"אני מאמין שכבר לא ייקחו אותי להיות מנכ"ל. בכל זאת אני בן 64"

בינואר האחרון נפרד אברהם ביגר ממשרדי מכתשים אגן בקריית שדה התעופה ומתפקידו כמנכ"ל חברת ההדברה מקבוצת אי.די.בי, וחזר לתל אביב. החזרה שלו לתל אביב היתה סמלית, בדיוק כשם שהיתה היציאה ממנה לפני שלוש שנים, כאשר החליט להעביר את משרדי מכתשים אגן אל מחוץ לעיר - צעד קטן בשורה של מהלכי התייעלות כואבים, שלא בדיוק הפכו אותו למנהל הפופולרי ביותר בתולדות החברה. זמן קצר לאחר שהשלים מיזוג דרמטי בחברה וחתם על הדו"חות הטובים בתולדותיה פרץ המשבר העולמי, וביגר נקלע עם מכתשים אגן למסע ארוך של הפסדים ואזהרות רווח. עתה, בסיומה של אחת השנים הקשות בקריירה שלו, הוא נפרד מכס המנכ"ל ונותר רק בכובעו השני כיו"ר מכתשים אגן, ועבר למשרד פרטי ששכר באחד מבנייני המשרדים היוקרתיים בתל אביב - תחנת עוגן בדרך לחיפוש הבית הבא.

חלון משרדו החדש של ביגר משקיף אל מגדלי עזריאלי, שם ממוקמים משרדי הנהלת אי.די.בי, כך שבקו אווירי הוא מרוחק רק כמה מאות מטרים מלב הקונצרן שהפך אותו לאחד השכירים העשירים במשק, כאילו כדי לשמש תזכורת תמידית. צלו של הבית המחבק, אך התובעני - ושל בעל השליטה הדומיננטי - עוד יחזור בהמשך.

הסטטוס החדש של ביגר, יו"ר מכתשים אגן ובעיקר איש עסקים שמחפש לדבריו יזמות עסקית, נוכח לכל אורך פגישתנו. "אני מתמקד היום בתחום היזמות. יש לי הכסף להשקיע ואני גם מבין משהו בניהול, אז עכשיו צריך רק למצוא את ההזדמנות", הוא אומר ל"מוסף כלכליסט" בראיון ראשון מאז עזב את הניהול השוטף של מכתשים אגן ופינה את התפקיד לארז ויגודמן. "אני מחפש פרויקטים מעניינים בתחום התעשייתי ובתחומים של מדעי החיים. אני רוצה להיכנס לחברה קטנה כמשקיע וללוות אותה בתהליך של גדילה והשבחה. זה מרגש אותי".

דנקנר וויגודמן. "ארז ואני מבינים את הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה, ויודעים לחיות איתה בשלום" צילום: עמית שעל

אז לא נראה עוד את אברהם ביגר מגיע לעשות סדר בקונצרן גדול?

"מה שיקרה מכאן והלאה בקריירה שלי תלוי בהזדמנויות. ככה התנהלתי כל החיים. אתה יכול לתכנן הרבה, אבל בסוף העתיד שלך נקבע לפי ההזדמנויות שמגיעות לשולחן. ובכל זאת, אם אתן שואלות אותי מה אני רואה את עצמי עושה אז התשובה היא: מחפש הזדמנויות להשקעה, נכנס לחברות קטנות ומשביח אותן.

"תחושת הבטן שלי היא שאני כבר לא אהיה מנכ"ל, אני לא מאמין שמישהו ירצה לקחת אותי לתפקיד כזה, בכל זאת אני בן 64. לא לוקחים אנשים בגיל הזה להיות מנכ"לים. אני אמנם לא מרגיש בן 64, ובטח שלא מרגיש זקן, אבל אני יודע שלא לוקחים אנשים בגילי לתפקידים כאלה, וזה בסדר מצדי. הייתי הרבה שנים חלק מארגונים גדולים מאוד, ויש היום קסם בעיניי להיכנס דווקא לארגון קטן, של 20 איש. יכולת ההשבחה ופוטנציאל הצמיחה של חברות כאלה הרבה יותר גדול, ויש משהו מרגש בדברים הקטנים. היכולת שלי היום לחפש הזדמנויות, לצאת לשטח ולבדוק דברים מאוד מלהיבה אותי".

