ההון של ההמון
לצד הקרנות הדורסניות והאנג'לים השתלטניים צומחת תעשיית הון סיכון חדשה: גיוס כסף מההמונים. יזמים פונים באינטרנט אל מיליוני גולשים ומגייסים מהם השקעות
כשהוא מחזיק אותן על מגש, מחייך חיוך שמנמן, זה נראה כמו ערימת סוכריות ענקיות. אבל זה לא. ממש לא. זאת ההמצאה האחרונה של ברלין ריד, בן 27 מאורגון, ארצות הברית: נתחים גדולים ובשרניים של בייקון בטעמים. "בייקון הוא הבשר המושלם לספיגת טעמים: קקאו ורום, ענפי אורן מברקשייר, התוצאה תהיה בייקון שלא טעמתם מעולם", מכריז ריד על הפיתוח שלו. ריד קורא לעצמו "הקצב האתי", ומסביר שהוא רוכש את הבשר רק מחוות לא תעשייתיות,
אופני כושר להכנת חמאה. טים אדס, איש הייטק, רוצה לפתח אופני כושר שהאנרגיה שנוצרת בעת הדיווש בהם משמשת לחביצת חמאה צילום: Tim Eads שמאפשרות לחזירים להתרוצץ חופשי. אלא שכדי לסיים את פיתוח המוצר שלו ולהתחיל לשווק אותו באמריקה ריד זקוק ל־1,950 דולר: בכלל לא הרבה, אבל גם בכלל לא מעט לטבח צעיר מאורגון שעגיל פוער חור גדול בתנוך אוזנו וכל אצבעותיו מכוסות קעקועים.
אז כמו כמעט 2,000 יזמים קטנים אחרים עם רעיון ובלי כסף, ריד פרסם בסוף 2009 את הפרויקט שלו באתר KickStarter.com. בתוך שבועיים נכנסו לחשבון הבנק שלו 1,991 דולר, שהתקבלו מ־44 אנשים שהיו מוכנים לתת לו בין 5 דולר ל־50 דולר, בלי לבקש תמורה, פשוט כי הרעיון שלו נראה להם טוב. ריד לא הציג למשקיעיו תוכנית עסקית ולא הציע להם אחוזים או רווחים. הוא כן הבטיח להודות בבלוג שלו למי שייתנו לו יותר מ־5 דולר, לשלוח חולצה עם לוגו "הקצב האתי" למי שייתנו יותר מ־20, והגביע הקדוש, או יותר נכון החזיר הקדוש, מובטח למי שיעבירו 50 דולר או יותר: להם ריד הבטיח מנה חינם, או לחלופין להציע טעם לבייקון שגם ייקרא על שמם. להצעה האחרונה הזאת נענו 15 אנשים.
כך עובד קיקסטארטר, המוביל מבין קבוצת אתרי אינטרנט צעירים שמצאו דרך חדשה לגייס הון לחברות סטארט־אפ, ליזמים עצמאיים ולחלומות פרטיים. לדרך קוראים "גיוס מההמונים", קראוד פאנדינג. ויקי־משקיעים. כפי שבאתרים כגון ויקיפדיה המוני אנשים מסכימים לתרום מהידע שלהם ומזמנם, כך בקיקסטארטר אנשים מוכנים – בניגוד לכל היגיון עסקי – לתרום מכספם לזר מוחלט ובלי לבקש ממנו תמורה. במודל הזה, שמזכיר יותר מכל את פטרוני האמנים מהעבר, האינטרנט הופך מיליוני גולשים ל"פטרון" אחד גדול, כאשר הדולרים המיותרים של כל אחד מצטרפים זה לזה ונהפכים לגב כלכלי עבור יזמים קטנים.
