"אני פופולרי יותר מג'וליאני. וגם חכם יותר"

אין עוד ראש עיר בארה"ב שמגלם בדמותו את העיר שלו כמו שעושה זאת אוסקר גודמן, ראש עיריית לאס וגאס. היהודי הצבעוני הזה, שאפו ולחייו צבועים בארגמן קבוע, ככל הנראה בגלל שתיית אלכוהול מופרזת, הוא אחד מראשי העיר המוחצנים ביותר שיש - בדיוק כמו העיר שהוא מנהל.

אף על פי שאזרחי העיר אוהבים להתייחס אליו כאל סלבריטאי, גודמן הוא גם טיפוס שנוי במחלוקת. ההערות שיצאו לו מהפה סיבכו אותו עם ברק אובמה, עם ועדי הורים זועמים ועם ועדת האתיקה של מדינת נבאדה. מצד שני, הוא לא יכול לצאת לרחובות העיר שהוא כל כך אוהב בלי שנתיניו יצעקו לו לרוץ למשרת המושל. לו זה לא מפריע שצועקים לו ברחובות דברים כמו "היי גודמן, איפה המרטיני ונערות הגוגו שלך". זה עושה לו את היום.

את הקריירה שלו החל גודמן (70) כעורך דין פלילי, אבל הוא עשה זאת בסטייל שראוי לעיר ההימורים. המוניטין שלו נרכש על גבי המאפיה, כלומר על חשבונה, כמי שהגן על ראשיה הנודעים לשמצה שפעלו בעיר. בין הלקוחות שלו אפשר למצוא שמות כמו מאיר לנסקי (מראשי המאפיה היהודית, שלצד מאפיונר יהודי אחר, באגסי סיגל, הקים את וגאס), ניקי סקארפו (הבוס של משפחות הפשע בפילדלפיה), ג'ימי צ'ארגה (סוחר הסמים הגדול ביותר בווגאס), לפטי רוזנטל (שניהל עבור המאפיה בשיקגו ארבעה בתי קזינו) וטוני "הנמלה" ספילוטרו (רוצח שכיר שהיה אחראי על איסוף הרווחים הלא חוקיים מבתי הקזינו של המאפיה בשיקגו). השניים האחרונים זכו להנצחה קולנועית בסרטו של מרטין סקורסזי "קזינו" מ־2005, שבו שיחק רוברט דה נירו את דמותו של רוזנטל וג'ו פאשי גילם את טוני הנמלה, הלקוח המפורסם ומטיל המורא ביותר של גודמן.

גודמן ברגע אופייני, בין הדוגמניות היידי קלום וקרולינה קורקובה צילום: MCT

אבל גודמן, כראוי למי שהפה שלו יורה משפטים עוד לפני שהספיק לחשוב עליהם, נתקף נוסטלגיה בהקשר של משפחות הפשע שייצג. בראיון שהעניק ל"כלכליסט", כשהתבקש להגדיר את ההבדל המהותי בין פוליטיקה להגנה על ראשי המאפיה אמר: "הלקוחות שלי נתנו לי את מילתם, ומילתם היתה שטר הערבות שלהם. הם תמיד שילמו לי בזמן ותמיד הודו לי בסיומו של יום. בעולם הפוליטי שום דבר כזה לא קורה; מילה של פוליטיקאי לא שווה כלום".

תחביבים: שתייה ונערות גוגו

גודמן הוא פוליטיקאי משופשף, ובגילו הוא לא מפחד להתעמת עם איש - אפילו לא עם הנשיא. בפברואר האחרון אמר אובמה בביקור בניו המפשייר: "בזמנים קשים יש צורך להדק חגורות. אתה לא הולך וקונה סירת מירוץ כשצריך לשלם את המשכנתה, ואתה לא מפוצץ את הכסף שלך בהימורים בווגאס כשצריך לחסוך ללימודים בקולג'". שנה קודם לכן הזהיר אובמה את מנהלי החברות שזכו לתמיכה ממשלתית שלא להשתמש בכסף הממשלתי כדי "לערוך כנסים בזבזניים בווגאס" או לרכוש כרטיסי הנהלה לסופרבול.

