בלעדי ל"כלכליסט": רשות המים תעלה את תעריפי המים ב־5% נוספים מינואר
תעריף המים עלה בכ־31% מתחילת השנה, ומשרד התשתיות סיכם עם רשות המים על העלאה של 2% נוספים בינואר 2011. אולם חברת מקורות טוענת כי התעריף אינו תואם לעלות ההפקה, ומבקשת התייקרות גבוהה ביותר מכפליים
רשות המים מתכוונת להעלות את תעריפי המים ב־5% במקום 2% בינואר הקרוב, כחלק מהרפורמה במשק המים. זאת לאחר שתעריפי המים עלו בשיעור של 25% בינואר 2010 ובעוד 5% ביולי 2010, כך נודע ל"כלכליסט".
ההתייקרות הנוספת בשיעור של 3% נעשית עקב חוסר תיאום בין עלויות הפקת המים על ידי חברת מקורות לבין המחירים שנקבעו, וחברת מקורות היא שביקשה לייקר את התעריפים.
במסגרת הרפורמה, רשות המים ביקשה כי מחיר המים ישקף את עלותם, ועל כן דרשה את ייקור המים בשיעור של 40%-50%. במסגרת הסכמה בין משרד התשתיות לרשות המים הוחלט כי ייקור התעריפים ייעשה בשלוש פעימות: בתחילת השנה מחירי המים עלו כאמור ב־25% בממוצע, בתחילת יולי מחירי המים היו אמורים לעלות בכ־15%, אך בפועל עלו רק ב־5% (בעיקר כתוצאה מירידת תעריפי החשמל), ובינואר 2011 בעוד 2%, לפי ההסכמה.
צילום: מאיר אזולאי
בתוך כך, ברשות המים מעריכים כי גם החורף הקרוב צפוי להיות שחון במיוחד. כפי שפורסם בשבוע שעבר ב"כלכליסט", ברשות מתכוונים להטיל בחודשי הקיץ הבא היטל בצורת נוסף באמצעות החזרת תעריף ג' במחיר גבוה במיוחד שיגלם בתוכו את היטל הבצורת. ברשות מסבירים כי המהלך הגיוני, מאחר שתעריף ג' ממילא מיועד להשקיית גינות ולצריכה עודפת של מים, וכי באופן הקביעה של תעריף ג' "ההיטל" יוטל באופן קבוע מבלי לגרום לבלבול בציבור.
מי שמחליט על ייקור התעריפים, כמו גם על הוספת תעריף ג', היא מועצת רשות המים שבראשה עומד פרופ' אורי שני. על הקמת הרשות הוחלט ב־2007, במטרה להפריד בין המערכת הפוליטית למערכת המקצועית בתחום המים.
מרשות המים נמסר: "על פי חוק, החל ב־1 בינואר 2010 מחיר המים צריך לשקף את עלות המים. מחירי המים היו אמורים לעלות בתחילת השנה בכ־40%, אך בשל הרצון להקל על הצרכנים את העלייה הגדולה במחירים חולקה העלייה לשלושה שלבים. בסוף השנה נדרש לבצע עדכון והתאמה, כך שבסופו של דבר מחיר המים ישקף את עלותם. שיעור השינוי הנדרש נבדק ונבחן בימים אלה".
החיסכון פגע בחקלאים
בשנה החולפת ירדה צריכת המים בשיעור של כ־15% הודות לקמפיין החיסכון במים והיטל הבצורת, אך מתברר שלירידה בצריכת המים יש גם צד שלילי. עקב הירידה בצריכה, קיבלו החקלאים בדרום פחות מי קולחין (שפכים מטוהרים המשמשים להשקיית גידולי חקלאות) ממכון טיהור השפכים הגדול בגוש דן - השפד"ן, מאחר שגם כמות מי הביוב קטנה בהתאם ב־15% (34 מיליון מ"ק מים בשנה, בהיקף של מתקן ההתפלה פלמחים, למשל). כתוצאה מכך, מקורות סיפקה לחקלאים מים שפירים המיועדים לשתייה במחיר גבוה יותר: 170 אגורות למ"ק למים שפירים, במקום 65 אגורות למ"ק למי קולחין.
הדבר עורר את מחאת החקלאים, שנדרשו לשלם מחיר גבוה יותר עבור המים. גורמים בענף ציינו כי מדובר בבזבוז מים, שכן החקלאים יכלו לקבל מים ממכוני טיהור שפכים אחרים ברמת קולחין גבוהה, אך הפתרון הזמין והמהיר ביותר היה לספק מים שפירים.
ב־2008, למשל, הקצאת המים השפירים לחקלאות היתה 354 מיליון מ"ק, ובשנת 2009 היא היתה 430 מלמ"ק.
מרשות המים נמסר: "ישנם אזורים אשר בשל רגישות הידרולוגית אפשר להשקותם רק במים שפירים, ומשק החי צורך מים שפירים. המים לחקלאות (השפירים והשוליים) מסופקים לחקלאים באמצעות מכסות, המשתנות בהתאם למצב משק המים. הקצאות המים מהשפד"ן קוצצו ב־15% בעקבות הקיטון בכמויות הביוב, כתוצאה משימוש מופחת ויעיל יותר במשק הבית".
