ההטבות משתבחות, הח"כים לא

בקול תרועה רמה נחנך לפני כשמונה חודשים בכנסת מועדון הח"כים לשעבר - ההישג הראשון של עמותת החכ"לים. מדובר בחדר מרווח ומצויד היטב באביזרים משרדיים, עיתונים יומיים וכיבוד קל, אולם החדר כמעט תמיד נעול. אין יוצא ואין בא. השומרים מספרים שרק יו"ר העמותה, חכ"ל יגאל ביבי, מגיח

אם החכ"לים יצליחו במבוקשם, המועדון הזה יהיה למתאבן בארוחת החמדנות שביבי וחשאי החלו לאפות עבורנו. בראיונות לכלי התקשורת הם מספרים על השליחות הציבורית שממשיכה להעסיק את הנבחרים בדימוס, אולם כמעט בלתי אפשרי לאתר ח"כלים בדיונים ערכיים או במאבקים ציבוריים. אלו שמבקרים במשכן עובדים כלוביסטים או כ"סמנכ"לי רגולציה" בחברות מסחריות. רשימה חלקית כוללת את אפי הושעיה, אביגדור יצחקי, אלי גולדשמידט, אברהם פורז ורפי אלול.

אולם חלק נרחב אינו מוצא עבודה וממשיך להתפרנס משולחנה של הכנסת עד סוף ימיו, גם מי שכיהן שלוש שנים בלבד. בבג"ץ שהוגש נגד תנאי הפרישה של הח"כים, כתב השופט בדימוס מישאל חשין: "זכויותיהם של החכ"לים לקצבה היו כיין המשומר, המשביח והולך עם הזמן". 

המדינה צריכה לכבד את נבחריה הגמלאים, ויש מקום באקלים הפוליטי לפעילות של חכ"לים. אך בראשם צריכים לעמוד נציגים ישרים כמו יו"רים לשעבר של הכנסת או של ועדת האתיקה, במקום עסקנים בעלי טבע ומפירי. אישים כאלו יעבירו את מרכז כובד הפעילות של החכ"לים לשירות למען הציבור לפני שיבואו בתביעות חמדניות.