"יצירתיות היא מילת המפתח באתר שלנו", אומר ל"מוסף כלכליסט" יאנסי סטריקלר, ממייסדי קיקסטארטר. "הפוקוס הוא על דברים יצירתיים שיש בהם מן האמנות. אצלנו לא מממנים הוצאות שוטפות של העסק, ואנחנו גם לא מאפשרים להחזיר כסף לתומכים (backers, כך מכונים הגולשים שמעבירים כסף דרך האתר)". ואכן, התמורה היחידה שמוצעת ל"תומכים" היא עדכונים על התקדמות הפרויקט שסייעו לממן ופרסים סמליים שהיזם מבטיח.
"כסף תמיד היה מגבלה ליצירתיות", אומר סטריקלר, "בעבר, הרבה אנשים לא עשו דבר עם הרעיונות שלהם רק כי לא היה להם דוד עשיר. כעת הרשת יכולה לאגד המוני אנשים עם כמה דולרים, ולהיהפך לדוד העשיר או לאנג'ל של כל אחד. אנשים מזהים רעיונות טובים, ומוכנים לעזור לממש אותם".
קונדיטוריה אלטרנטיבית. סארי ילסן, אופה ובשלנית חובבת, רוצה להקים קונדיטוריה לעוגות מעוצבות. קיבלה 7,609 דולר מ-163 אנשים
סטריקלר יודע על מה הוא מדבר. לפני שמונה שנים שותפו להקמת המיזם פרי צ'ן התקבל לפסטיבל הג'אז היוקרתי בניו אורלינס ונאלץ לבטל את המופע שלו כיוון שנדרש לממן אותו בעצמו. גם הקמת האתר כמעט כשלה, כיוון שמשבר ההייטק הקשה על צמד היזמים לגייס את 300 אלף הדולרים שנדרשו להם. הם פנו למשפחה וחברים, ולבסוף למשקיעים לא שגרתיים כגון הקומיקאי דיוויד קרוס והמוזיקאי כריס קאסקי.
את האתר הם השיקו באפריל 2009, ורק באחרונה הפעילו את מודל ההכנסות שלהם, והחלו ליטול עמלה בגובה 5% מכל גיוס שהושלם באתר בהצלחה.
יאנסי סטריקלר
מותר לברוח עם הכסף
כדי להתחיל לגייס כסף בקיקסטארטר צריך רק להעלות הסבר קצר על המיזם, בטקסט או בווידיאו, לכתוב כמה כסף מבקשים, לתת פרטי חשבון אמריקאי ולקבוע מועד לסיום הגיוס. מאותו רגע, כל גולש בעולם יכול לתת כסף כרצונו. אם במועד הנקוב הסכום הדרוש נצבר, האתר מחייב את כרטיסי האשראי של הפטרונים, גובה לעצמו 5% ומעביר את היתר ליזם, כתרומה נקייה ממס. אם הגיוס נכשל לא קורה דבר. אף כרטיס אשראי אינו מחויב והיזם לא מקבל כסף. תנאים דומים תקפים גם באתר המתחרה בקיקסטארטר, IndieGogo.com, שנוסד מעט לפניו.
אלא שמבחינה חוקית, גם אם הגיוס הצליח לא קורה דבר. היזם אינו חייב דבר לתומכיו. הוא יכול לקחת את הכסף ולברוח. ובכל זאת, מספיק אנשים רוצים לשמש פטרונים ורוב מבקשי הסיוע הם יזמים אמיתיים שפועלים בתום לב. בבלוג הרשמי של קיקסטארטר מצוטט קווין קלי, מייסד מגזין הטכנולוגיה "Wired", שכתב: "אני מאמין שאנשים רוצים לשלם ליוצרים. מעריצים רוצים לתגמל אמנים, מוזיקאים וסופרים כי זה מאפשר להם לתקשר איתם. אבל הם יעשו זאת רק אם זה יהיה פשוט, אם הסכום יהיה סביר, ואם הם ירגישו שהכסף הולך באמת לאמן".