שתי ההערות האלה הוציאו מגודמן עימות מתוקשר עם הבית הלבן ועם ראש הסגל בבית הלבן, רם עמנואל. "יש לי דברים חשובים יותר לעשות עבור הבוחרים שלי מלהיפגש עם הנשיא", הודיע גודמן לקראת ביקורו של אובמה בווגאס. על עמנואל אמר: "מדהים כמה מהר שיכור יכול להתפכח כשהוא פוגש את האיש הזה".

אין פלא שגודמן לא ממש מתרגש מנשיאים. אחרי הכל, בלשכה שלו הוא יושב על כס מלכות של ממש - זיוף קיטשי של כיסאות המלוכה האירופיים. "נכון מאוד", מודה גודמן, "יש לי כיסא מלכות. כשאנשים נכנסים אליי למשרד ומעליבים אותו, או קוראים לו סתם כיסא, אני זורק אותם דרך החלון".

גודמן. צילום: MCT

למלך של לאס וגאס, המכהן בתפקיד מאז 1999, יש אפילו מטבעות הנושאים את דיוקנו. הקזינו של מלון 4 הלבבות בווגאס הדפיס את דיוקנו של גודמן על אסימוני המשחק בערך של 5 ו־25 דולר כבר ב־1999, וב־2006 הוא הוסיף אותו לאסימונים בערך של 200 דולר.

גודמן מת על זה. זה מסוג הדברים האהובים על הפוליטיקאי היחיד המסוגל להתחרות עם האנרגיות של שמעון פרס, אלא שהוא עושה זאת בסגנון בלתי דיפלומטי בעליל. ב־2002, למשל, בעודו מכהן, הפך לדובר של יצרנית הג'ין Bombay Sapphire, תפקיד שזיכה אותו במשכורת של 100 אלף דולר, שאותם תרם לצדקה. התפקיד ההוא דבק בו: ב־2005, בביקור אצל ילדי כיתה ד' בבית ספר בעיר, הוא נשאל על ידי אחד הילדים מה היה לוקח איתו לאי בודד. "נערת גוגו ובקבוק של Bombay Sapphire", ענה גודמן. כשנשאל על ידי ילד אחר מהם תחביביו, השיב ראש העיר: "שתייה, בעיקר של Bombay Sapphire".

כשהפרשה התפרסמה והורים מקומיים איימו לארוז ולעזוב את העיר, גודמן אמר: "אני הג'ורג' וושינגטון של ראשי הערים. אני לא יכול לשקר. אם הילד לא רצה תשובה כנה - הוא לא היה צריך לשאול את השאלה".

זה לא אנחנו, זה המבקרים

אלא שהעניינים בלאס וגאס לא ממש צוהלים בשלוש השנים האחרונות. מאז המשבר הכלכלי האחרון העיר חוותה האטה שלא ידעה כמותה מעולם. התפוצצות בועת הסאב־פריים ב־2008 פגעה אנושות בעיר ההימורים, ששיעור עיקולי הבתים בה הוא עדיין הגבוה ביותר בארה"ב - 12% מהבתים, לעומת הממוצע הארצי שעומד על 2.21%.

כיום יש תושבים בעיר שמתגוררים בבתים פרטיים בשכונות רפאים של ממש, כמעט ללא שכנים, בעיקר בשכונות החדשות. במחצית הראשונה של 2010 המשיכו מחירי הבתים בעיר ליפול, וכעת הם שווים בממוצע פחות ממחצית מערכם ב־2006. אתר הצרכנות הפיננסית WALLET-POP דירג לאחרונה את וגאס במקום הרביעי ברשימת הערים שלא כדאי לחיות בהן בארה"ב, לאחר שבדק את שיעורי האבטלה, מספר העיקולים על הבתים, נתוני הפשיעה ופרמטרים נוספים.