בשוק ההון מעריכים שהפרידה שלך מקבוצת אי.די.בי קרובה מאוד. שאתה בדרך החוצה.

"זה לא נכון. אני לא רואה פרידה באופק. נוח לי היום בקבוצת אי.די.בי, אני מרגיש טוב, ויש לי מספיק זמן לעשות גם דברים אחרים. אני חושב שגם יש לי מה להמשיך ולתרום למכתשים אגן, ולכן גם אין סיבה. ברמת התחושה האישית אני לא רואה את עצמי עוזב כרגע או נכנס לקבוצה אחרת, אבל החיים בנויים ככה שדברים קורים".

האם לא חשת שמינויו של ויגודמן נועד מצדו של נוחי דנקנר לסתום את הגולל על תפקידך בקבוצה?

"למיטב הבנתי, מערכת היחסים שלנו מצוינת. אני לפחות לא קיבלתי מסר אחר. יכול להיות שאני נאיבי".

כשאתה מדבר על כוונה להשקיע בחברות, זה לא אומר שכאשר תיקרה בפניך ההזדמנות הטובה הראשונה תעזוב את הקבוצה?

"לא. אני מספיק גמיש בשביל לדעת לעשות כמה דברים בו־זמנית, ועכשיו כשיש מנכ"ל טוב, מוכשר וורקוהוליק, מטבע הדברים מתפנה לי זמן שאפשר לבחון בו דברים".

מה לא תעשה בכל מקרה?

"תפקידים בשירות הציבורי לא מעניינים אותי. גם נדל"ן לא, אני לא חושב שיש לי החוש המתאים בקצות האצבעות.

"מה שכן מעניין אותי זה פרויקטים חדשניים, בעיקר בתחום מדעי החיים - כל העולם שמתנהל בסביבה הרפואית, בתחום הביולוגיה, כל הדברים שנובעים מפיצוח הגנום. יש שם פוטנציאל אדיר גם בצד העסקי וגם ביכולת לעזור לאנשים, כך שזה שילוב מנצח. התחומים האלה מרתקים אותי. זה ממש מדע בדיוני בעיניי.

"באופן כללי, גם נעים לי לצאת קצת מתל אביב, לראות דברים אחרים, לראות עשייה. אני זוכה היום לעבוד עם אנשים אחרים, פחות ממותגים", הוא אומר, וכאילו מיד נבהל מעצמו: "אני לא רוצה שמישהו מהחברים ייעלב, לא רוצה שחלילה יבינו אותי לא נכון. אני עצמי חלק מהמילייה התל־אביבי, הולך לקונצרטים ויושב ברביבה וסיליה - אבל בכל זאת, היום אני גם זוכה לצאת לפריפריה ולראות אנשים שעושים תעשייה או חקלאות, וזה מרענן. אני מוקסם מזה וחוזר מלא באופטימיות".

לא מסתכל לאחור

ביגר מונה ליו"ר מכתשים אגן באוקטובר 2006, במקומו של דני בירן. כמה שבועות לאחר מכן הודיע המנכ"ל שלמה ינאי כי הוא עוזב את התפקיד לטובת טבע, וביגר מונה גם למנכ"ל. המהלומה שהוא מתחמק מלדבר עליה נחתה עליו שנתיים וחצי אחר כך, במאי 2009. כחודשיים קודם לכן הודיע ארז ויגודמן, מנכ"ל שטראוס ומי שחתום על הפיכתה לחברה גלובלית, על פרישתו מהקבוצה. חרושת השמועות מינתה אותו למגוון תפקידים ניהוליים בכירים בארץ ובחו"ל, במגזר העסקי ובמגזר הציבורי, אבל דנקנר הפתיע את כולם כאשר הודיע שויגודמן עומד להתיישב דווקא על כיסא המנכ"ל במכתשים אגן - כיסא שביגר אמור היה לתפוס עוד שנה לפחות. בתום חפיפה ממושכת עזב ביגר את תפקיד המנכ"ל, ועבר לכהן רק כיו"ר פעיל של החברה.