מאחורי מרבית המיזמים באתר עומדים אנשים פרטיים, יוצרים ואנשי עסקים עצמאיים, שמעדיפים לבקש את מימון הפרויקט הבא שלהם מהקהל הרחב במקום מבנק או מגוף שאחר כך ירצה בעלות על יצירתם. אחד כזה הוא העיתונאי ויוצר הקומיקס טד ראל, שאחרי פיגועי 11 בספטמבר נסע לאפגניסטן והעביר ממנה דיווחי רדיו בזמן המלחמה. שני הספרים שפרסם אחרי המלחמה באפגניסטן – האחד ספר פוליטי שניתח את המניעים הנסתרים שמאחוריה והשני נובלה גרפית שעסקה בחוויותיו שם – זיכו אותו בפרסים.
לפני שלושה חודשים ראל השלים בקיקסטארטר גיוס של 26 אלף דולר – 1,000 יותר מכפי שביקש – כדי לממן עוד נסיעה לאפגניסטן שם יצייר ספר חדש. הפרסים שהבטיח נעו מעדכונים שוטפים בבלוג פרטי לתורמים 10 דולר, דרך תודה אישית בפרק המבוא של הספר לתורמים 500 דולר ועד לפגישה אישית לארוחת ערב על חשבונו של ראל לתורמים 5,000 דולר. גולש אחד ניאות לתרום את הסכום הזה.
ג'ים באב, מעצב משחקים, רוצה ליצור משחק מציאות מדומה בכיכוב בובת גרב
צמד יזמים אחר הם הקולנוענים ג'ון פיילי ורוס פנקל מבולטימור. בימים אלה ארגון צדקה אמריקאי מציב ברחבי ניו יורק 60 פסנתרים. שני הקולנוענים שכנעו את אמן הג'אז נייג'ל הול להסתובב איתם בעיר, ובמשך שבוע אחד לתת 60 קונצרטים בחינם – אחד על כל פסנתר. בסרטון הווידיאו בקיקסטארטר פנקל פונה לגולשים ומבקש 2,500 דולר כדי לממן "נסיעות ברכבת, אוכל, מכונית שכורה, וה־מ־ו־ן קפה". הפרסים נעו מסטיקר שיישלח למי שיתרום 15 דולר ועד לשיר תודה אישי שנייג'ל הול ישיר על רקע כותרות הסיום למי שיתרום יותר מ־300 דולר.
כמה מהפרויקטים באתר הם כאלה שיוזמיהם חוששים שיהיה להם קהל מצומצם מדי. פרויקט מעניין כזה הוא של דני גיטיס, צלם יהודי־אמריקאי בן 28 שבמשך כמה שנים חי במקומות שונים בעולם, והחליט לפנות לגולשים כדי לממן את שהותו ואת פרויקט הצילום שהחל בו בכפר הפולני אושווינצ'ים, הלוא הוא אושוויץ. גיטיס כתב בקיקסטארטר שהתעניין בכפר אחרי ששמע על טרפוד ניסיונות להקים בו דיסקוטק, והחליט לצאת לשם ולחזור עם תערוכת צילומים שעוסקת בצלה של השואה. הוא ביקש 1,000 דולר, והבטיח לכל תורם אזכור ברשימת התודות של התערוכה. הוא קיבל 1,400. "אחת התורמות כתבה לי שהיא ניצולת שואה, וביקשה להקדיש את התרומה לזכר משפחתה", אומר גיטיס ל"מוסף כלכליסט". "היא ראתה במסע שלי דרך נאותה להנצחה. זה מאוד ריגש אותי. גם העובדה שיכול להיווצר אמון באינטרנט בין תורמי כסף לאנשים שמבקשים אותו, וגם העובדה שהמדיום הזה מאפשר לי להרים את הפרויקט. עם המצב שאליו נקלעה העיתונות בארצות הברית, לא הייתי מעז להכניס את אושוויץ לעיתון שבו עבדתי. האינטרנט הוכיח שיש לזה רלבנטיות".
