צחי הנגבי זוכה ממרמה ושוחד בחירות, הורשע בעדות שקר

ח"כ צחי הנגבי זוכה הבוקר (יום ג') מעבירות של מרמה והפרת אמונים ושוחד בחירות - בבית משפט השלום בירושלים. הוא הורשע בעבירה אחת - עדות שקר. בית המשפט הביע עמדה עקרונית שקבעה כי לא ניתן להרשיע את צחי הנגבי בעקבות המינויים הפוליטיים שמינה בעבר

גורמים בכירים בפרקליטות אמרו ערב הכרעת הדין: "תיק המינויים הפוליטיים הינו תיק הדגל במאבק בשחיתות הציבורית, וספינת הדגל במאבק בעניין המינויים הפוליטיים".

ח"כ הנגבי אמר בעדותו בבית המשפט, כי הוא ראה במינויים הפוליטיים "תופעה שבהחלט ניתן לברך עליה, כל עוד אתה מכתיב כיצד לנהוג. עוד לפני שהייתי שר זו היתה תופעה שגרתית". בפרקליטות דחו את טענת הנגבי כי הוא קורבן בפרשה, וציינו כי בטרם הנחייתו של מזוז נחקרו שרים נוספים בעניין זה, כמו ישראל כץ ודני נווה.

 אחד המסמכים שהוצגו במהלך המשפט היה מודעה בעיתון של מרכז הליכוד, שבה הנגבי עצמו כתב כי הוא מודה שהוא מינה מינויים פוליטיים. הנגבי מעולם לא הכחיש את דבר המינויים אך טען לאורך המשפט כי זאת נורמה שהיתה קיימת בישראל מאז ומעולם.

מהכרעת הדין עולה, כי למעשה שני שופטים (מתוך שלושה), אריה רומנוב ועודד שחם, קיבלו את הטענה המשפטית העקרונית של הפרקליטות כי המינויים הפוליטיים של הנגבי היוו עבירה של מרמה והפרת אמונים. הסיבה שבגללה זוכה לבסוף הנגבי מהעבירה היא שרומנוב, בניגוד לשחם, קיבל את הטענה המשפטית של "הגנה מן הצדק" שהעלה הנגבי והחליט למחוק את העבירה מכתב האישום. החלטה זו הצטרפה לקביעה של השופט השלישי, יואל צור, לזכות את הנגבי מהעבירה והשאירה את השופט שחם בדעת מיעוט.

עבירת עדות השקר היא עבירה חמורה, שהעונשים המקסימליים עליה הם שבע שנות מאסר, ובמקרה שהנאשם קיבל טובת הנאה ממנה יכולה אף להגיע לתשע שנים. ההרשעה של הנגבי מתבססת על תצהיר שהוא הגיש ליו"ר וועדת הבחירות בשנת 2002, שופט העליון בדימוס מישאל חשין.

הנגבי חיבר מודעה בנובמבר 2002, לקראת הבחירות הפנימיות בליכוד, במסגרתה הוא טען שהוא פעל למינויים של יותר  מ-80 חברי מרכז הליכוד במשרד לאיכות הסביבה. מכתב האישום עולה, כי הנגבי העביר באמצעות ראש לשכתו, דורית שמעון, את נוסח המודעה שחיבר לידי מיכאל קשת, עורך העיתון "מרכז העניינים", וזאת כדי שתפורסם בעיתון שהופץ לחברי המרכז כ-12 יום לפני הבחירות המקדימות.

בעקבות פניית התנועה לאיכות השלטון, השופט חשין ביקש מהנגבי להתייחס לדברים, ובדצמבר 2002 הנגבי חתם על תצהיר במסגרתו נכתב כי הוא לא פרסם את המודעה והוא לא קשור אליה. מבחינה משפטית, דין התצהיר השקרי שהגיש הוא כדין עדות שקרי בבית משפט.

"התנהלותו של הנגבי חריגה בחומרתה בהשוואה לכל שר אחר"

מהפרקליטות נמסר בתגובה כי "כתב האישום הוגש מתוך תפיסה כי שר הפועל באופן שיטתי כדי למנות 70 מקורבים, שלא מתוך שיקולים ענייניים, וכדי לקדם את האינטרסים האישיים שלו, ראוי להיות מורשע בעבירה של מרמה והפרת אמונים ובעבירות הנלוות שבכתב האישום. זאת בין היתר על בסיס פסיקת בית המשפט העליון ובהמשך לסדרה של דו"חות מבקר המדינה וכללים מינהליים בתחום זה. היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות סברו בעת הגשת כתב האישום כי התנהלותו של הנגבי בתחום המינויים חריגה בחומרתה בהשוואה לכל שר אחר, ולפיכך לא עומדת לו הגנה מן הצדק.

"בית המשפט קיבל ברוב דעות את עמדת המדינה, לפיה מינויים פוליטיים, בנסיבות המתאימות, מהווים הפרת אמונים, וכי המינויים הפוליטיים במקרה דנן אכן מהווים עבירה פלילית, אך זיכה את הנאשמים עקב הגנה מן הצדק. היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה רואים חשיבות רבה בקביעה הנורמטיבית של בית המשפט בענין המינויים הפוליטיים, ובהשלכותיה על טוהר המידות והתנהלות ראויה בשירות הציבורי. על רקע מגוון הדעות שבין השופטים וחשיבותו של הנושא יישקלו, כמקובל, ההשלכות והשאלות השונות הנובעות מפסק הדין.

"העבירה של עדות השקר שבה הורשע הנאשם חמורה לכשעצמה. מדובר בעדות שקר שנמסרה בכתב (בתצהיר) ובעל פה בפני ועדת הבחירות שבראשה שופט בית המשפט העליון".