכנית ודרך מאוד ברורות, שאפשר ליישמן לכל תחום.

"יש מתאם גבוה בין ספורט לעסקים. קודם כל, בשני התחומים יש תחרות - אתה צריך להיות טוב יותר מהיריבים שלך כדי להצליח. מאמן, בדיוק כמו איש עסקים, צריך לבחון תמיד מה יש בשוק, מה חסר בשוק, ועם מה הוא יכול לצאת כדי שיהיה לו יתרון יחסי. אחר כך הוא צריך להגיע לאנשים שהוא עובד איתם, להציג להם את מה שהוא רוצה לעשות ולשכנע אותם שזה נכון. ואז צריך לייצר את המוצר, שבמקרה שלי זאת הנבחרת, ולמכור אותו. אם המוצר לא מתקבל בשוק - אז צריך לעשות הערכה מחדש ולשפר אותו. אצלי היציאה לשוק והמכירה זה ההשתתפות בתחרויות".

6. מה מיוחד בעבודה שלך?

"תראה, אני לא צייר - זה לא אני לבד. אני כמו מנצח על תזמורת - אני חייב את העובדים שלי, את השחקניות שלי. מה גורם להכל לעבוד בסופו של דבר? אני לא יודע בדיוק. קשה להגדיר את הגורם הזה בדיוק, אבל זה פשוט משהו שחשים. גם ביזנסמן לא תמיד מקבל החלטות כי הוא יודע מה יהיה".

7. איך בונים מוטיבציה קבוצתית?

"זה החלק הכי חשוב בתוכנית העבודה. אני צריך לשכנע שהרעיון שלי נכון, שהדרכים שבחרתי בהן נכונות. להראות מנהיגות וכריזמה ברגעים קשים. אני חייב להיות לויאלי לשחקניות שלי, וזה אומר גם להיות גלוי איתן, לשתף אותן בתהליך העשייה. אבל הכי חשוב - צריך להצליח. כשאנשים רואים שיש הצלחה, הם ממשיכים ללכת אחריה. מוטיבציה קשורה להצלחה".