במקום קרן הון סיכון
"זה מקום למיזמים שהם קצת פחות מעסק וקצת יותר ממשהו אישי לגמרי", אומר ל"מוסף כלכליסט" דמיאן בויד, שיחד עם שותפו קווין פיי גייס 3,000 דולר כדי להפוך חלל קטנטן שרכשו בדרום מנהטן לכנסיית חתונות אלטרנטיבית "בסגנון לאס וגאס, אבל עם קלאסה", כפי שמעיד סרטון ההסבר. "החלל שלנו כבר היה מועדון פינג פונג וגלריה לאמנות. עכשיו החלטנו לעשות ממנו כנסיית חתונות שמתאימה לאנשים שרוצים להתחתן בזול. זו דוגמה למה שקורה בקיקסטארטר, פרויקטים יצירתיים, שמונעים בעיקר מההתלהבות".
כנסיית חתונות לאנשים ממהרים
אבל חוסר הפורמליות והממדים הקטנים לא תמיד הופכים את הגיוס לקל. כ־90% מהמיזמים באתר לא הגיעו ליעד הגיוס שהציבו, ועל כן לא הועברו אליהם הכספים שהצטברו. רבים מהם כלל לא עוררו עניין. "זה אתגר", אומרת אמילי מאי, תושבת ברוקלין שגייסה באמצעות האתר 13,500 דולר – אלף יותר ממה שביקשה – לסטארט־אפ הקטן שלה Hollaback. מאי מפתחת אפליקציית אייפון שתאפשר לצלם מטרידים מיניים, ולעדכן את פרטי האירוע במפה משותפת. המפה שתיווצר תסמן אזורים שמסוכן יותר להסתובב בהם, ותיצור רשימת אנשים שזוהו פעמים רבות כמטרידים. לפני חודשיים הושלם גיוס הכספים, והשקת האפליקציה מתוכננת החודש.
אמילי מאי. סטארט-אפ נגד הטרדות צילום: Yale Goodman Sam Horine
"אבל זה לא היה קל", אומרת מאי. "זה כמו מלכוד 22 – אם אתה מבקש מעט מדי, לרוב אתה לא מקבל כלום. אם אתה מבקש הרבה מדי, אז קשה לעמוד ביעד. אנחנו קבענו לעצמנו יעד גיוס גבוה, ועבדנו עבורו קשה. עשינו קמפיין וידיאו באתר ושינינו אותו מדי כמה ימים. אבל שבוע לפני תאריך היעד היו לנו רק 4,000 דולר מתוך 12,500. אז התחלנו לפרסם בפורומים של נערות צעירות ובבלוגים שעוסקים בזכויות נשים. בסוף השלמנו את הגיוס עם תרומות של 5 ו־10 דולר מנערות שרצו שהאפליקציה הזאת תתקיים".
"עד הבוקר". סרט אימה עצמאי קרייג אולט פנה לקיקסטארטר כדי לממן את סרט האימה הראשון שלו, "Straight On Till Morning". הוא ביקש 18 אלף דולר וקיבל 22,206. כמחצית מ־80 תורמיו העניקו לו 25 דולר תמורת אזכור בכותרות הסרט ועותק חתום של הדי.וי.די, שלושה תרמו 1,000 דולר תמורת הזמנה לבכורה ולאפטר־פארטי, ואחד שילם עשרת אלפים דולר, כשהפרס המובטח הוא ארוחת ערב עם הצוות וציון שמו בכותרות כמפיק.
"הלכתי לאינטרנט כדי לשמור על עצמאות אמנותית, ואני חושב שהתומכים שלנו מאמינים בקולנוע עצמאי", אומר אולט ל"מוסף כלכליסט". "ובכל זאת, לא תיארנו לעצמנו שעבודת הגיוס תהיה כה קשה. חודש לפני הדדליין זרם התרומות פסק. התחלנו לשלוח אימיילים, פיזרנו טוויטים, פנינו לחברים וביקשנו מהם לתרום באתר כטובה. בסוף גם הגענו לפורומים של חובבי סרטי אימה באינטרנט. 90% מהתורמים היו אנשים שהגענו עד אליהם, ולא גולשים מזדמנים באתר".
