הכלכלה הפלסטינית: הייאוש נעשה יותר נוח, לא מעבר לכך

הלחץ האמריקאי והבינלאומי על ישראל בעקבות פרשת המשט לעזה הביא לשינוי במדיניות הסגר הכלכלי על הרצועה. מאז השינויים שנקבעו בהחלטת הממשלה ב־20 ביוני חלפו שבעה שבועות, וכעת כבר אפשר להבחין בשינויים בכלכלת עזה.

השינוי העיקרי במדיניות הישראלית היה ביטול השיטה שנקבעה

תחילה כדאי לבחון את רשימת הפריטים האסורים בכניסה לעזה. היא כוללת בראש ובראשונה, כמובן, נשק ואמצעי לחימה. לאחר מכן מופיעים מה שמוגדרים כחומרים ואמצעים דו־שימושיים, כלומר פריטים העשויים לשמש גם לצרכים צבאיים, כמו חומרים כימיים, פרופילים של מתכת, מחרטות, ציוד אופטי וציוד צלילה, לייזרים ומצנחים, כלי שיט, זיקוקים וטכנולוגיות מחשבים. כמו כן אסור להכניס חומרים שיכולים לשמש לבניית בונקרים, למיגון עמדות ולחפירת מנהרות.

ישראל תאפשר הכנסת חומרי בנייה לעזה רק תחת פיקוח של האו"ם, כדי לוודא שהם משמשים לשיקום מוסדות חינוך ורפואה ולא יגיעו לידי החמאס.

השינוי כבר כאן

השינוי במדיניות הישראלית אכן כבר שינה במשהו את כלכלת עזה, קודם כל מבחינת המתרחש במעברים. אלה כוללים את מעבר כרם שלום בדרום הרצועה, שהוא המעבר הפעיל ביותר, היות שבמעבר ארז עוברים רק מקרים הומניטריים ומעט סוחרים ואנשי ארגונים בינלאומיים והמעברים האחרים כמעט אינם מתפקדים. בעת המצור המלא נכנסו בכרם שלום בממוצע כ־90 משאיות ביום, בעוד שלפניו נכנסו לעזה בכל המעברים כ־400 משאיות ביום.

ישראל מוכנה עכשיו למעבר של כ־250 משאיות ביום, אבל בפועל עוברות רק כ־130. אחת הסיבות היא יכולת הקיבול של המעבר. המשאיות הישראליות מגיעות למעבר לפנות בוקר, פורקות את הסחורה במתחם סגור ויוצאות. אחר כך, משאיות פלסטיניות מעבירות את הסחורה למתחם בשטח הפלסטיני, ושם מקבלים אותה הסוחרים מעזה.

המחירים יורדים

בעזה מדווחים שבעקבות הגידול ביבוא כבר מורגשת ירידת מחירים. הדבר מדאיג סוחרים רבים בעזה, שחששו מאפשרות שהמצרים יחסמו את המנהרות ולכן אגרו מלאי גדול של סחורות. סוחרים אלה חוששים מהפסדים, מפני שקנו את הסחורה שעברה במנהרות במחיר גבוה במידה ניכרת מהמחיר של אותה סחורה שעוברת עכשיו בכרם שלום. בעבר היו סוחרים ששלחו על רקע זה מחבלים, שיבצעו פיגועי טרור במעברים כדי להביא לסגירתם. עכשיו זה לא קורה, אבל החשש קיים.

מלבד זאת, קשה לדבר על שינוי דרמטי בכלכלת עזה, והסיבה פשוטה: אין כמעט שום יצוא מהרצועה. מגזרים שלמים בעזה חיו בעבר ממכירת תוצרתם מחוץ לעזה. מדובר בתוצרת חקלאית, במוצרי מתכת, טקסטיל ומזון. מגזרים אלה העסיקו עשרות אלפי עובדים, שסיפקו פרנסה לכמעט שליש מתושבי עזה. הם מכרו לגדה, לישראל ולא מעט לחו"ל.