נדחה ערעורם של בעלי אולם ורסאי: ירצו 30 חודשי מאסר
בית המשפט העליון קבע כי לשניים - עדי אברהם ואפרים נדיב - היתה קיימת חובה לדאוג לכך ששלומם וביטחונם של המוזמנים לאולם יובטח
בית המשפט העליון דחה הבוקר (ב') את ערעורם של שניים מבעלי אולם האירועים ורסאי בירושלים, עדי אברהם ואפרים נדיב, שבו קרסה הרצפה במהלך חתונה במאי 2001. השניים חוייבו להתייצב לריצוי העונש במאסר ב-1 באוגוסט בשעה 09:00 במזכירות בית המשפט המחוזי ירושלים. השופטים אילה פרוקצ'יה,
בעקבות האסון הכבד, הגישה הפרקליטות לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום כנגד תשעה: ארבעה מהנדסים, ובהם ממציא שיטת הפל-קל אליק רון, קבלן בנייה וארבעת מַפְעִילֵי האולם. בשלבים מקדמיים, הופרד הדיון בעניינם של המהנדסים וקבלן הבנייה מן הדיון בעניינם של מפעילי האולם. בית משפט השלום הרשיע את שלושת בעלי האולם בעבירות של גרימת מוות ברשלנות וחבלה ברשלנות. שניים מבעלי האולם ערערו לבית המ/פט המחוזי ואחר כך לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון קבע כי לשניים היתה קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית לדאוג לכך ששלומם וביטחונם של המוזמנים לאולם יובטח, וככל שמתגלים פגמים וליקויים במבנה המשמשים "נורת אזהרה" לקיומו של סיכון העלול להביא לפגיעה באדם, קמה חובה קונקרטית להסירם בדחיפות כדי למנוע אסון.
"הליקוי ברצפת ורסאי לא היה ליקוי נסתר. הוא היה גלוי לעין, רב מימדים, שהצביע על סיכון ברור וגלוי. המערערים הבחינו בו כמה שבועות לפני האסון, ולפי תיאוריהם שלהם הוא התבטא בשקיעות של ממש בריצוף האולם", כתבו השופטים בהחלטתם המתפרשת על פני 38 עמודים.
בית המשפט אף דחה את טענת המערערים לפיה לא הוכח כי "מהנדס ממוצע", אילו נקרא למקום, היה מצליח לאתר את מקור השקיעה, ולהביא בכך להסרת הסכנה, וכי קיים קשר סיבתי בין אי הטיפול בשקיעת המרצפות לבית התרחשות האירוע בפועל. לעניין העונש, קבעו השופטים כי העונש שנגזר על המערערים – 30 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי – אינו חמור כלל ועיקר, בהתחשב בכלל נסיבות העניין.
ב-24 במאי 2001, בעיצומה של חתונת בני הזוג קרן ואסף דרור באולמי השמחות "ורסאי" שבשכונת תלפיות בירושלים, אירע האסון שהיכה בהלם את הציבור בישראל. רובם של האורחים בחתונה רקדו ברחבת הריקודים בקומה השלישית, וברגע אחד קרס חלק גדול מרצפת הרחבה. כתוצאה מכך 23 אנשים מאורחי החתונה נפלו אל מותם וכ-380 אורחים נוספים נפצעו.
אסון ורסאי הוא מהחמורים שבאסונות הבנייה בתולדות המדינה והוא תועד במלואו בתיעוד מצמרר במצלמת וידאו ושודר לאחר מכן ברשתות טלוויזיה רבות בארץ ובעולם.