"אני לא מאמין לדירוג הזה", זועם גודמן, "זה דירוג טיפשי. מה הבעיה? אין לנו מספיק סניפי מקדונלד'ס פה? מבחינתי אין לדירוג הזה שום חשיבות. שאל אנשים שהעבירו את העסקים שלהם לכאן לאחרונה אם העובדים שלהם לא מרוצים לחיות כאן, ותקבל תשובה שונה לחלוטין. האמת היא שווגאס במצב טוב; האנשים שמבקרים בה הם שנמצאים במצב כספי רע. ברגע שהבעיה שלהם תיפתר, אנחנו נעבור ממצב שבו יש מעט בעיות למצב שבו אין בעיות כלל".

התמונה שוגדמן מנסה לצייר על מצבה הנוכחי של לאס וגאס שונה מהמציאות. רק מאוחר יותר הוא מוכן להודות שווגאס עדיין בצרות - אבל חווה התאוששות לאחרונה. באוקטובר 2009 פרסם "הוול סטריט ג'ורנל" תמונת מצב עגומה של העיר. העיתון דיווח כי בעשור הקרוב לא יוקמו בעיר ההימורים פרויקטים משמעותיים. "אחרי קדחת בנייה שנמשכה שש שנים, חברות ההימורים מתחילות להאט את הקצב", נכתב. "בשנה שעברה ירד נפח הפעילות בלאס וגאס ב־35%–40%. בשנה האחרונה בוטלו כנסים רבים מאוד, עובדה שגררה אחריה את ביטולן של 400 אלף לינות בבתי מלון בעיר".

הדמיית הפלאזה שרוצים לבנות תשובה ודנקנר בלאס וגאס

"כשתשובה קנה זה נראה נפלא"

את הסיפור הזה, של נפילת וגאס, מדגימה היטב עסקת הנדל"ן הענקית שעשו שם יצחק תשובה ונוחי דנקנר. פרויקט הפלאזה לאס וגאס, שהשניים מתעתדים להקים בעיר, צפוי להיות העתק מדויק של מלון הפלאזה בניו יורק, הנמצא בבעלות תשובה. עלותו הכוללת של הפרויקט תסתכם, על פי הערכות, ב־5–6 מיליארד דולר. את הקרקע רכש תשובה מפיל ראפין תמורת 1.2 מיליארד דולר באמצעות חברת הנדל"ן הפרטית שלו, אלעד גרופ, אולם חודש לאחר מכן צירף את נוחי דנקנר לעסקה כשותף שווה (אלעד מחזיקה ב־50%, ואי.די.בי פיתוח ונכסים ובניין של דנקנר מחזיקות ב־25% כל אחת).

פרויקט הפלאזה לאס וגאס כולל מלון יוקרתי ובו 4,000 חדרים, 3,000 דירות מגורים יוקרתיות, קזינו, אולמות כנסים, תיאטרון ומרכז מסחרי. היקף הבנייה הכולל של המתחם עצמו צפוי להסתכם ב־1.4 מיליון מ"ר. הקמתו של הפרויקט הראוותני, שישתרע על כ־130 דונם, אמורה להתרחש בכמה שלבים. עלות השלב הראשון לבדו מסתכמת בכ־3 מיליארד דולר - מחצית מסכום ההשקעה. על פי התוכניות המקוריות של תשובה ודנקנר, בניית הפרויקט היתה אמורה להימשך ארבע־חמש שנים, כלומר להסתיים ב־2011–2012, אולם המשבר הגלובלי טרף את הקלפים והתוכניות הוקפאו. כעת, לנוכח משבר הנדל"ן בארה"ב, רק שלב התכנון והרישוי של הפרויקט צפוי להסתיים ב־2011, מועד הסיום המקורי.

המגרש המופלא הזה, שעליו יושבים שני אילי ההון הישראלים, שווה כרגע מחצית מערכו בעת הקנייה: כשתשובה ודנקנר רכשו את הקרקע, זו היתה חלקת האדמה הפנויה האחרונה בסטריפ של לאס וגאס. אלא שמאז המשבר הופשרו חלקות קרקע נוספות, וכפי שזה נראה, כיום אפשר לקנות כמה חלקות דומות בחצי מהמחיר ששילמו המשקיעים הישראלים.

