הפיני והמיני יורדים לשטח: מותג הרכב ההיסטורי מחפש נישה חדשה

לראונו אלטונן יש בעיה רצינית: נהג המירוצים הקשיש שזכה לכינוי "הפיני המעופף", אינו יכול לבנות בחצר ביתו סאונה. לדבריו, הרשויות מסרבות בתוקף לאפשר לו לבנות בסמוך לחוף הים בגלל בעיות איכות סביבה. אלטונן, שרעמה של שיער לבן מעטרת את ראשו, מבין הרבה בסאונות, כמו רוב הפינים. אבל הוא מבין הרבה יותר בנהיגה. זו הסיבה שהוא יושב כרגע בקצה שולחן ארוחת הערב, במהלך השקתה של גרסת השטח של מיני החדשה - המיני קאנטרימן.

אין ספק שהפיני יודע לנהוג. תוך כדי בציעת פרוסת לחם הוא מדגים בשתי ידיו סיבוב מהיר של הגה, משיכה בבלם היד ודריכה נחרצת על דוושת גז דמיונית. כשהוא טובל את הפרוסה, ידיו ממשיכות להדגים את פעולתם של מתלי הרכב בשלג העמוק, עיניו מתרוצצות כשמוחו מנתח כל שביב של מידע על מידת האחיזה בקרקע, וזווית ההפניה של הגלגלים. בדמיונו הוא הגיח מסיבוב מושלג ביער פיני סבוך כשהוא נוהג במיני ישנה במהירות מטורפת.

מדוע דווקא אלטונן? ובכן, כאמור, מדובר בסוג של אייקון עבור חובבי מיני. אחרי הכול אלטונן הפך את המיני המקורית בשנות השישים לנשק יעיל למסלולי ראלי, ונוכחותו של הקשיש המהיר בהשקתה של גרסת השטח של מיני החדשה בוודאי אינה מזיקה.

שורשים בריטיים

ברוכים הבאים להמבורג. העיר שבה חברי להקת הביטלס החלו את דרכם, מדגיש איאן רוברטסון, חבר הנהלה בכיר בב.מ.וו העולמית. הרבה אנשים חושבים שהלהקה החלה את דרכה בבריטניה, אבל זה לא נכון, מדגיש רוברטסון. במקרה של מיני החדשה הסיפור הפוך - המיני המקורית החלה את דרכה בבריטניה ואילו המיני החדשה היא רכב שמיוצר בידי קונצרן ב.מ.וו. בתחילת דרכה, בשנת 2001, הוצגה המיני בתצורת שלוש דלתות. שלא במפתיע, אותה גרסה ראשונה נשאה את השם "מיני". לאחר מכן בשנת 2008, כאשר הוצגה גרסת הסטיישן של מיני החדשה, היא זכתה לכינוי "קלאבמן", בדומה לגרסת הסטיישן המקורית.

מיני קאנטרימן, פנים המכונית. הנהג נהנה מאינטימיות מוגזמת עם הנוסע

וכעת מוצגת גרסת השטח. למי שלא יודע, גם למיני המקורית, כמעט 40 שנה לפני שמישהו בכלל הגה את המונח "קרוס אובר", היתה גרסת "כאילו" שטח. קראו לה מיני מוק והיתה לה הנעה קדמית, אבל מראה של ג'יפון קטן וקשוח. מדוע בחרו אנשי מיני לאחסן את השם "מוק" אי שם בארכיונים? אנשי ב.מ.וו טוענים שלמיני מוק היתה הנעה קדמית ולמיני קאנטרימן יש הנעה כפולה, וזוהי בהחלט סיבה לגנוז את השם.

אולי הם צודקים ואולי לא, אבל השורה התחתונה היא שהמיני קאנטרימן היא המיני הראשונה שאינה מנסה לעורר זיכרונות נוסטלגיים ממכוניות. כאן כבר מדובר בשיקולי שיווק. מותג מיני המחודש זכה מאז הצגתו להצלחה, אך מאז ומעולם מכוניות מיני נשארו מחוץ להישג ידן של משפחות, בגלל מיעוט הדלתות והמרחב הפנימי. הקלאבמן, גרסת הסטיישן של המיני החדשה והדבר הקרוב ביותר למכונית משפחתית, צוידה כמובן רק בשלוש דלתות (ובמרכב כעור למדי). כעת, מסבירים אנשי מיני, יש לחברה סוף סוף מוצר למשפחות.

תרגום פשוט: הכסף הגדול נמצא בשוק המכוניות המשפחתיות (גם חובבי מיני המושבעים ביותר מביאים ילדים), אבל חברת מיני אינה יכולה לייצר סתם מכונית משפחתית. היא חייבת גימיק שיבדיל את המיני ממכוניות משפחתיות באשר הן. שלא במקרה, בימים אלה נהנה שוק רכבי הקרוס אובר, ה"כמו ג'יפים", מהצלחה בלתי מבוטלת, וגרסת השטח של המיני עונה על כל הדרישות.

מגודלת ותפוחה

פגישה ראשונה עם מיני קאנטרימן מלווה בהלם. זה הגודל. המיני החדשה ביותר בסדרה משתרעת על קצת יותר מ־4 מטרים. המיני שהוצגה בשנת 2001 תפסה 3.6 מטרים, ואילו המיני המקורית משנות השישים הסתפקה ב־3.05 מטרים בלבד.