קרייג אולט
קיבלו פי 20 ממה שביקשו
קיקסטארטר ומתחרהו, Indigogo.com, מהווים חלק משתי תרבויות כלכליות שצומחת בשנים האחרונות - כלכלת האמון של האינטרנט, ותרבות המיקרו־מימון. בשנות ה־90 רבים פקפקו בכך שגולשים ייאותו לבצע קניות ולהעביר ברשת תשלומים לאנשים וגופים שאינם מכירים. מחבר הספר "הכלכלן הסמוי" טים הרטפורד הגדיר זאת כך: "מבחינה כלכלית, אמון הוא הידיעה שבמקרה הכי גרוע יהיה לך למי לשלוח צו זימון לבית משפט". אלא שההפך התרחש. הסמל של הצלחת כלכלת האמון הוא אתר הקניות eBay שקם ב־1995, ואף על פי שהמוכרים והקונים בו היו בעיקר אנשים פרטיים ומערכת אכיפת ההגינות בו היתה רק במתן דירוגים וביקורות, הוא נהפך להצלחה ומשרת כיום יותר מרבע מיליארד גולשים, שבוטחים זה בזה אך ורק בשל השקיפות שבאתר.
תרבות האמון ההדדי ברשת באה לידי ביטוי כאשר פרחה בו תרבות המיקרו־מימון, שקיקסטארטר הוא הגרסה החדשנית ביותר שלה. אתר המיקרו־מימון המוכר ביותר ברשת הוא Kiva.org, שבו אנשים פרטיים מהמערב מעבירים תרומות לאנשים פרטיים באזורים העניים ביותר בעולם השלישי. האתר קם בשנת 2005 לאחר שמייסדיו, מאט וג'סיקה פלאנרי, האזינו להרצאתו של הכלכלן זוכה פרס נובל לשלום מוחמד יונוס, שבשנות ה־80 הקים בבנגלדש בנק להלוואות זעירות לעניים שעד אז לא היו בנקים ששירתו אותם. הלוואות אלה אפשרו לתושבי המדינות העניות לפתח עסקים קטנים ובמקרים רבים לשפר את מצבם הכלכלי. האתר Kiva.org מקיים את אותו חזון, ומאפשר לגולשיו להלוות את כספם ישירות לתושב מדינה ענייה שבו יבחרו, ושנרשם באתר דרך עמותות שפועלות בעולם השלישי. המודל של הלוואה אישית מאדם לאדם התגלה כהצלחה - יותר מ־130 מיליון דולר הולוו עד כה דרך האתר, ושיעור החזר ההלוואות בו הוא כ־98.5%, הרבה יותר מזה של בנקים רגילים.
ההצלחה המפתיעה ביותר ב־Kiva היתה שהמלווים הלוו את כספם בלי לצפות לרווח. ההלוואות ב־Kiva הן ללא ריבית. הגולשים מלווים את הכסף כי הם רואים מי מקבל אותו, קוראים מה יעשה בו, מאמינים לו ורוצים לעזור. זה בדיוק מה שפועל בקיקסטארטר, והפעם גם אין הבטחה לקבל את הכסף בחזרה.
ההיענות המרשימה ביותר בקיקסטארטר עד כה היתה למיזם סטארט־אפ אמיתי, שהצליח לגייס באתר סכום שלא היה מבייש השקעה ראשונית מקרן הון סיכון. הסטארט־אפ הוא דיאספורה, או בכינוי שדבק בו, "אנטי־פייסבוק". מייסדיו הם מקסוול זלצברג, דניאל גריפי, רפאל סופיר ואיליה ז'יטומירסקי, סטודנטים למדעי המחשב באוניברסיטת ניו יורק. הם ביקשו עשרת אלפים דולר, וכעבור כמה חודשים, ב־1 ביוני, השלימו גיוס של 200,642 דולר מ־6,479 גולשים.