"בווגאס היום הכל למכירה, זו רק שאלה של מחיר", אומר גודמן. "והמחיר הוא מאוד נכון כיום עבור הכלכלה של העיר. הכלכלה כרגע אילצה את תשובה ודנקנר להקפיא את הפרויקט שלהם לעת עתה, אבל כשהם קנו את האדמה והחלו לעבוד על הפרויקט זה נראה כמו משהו נפלא שעומד להתרחש בעיר. זו קרקע בעלת ערך עצום בסטריפ, ובאחד הימים היא תחזיר למשקיעים את ערכה. אני מאמין שהבנייה של הפלאזה תתרחש, אלא שהיא תתרחש בזמן שבו הכלכלה תהיה בריאה מספיק כדי לתמוך בה. כרגע היא לא שם".

מתי זה יקרה לדעתך?

"כשהכלכלה העולמית תתאושש, גם הכלכלה של לאס וגאס תחזור לעצמה. אנחנו כבר רואים את תחילת ההתאוששות. כרגע, למשל, מבקר בעיר אותו מספר מבקרים שביקר בה בעבר, לפני המשבר. הבעיה היא שלמבקרים עדיין אין ביטחון ביחידות הכלכליות שהם באים מהן, ולכן הם לא מוציאים כפי שהוציאו בעבר. ברגע שהם יחזרו להרגיש ביטחון בכלכלה הם יבואו שוב, יעשו כאן עסקים, יבלו, יערכו כנסים. לאס וגאס שוב תהיה במצב טוב".

תשובה ודנקנר אינם הישראלים היחידים שעושים עסקים בעיר של גודמן. "אני מקבל המון ישראלים במשרד שלי, מדי יום כמעט", הוא אומר, "ישראלים מבקרים כאן, מהמרים כאן, קונים כאן רכוש. יש יזם ישראלי שמפתח כאן מרכז מסחרי חדש וגדול, עם מסעדות וחנויות נפלאות. הישראלים הם חכמים, הם יודעים לזהות עסקה טובה כשהם רואים אחת. אם הם כאן בעיר, סימן שיש לה מה להציע".

גודמן אוהב את החיים הטובים צילום: בלומברג

לא רוצה לנקות את העיר

גודמן מאמין שהמשבר של וגאס הוא גם הזדמנות אדירה עבור העיר. "המון אנשים עוברים היום לווגאס ורוכשים בה נדל"ן בגלל האפשרות לרכוש נכסים ברמה גבוהה במחירים אטרקטיביים מאוד. לאחרונה הרבה עסקים מקליפורניה מביעים עניין במעבר לכאן; אנחנו רואים התעוררות מסוימת.

"אני אופטימיסט מושבע, אני תמיד מנסה לעשות מלימונים לימונדה. יש לי ארבעה ילדים נפלאים שכולם עזבו את וגאס ללימודים ונשבעו שלא יחזרו לכאן, והיום כולם גרים כאן בנכסים שהערך שלהם נפל לפחות בחצי. אבל הילדים שלי עומדים בתשלומים והם יודעים, כפי שאני יודע, שבשלב מסוים מחירי הבתים יחזרו לערכם מלפני המשבר. עד שזה יקרה הם נהנים מסגנון חיים נהדר, שאפשר לקבל רק בלאס וגאס".

כמשווים את מה שגודמן עשה ללאס וגאס לתרומה של רודי ג'וליאני לניו יורק, הוא מתקומם. "לא, לא, לא. אני פופולרי הרבה יותר משג'וליאני אי פעם היה. ואני גם חכם יותר".

כשהוא נשאל מה הצעד הטוב ביותר שעשה למען ניקוי התדמית של העיר, גודמן נזעק: "אני לא רוצה לנקות את התדמית של העיר. לאס וגאס היא ייחודית. יש לנו רקע שונה מלשאר הערים בארה"ב, זה חלק מהמורשת שלנו כאן, ואנחנו דואגים שזה יהיה גם חלק מהתדמית של העיר. צריך לזכור שיש שתי וגאס: האחת היא זו הנוצצת, מגלגלת הכסף, עם כל השואו. וישנה וגאס של 2 מיליון תושבים, עם בתי כנסת וכנסיות יפהפיים שאנו הולכים אליהם, פארקים נהדרים שאנו נחים בהם ואיכות חיים של נוה מדבר".

