המיצוי של ורטהיים, ההזדמנות של דנקנר
מה שהופך את עסקת אמרז למיוחדת הוא התמהיל האנושי שעומד מאחוריה
לא בכל יום נרקמת בישראל עסקה תעשייתית בהיקף של חצי מיליארד שקל. אבל מה שהופך את העסקה של אמרז למיוחדת הוא התמהיל האנושי שעומד מאחוריה.
מצדו האחד של השולחן נמצא הבעלים הכל־יכול של קוקה־קולה מוזי ורטהיים ושותפו שלומי פוגל - מבעלי מספנות ישראל וקבוצת אמפא. מהעבר
קוקה־קולה ישראל היא אימפריה. איש לא יודע במדויק עד כמה. תחת המעטה העסקי של ורטהיים צמחה אימפריה נוספת - אמרז. השם לא מוכר לרבים, אבל את המוצרים שלה אפשר למצוא בכל בית בישראל: בקבוק הקטשופ של אסם, אריזת המלח של סוגת, השפופרת לניקוי הבית של קלין וגם הבקבוקים של קוקה־קולה ושל נביעות. כל אלה מסתכמים ב־500 עובדים, שלושה מפעלים, מחזור של מאות מיליוני דולרים ותג מחיר מפוצץ אחד.
אם אמרז היא אימפריה בתחום אריזות הפלסטיק אז קרגל, הרוכשת שלה, היא ממלכה ישראלית בתחום האריזות בכלל. מרשימה במיוחד קפיצת המדרגה שביצעה החברה בחמש השנים האחרונות מאז נרכשה על ידי סי.אי. קרטון בהובלת ניר דור מנכ"ל מי עדן לשעבר. דור קנה חברה תעשייתית, ישנה, חלשה ומפסידה תפעולית. לאחר סדרה של חמש רכישות בקרוב ל־300 מיליון שקל והתייעלות תפעולית במקביל, קרגל של שנת 2010 היא חברה לגמרי אחרת. כיום יש לה מחזור מכירות של קרוב ל־700 מיליון שקל שיוכפל ויותר עם ביצוע העסקה הנוכחית, והחברה מתכננת גם להתרחב לחו"ל.
אמרז מיצתה כנראה את פוטנציאל הצמיחה שלה. כבר היום היא עובדת עם החברות המובילות בישראל בתחום המזון המשקאות ומוצרי הצריכה. בשנים האחרונות הצטרפו לרשימת לקוחותיה גם ענקיות בינלאומיות בעלות פעילות ישראלית כמו נסטלה, איקאה ויוניליוור.
בשוק הישראלי כבר אין לה לאן לצמוח. במצב הזה יש לחברה שתי אפשרויות - לרכוש פעילות נוספת בישראל או לפרוץ לחו"ל. את האפשרות הראשונה ניסתה אמרז לפני כשש שנים כשביקשה לרכוש את יצרנית הפחיות קניאל, אבל האחזקה המשמעותית של קוקה־קולה היתה סדין אדום לרשות ההגבלים העסקיים שחסמה את העסקה. בחו"ל כנראה שהיתרון התחרותי שלה מוגבל מה שהביא כנראה את הבעלים של אמרז לבחור במימוש האחזקה במחיר גבוה ולהתמקד בעסקים האחרים שלהם.