הפרויקט של דיאספורה הוא רשת חברתית שתהיה בנויה בשיטת "עשה זאת בעצמך". בסרטון הווידיאו שבאתר הם מסבירים שהרשת שלהם לא תרוכז בחוות שרתים אחת, אלא תהיה מבוזרת, כלומר תותקן ותפעל, הלכה למעשה, מכל המחשבים של גולשיה, ופרטיו האישיים של כל גולש יישמרו במחשבו ויהיה בשליטתו המלאה. באופן זה, הם מסבירים, המשתמשים יוכלו גם לתקשר ביניהם בפרטיות מוחלטת ולהחליף קבצים, בלי להיות נתונים לכל פיקוח או מעקב.
הפייסבוק קילר. מקסוול זלצברג, איליה ז'יטומירסקי, דניאל גריפי ורפאל סופיר
"אין לנו אשליות שאנחנו עומדים להרוס את פייסבוק", אומר זלצברג ל"מוסף כלכליסט", "אבל ההיענות הגדולה שהיתה לנו, כזאת שאפילו לא חלמנו עליה, היא הוכחה שהרבה אנשים רוצים שיהיה להם עוד מקום ללכת אליו, ושכרגע אין להם מקום כזה". כמחצית התומכים העבירו סכומים של 25-5 דולר, תמורת דיסק להתקנת הרשת במחשבם לכשתושלם, וכן סטיקרים וחולצות.
ולחלופין, הגיוס מעורר ההשראה ביותר הוא של אמילי ריצ'מונד, שייטת חובבת בת 25 שגייסה 8,142 דולר כדי לממן מסע סביב העולם ביאכטה המונעת באנרגיה ירוקה. זה הגיוס השני של אמילי דרך האתר, לאחר שמימנה בו שיט סביב דרום אמריקה. הפרסים שהבטיחה היו פיסה מהמפרש ששימש אותה במסעה הקודם לתורמים 5 דולר, תצלום פולרואיד מהטיול החדש לתורמים 15 דולר, אגוז קוקוס שתשלח בדואר לתורמים 125 דולר, ובסכומים גבוהים יותר – שיחת טלפון ממנה ברגע שתחצה את קו המשווה, והזכות לבחור את השם שיודפס על דופן סירת ההצלה, לכל צרה שלא תבוא.
אמילי ריצ'מונד. מסעות ירוקים צילום: Emily Richmond
ריצ'מונד התכוונה לגייס רק 5,000 דולר, אבל התלהבות הגולשים העלתה את הסכום ל־8,000, שלבסוף הסתכמו ב־8,142 בפועל. אבל מבחינת ריצ'מונד, היא רואה את המסע שלה כדרך לתרום לקהילה. עבורה זהו מסע שיתוף ומחקר, וכדבריה "פחות הקלברי פין, יותר ז'אק קוסטו", על שם חוקר האוקיינוסים האגדי ששימש השראה לסרט הקולנוע "עמוק במים" של הבמאי ווס אנדרסן. "אני כותבת בלוג כמעט מדי יום, ובו אני משתפת את התורמים שלי בכל מה שקורה לי", היא אומרת בשיחה עם "מוסף כלכליסט". "אנשים גם שולחים לי כל מיני חפצים שהם רוצים שיצטלמו בכל מיני מקומות בעולם, ואני מצלמת להם במצלמת הפולרואיד שלי ושולחת להם. קיקסטארטר הוא פשוט מכונת חלומות", ממשיכה ריצ'מונד. "יש לי חבר שעזב הכל כדי לכתוב ספר בזכות מימון שקיבל באתר, ועוד אחר שגייס 11 אלף דולר כדי לצלם סרט ביערות של אורגון. את התרומה הכי גדולה קיבלתי מבחורה צרפתייה בשם אלין, שכתבה לי שהחלום שלה היה לשוט לבד בספינה בתעלות של אירופה. אני חושבת שמה שגורם לאתר הזה לעבוד הוא אולי מה שגורם להשקעות בכלל וליוזמות לעבוד. זה לא כסף ועסקים, זה הרצון להיות חלק ממשהו כיפי".
