כשאבא נתן לי את המפתח לחנות הוא אמר: "את תהיי הראשונה לבוא והאחרונה ללכת בכל יום"

נולדתי ב־1958 בבית החולים הקריה בתל אביב ללינה ולאהרן, ששניהם עלו לארץ בערך בגיל שש - אמא מטורקיה ואבא מיוון. גדלתי בתל אביב, בבית משפחתי חם ולוהט, והנוכחות של הוריי ואחיי תמיד היתה משמעותית מאוד בחיי, עד היום.

"קסטרו החלה את גלגוליה הראשונים ב־1950. לאבא היה פנקס מיתולוגי שבו הוא כתב כל הזמן הערות, רעיונות, שרטט מודלים. הוא היה יצירתי מאוד, והמעורבות שלו היתה מרמת הכפתור ועד התמודדות עם נושאים אסטרטגיים כמו מסע הפרסום. כילדה אני זוכרת איך התגאיתי בפרסומות ברדיו, 'התלבשתי קסטרו מודל כי בחרתי קסטרו מודל', כי אבא היה הקריאייטיב שלהן.

1958. אתי רוטר עם אביה אהרון קסטרו בחוף הים בתל אביב

"בגיל 13 אבא לקח אותי איתו לפריז ולאנגליה לראות איך הוא עובד. ראיתי איך הוא מכתת את רגליו, בוחר בדים, גזרות ודגמים, חיים של אקשן תמידי. התייחסתי לנסיעות איתו כאל פרס.

"עד שהתחתנתי ההורים נתנו לי ליהנות מהחיים. אף פעם לא נדרשתי לעבוד. אבל אחרי החתונה אבא אמר: 'מהיום את צריכה להתחיל להתפרנס'. לא עבדתי לפני כן, ולא היו לי שום כישורים או מיומנויות. כשהגעתי ביום הראשון לחנות של אבא ברח' אלנבי 78 בשמונה בבוקר, כמו בצבא, אבא הסתכל בי במבט חמור ואמר: 'הזכות שלך היא שאני נותן לך את המפתח לעסק, אבל החובה היא שאת תהיי הראשונה לבוא והאחרונה ללכת'. הייתי צריכה להגיע בין שש וחצי לשבע בבוקר בכל יום לפתוח את החנות, ולצאת בכל יום כשאחרון העובדים סיים את העבודה.

"לא היה לי קל בהתחלה, לא רק בגלל שעות העבודה, אלא בעיקר כי פתאום הבנתי שאני צריכה להוכיח את עצמי בזכות עצמי. הייתי נעלבת בקלות, ולקח לי זמן ללמוד לקבל ביקורת. למרות הניסיון העשיר שלו, אבא נתן לי את הספייס לטעות, כי אתה לא יכול ללמוד רק מטעויות של אחרים. אבל התחושה שאבי שם כדי לתת לי עצה הקלה מאוד. תמיד הרגשתי סוג של הגנה כשאבי מאחוריי, אף פעם לא הרגשתי לבד בצריח.

"אף שכילדה לא נדרשתי לעבוד, הילדים שלנו נדרשים לעבוד בעסק בחופשות. זה חשוב לי כי החיים נעשים יותר נוחים וחשוב לי שהם יתחברו לעבודה ויבינו את הערך והקושי. כשהבן האמצעי שלי אמר שהוא לא רוצה לעבוד בבגדים, אמרתי לו: 'אין בעיה, אבל תמצא מקום עבודה אחר'.

"לאחרונה חגגנו יום הולדת לאבי, ומנהל קולקציה שעובד איתי אמר לו שהוא כל הזמן שומע אותו בביטויים שלי, כמו 'הקושי מחשל', 'כל משבר הוא הזדמנות', 'לעשות מהלימון לימונדה' וכיו"ב. אין מה לעשות, הוריי טבועים בי חזק. אבל אני מקווה שאני מביאה גם המון משלי".