אחר כך, כשמתמקדים בפרטים הקטנים, מבינים שהקאנטרימן רק נראית כמו מיני. הפנסים העגלגלים של המיני, אולי הדבר היחיד שלא השתנה עשרות שנים, הוחלפו ביחידות תאורה בצורת דמעה, הפגוש הקדמי של המיני הרגילה הוחלף בפגוש עמוק ומגודל, ואפילו מכסה המנוע קיבל תפיחה גדולה בחלקו הקדמי. מבפנים הקאנטרימן דומה למדי לכל מיני מודרנית אחרת: במרכז לוח המחוונים מקנן לו שעון בקוטר של סיר מרק, שמכיל, מלבד שעון מהירות, גם מערכת GPS משוכללת ומתקן רדיו אינטרנטי.

מיני קאנטרימן. הפגישה הראשונה מלווה בהלם קל, בגלל הגודל

כמו בכל מיני, ידית ההילוכים נמצאת קרוב מדי אל הנהג. זה נהנה, כמו הנוסעים, מהרבה מקום לראש ולרגליים, אך גם ממידה מוגזמת של אינטימיות עם הנוסע, שכוללת חיכוכי כתפיים בלתי רצוניים בשעת העברת הילוכים. מאחור המיני מפתיעה: במקום ספסל לשלושה נוסעים יש רק שני מושבים נפרדים, שבינם עוברת מסילה מתכתית שנועדה לאחסן באמצעות תאים מיוחדים שנעים על המסילה את שפע אביזרי הלייף סטייל שמתלווים לבעלות על המיני. נוסף על כך, בין תא המטען למושבים אין חוצץ. רוצה את מגלשי הסקי? הושט היד וגע בם.

עד כאן דיבורים. על הקאנטרימן מתנוסס סמל עם הרבה כבוד: "קופר S", סמל שמדגיש שמדובר בגרסת הספורט הבכירה ביותר. לחיצה ראשונה על הגז. צמד האגזוזים פולט שורת פיצוצים חזקים. הילוך ראשון, המיני מזנקת. הילוך שני משתלב קצת קשה, אולי הגיר עבר הרבה ידיים ואולי הוא פשוט לא מדויק. 184 כוחות סוס נשמעים כמו הרבה כוח במיני, אך כאשר משקלם של מערכת ההנעה הכפולה והמרכב המגודל מכביד על המנוע, קשה להוציא ממנו ביצועים מסעירים. נכון שהקופר S מהירה, אבל לא מדובר כאן במשפחתית ספורטיבית. גם ההתנהגות טובה, אך ממיני היינו מצפים לקצת יותר: ההגה, לדוגמה, ישיר מאוד, אך בדרך אל ידיה של אמא שמסיעה את ילדיה לבית הספר במיני שטח אבד חלק משטף המידע שמעביר ההגה של מיני קופר S רגילה.

גם המתלים עושים עבודה טובה ומצליחים לשכך את מפגעי הכביש ביעילות למרות קשיחותם. אך גם כאן ניכר שנעשתה פשרה מסוימת, בגלל המשקל, בגלל העובדה שאולי יהיה מי שיבחר לרדת מעט עם המיני שלו לשטח קשה וצריך לשנות את גיאומטריית המתלים בשביל דרישותיהם של אנשי השטח, וכמובן גם בגלל תוספת הגובה. מכל אלה מתקבלת מכונית שמתנהגת היטב, אבל קשה שלא להשוות אותה לדגמי מיני אחרים ולצאת עם קמצוץ של אכזבה. מצד שני, נראה שעבור הרוכשים הפוטנציאליים, בעלי המשפחות, זה אינו שיקול בעל חשיבות מכרעת.

משימה לא קלה

מיני קאנטרימן היא ללא ספק מכונית שמתמודדת עם משימה לא קלה: זו מכונית שצריכה לשמר את הנופך ההיסטורי של השם מיני, לשמור גם על המודרניות של המותג שהוצג מחדש בשנת 2001, וכמובן לאפשר למשפחות בעלות שני ילדים או פחות לפתוח את הארנק בלי לחשוב שהן מתפשרות בכל הנוגע לסעיפים הקודמים - ואם מתפשרות, אז רק מעט. המיני החדשה אכן מצליחה לגשר על הפער, כי בסך הכל מדובר במכונית משפחתית/קרוס אובר חביבה עם התנהגות לא רעה בכלל ומראה לא שגרתי.

אבל יש כאן גם תחושת פספוס: בכל דגמי מיני החדשה שקדמו לקאנטרימן הגימיקים עבדו היטב: הפנסים העגלגלים של מיני קופר שהוצגה בשנת 2001 באמת הזכירו את אלה של מיני המקורית. השעון הגדול באמצע לוח המחוונים של מיני ONE באמת עורר רגשות נוסטלגיים, וההתנהגות החדה של דגמי קופר S באמת הזכירה את זו של מיני של שנות השישים.

לעומת זאת, בקאנטרימן (שתעלה בישראל כ־270 אלף שקל) כל הגימיקים מבית מיני הם ספיחים בלבד, שמצליחים ליצור זהות מותגית, אך לא מצליחים באמת לגרום ליושב מאחורי ההגה להעלות חיוך רחב כשהוא מרגיש קרוב מאי פעם לנהיגה במיני מודל 1965, כמו הפיני המעופף. ואף שברור שהמנצחים במירוץ הזה הם אנשי הכספים של חברת ב.מ.וו, שירחיבו את השוק של מיני בעשרות אחוזים, עדיין קשה שלא לחוש תחושת החמצה קלה.