"האיש הזה יחטוף אלה בראש"

מה העיר עושה כבר עכשיו כדי לעודד את הכלכלה המקומית?

"אנחנו מנסים לגוון את הכלכלה שלנו. בדיוק סיימנו לבנות מכון לחקר המוח, שמתמחה במחלות ניווניות במוח. זה חלק מהניסיון שלנו להפיץ את הבשורה שאזור לאס וגאס הוא מיקום מצוין עבור מכונים רפואיים גדולים, וזה עובד. זכינו לאחרונה להרבה עניין מצד מכוני מחקר כאלה, שמעוניינים להקים מרכזים בעיר ובאזור.

"תחום חזק נוסף שאנחנו רואים בו צמיחה מהירה הוא האנרגיה הסולרית. יותר ויותר חברות עוברות לכאן, לא רק כדי לייצר לוחות סולריים, אלא גם כדי לבנות מפעלי אנרגיה כאן סביבנו במדבר. יש לנו 25 אלף חדרים חדשים ויפים במלונות בעיר שממתינים למבקרים, בלי לפגוע במלונות הקיימים. כפי שאמרתי - זה יותר עניין של הסכומים שהמבקרים בעיר מוציאים בה, מאשר כמות המבקרים".

ויש עוד תחום שגודמן לוטש עיניים אליו, כמכשיר שישמש להקמת כלכלת העיר על הרגליים — הזנות. את לאס וגאס הגדירה ד"ר מליסה פיירלי, המייסדת של מכון המחקר לזנות בארה"ב, כמרכז הזנות הגדול ביותר בצפון אמריקה, העיר המובילה בזנות ובסחר בשירותי מין. גודמן רוצה לקחת את תעשיית המין של העיר, המגלגלת כ־6 מיליארד דולר בשנה, ולמסד אותה.

ב־2007, כשגודמן נתקל בהתנגדות הראשונה לתוכניתו מצד כתב "הניו יורק טיימס" בוב הרברט, שטען כי מיסוד הזנות יעודד בין השאר סחר אנושי ושירותי מין מקטינים, הוא הגיב בגסות האופיינית לו. "אין לי שום שימוש בעובדות המרגיזות שהוא מציין", אמר אז. "אם האיש הזה יבוא ללאס וגאס, אני אקח אלת בייסבול ואחטיף לו בראש".

אם כבר בייסבול, ללאס וגאס אין שום קבוצת ספורט מקצוענית. למה?

"נכון, מה שחסר לנו הוא ייצוג של קבוצות ספורט גדולות, מהליגה הראשונה. ברגע שיהיה לנו הכסף לבנות אצטדיון גם נייבא קבוצות ספורט גדולות. יש לי דיונים על זה מדי יום, כי יש שלושה דברים שאני רוצה להשיג עד תום כהונתי כראש עיר, ביולי 2011: רציתי להביא לכאן רפואה מעולה, ועשינו את זה; רציתי להביא לכאן תרבות, ויש לנו היכל תרבות חדש, שהוא אחד מהמפוארים בעולם; ושלישית, אני רוצה להביא לכאן קבוצת ספורט מקצועית, ועל זה אני עובד בחריצות. אני יודע שברגע שתהיה לנו האדמה, תהיה לנו גם קבוצת NBA וכנראה גם קבוצת בייסבול משלנו".

מדברים עליך בתור הנשיא היהודי־אמריקאי הראשון. זה הולך לקרות?

"הרבה אנשים היו רוצים לראות את זה קורה, אבל כרגע מדברים איתי על תוכנית טלוויזיה משלי. כל עוד אני בריא וחופשי, אדאג ליהנות מהחיים. זה יכול להיות כנשיא, ויכול להיות גם כמנחה טלוויזיה".