נוחי דנקנר ואברהם ביגר (משמאל). ביניהם פרופ' זאב צחור מאוני' ת"א צילום: סיון פרג'

לרגשות ולאמוציות שמלווים מהלך כזה באופן טבעי לא ניתן פומבי, אבל מקורות שונים מיהרו לספר כי בין ביגר לדנקנר עבר חתול שחור, כי ויגודמן הונחת עליו וכי "אוטוטו" הוא עוזב את הקבוצה. על פני השטח מכחישים כל הצדדים טענות מעין אלה, וביגר מביא כהוכחה לכך את העובדה שחלפה שנה והוא עדיין בסביבה. ובכל זאת, גם ביגר מוכן להודות שעבר חוויה לא פשוטה.

"אני לא הולך לעשות הצגות", הוא אומר. "זה לא היה מעבר טריוויאלי, והוא לא היה פשוט. אבל ביום שארז מונה, קיבלתי החלטה לקחת צעד אחורנית ולתת לו לנהל. זה היה לי מורכב, אבל ידעתי שהחוכמה היא לקבל החלטה עם עצמך ולדבוק בה - אז קיבלתי החלטה לשחרר ולא להסתכל אחורנית. זו הדרך היחידה להתמודד עם דברים מהסוג הזה, אחרת זה בלתי נסבל, ואתה לא יכול לחיות עם עצמך". מילותיו של ביגר משדרות נחישות, אבל דומה שמאחורי הכסות הרגועה מסתתרות גם תחושות אחרות. בכל זאת, הזזתו מכיסא המנכ"ל באה לאחר שבע שנים של שירות נאמן שהעניק לדנקנר.

"אני לא מסוג האנשים שמתגעגעים או מתרפקים", הוא ממהר לומר. "אני לא מהאנשים שיענו את עצמם בשאלה מה הם היו צריכים לעשות אחרת, או יבדקו מה המחליף שלהם עושה. אני מסוג האנשים שמתקדמים, ובמקרה הזה קיבלתי החלטה מאוד ברורה - להתקדם. סיטואציה שבה שני אנשים חזקים מנהלים ארגון יכולה להיות בלתי נסבלת, ולכן זזתי הצדה. זה מהלך שהיה צריך לקרות במוקדם או במאוחר, לא יכולתי להישאר לנצח יו"ר ומנכ"ל משום בחינה, בטח שלא מהבחינה המשפטית. אז אני עדיין נמצא בסביבה, מגיע לחברה פעם־פעמיים בשבוע לכמה שעות וכמובן גם בכל פעם שצריכים אותי, אבל אני נותן לארז לנהל ולא מתערב לו בניהול השוטף".

ביגר. "אני יותר מפויס היום. אולי זה הניסיון המצטבר, אולי הגיל" צילום: עמית שעל

עד מתי?

"עד שארגיש שכבר אין לי מה לתרום. כל זמן שנכון וצריך, אני אהיה שם, והיום אני מרגיש שזה עדיין נכון".

אתה וארז תמימי דעים בנוגע לאופן שבו צריך להוביל היום את מכתשים אגן?

"עד היום לא הגענו למצב שבו הוא אמר לבן ואני אמרתי שחור. שנינו מבינים את הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה, ויודעים לחיות איתה בשלום. אחדות אינטרסים אינה מחייבת אחדות דעים".

מתוסכל? לא אני

ביגר אולי לא מוכן לדבר במונחים של תסכול, אבל אי אפשר שלא להיות מתוסכלים בשבילו. אם מכתשים אגן אכן תשתדרג בדירוג העולמי של החברות התעשייתיות להגנה על הצומח, סביר שאיש לא יזכור לזקוף את ההצלחה גם לזכותו. הדבר בלט במיוחד במסיבת העיתונאים שנערכה לפרסום תוצאות הרבעון הראשון של 2010. מכתשים הציגה רבעון חזק במיוחד, ואת המחמאות קצר בעיקר ויגודמן. הוא אמנם הודה לביגר והסביר כי מהלכים קודמים שבוצעו בחברה יצרו את התנאים לתוצאות החזקות, אך הוסיף בחצי פה שגם "ייתכן שנעשו טעויות".

כשביגר הגיע למכתשים אגן ב־2006, זמן קצר לאחר שנוחי דנקנר השתלט על כור, הוא נכנס לחברה שהיתה שמנה ולא מאורגנת. הוא ניגש למשימת הארגון מחדש שלה עם תוכניות גדולות, שנועדו לא רק להבריא את מכתשים, אלא גם להפוך אותה לאחת השחקניות המובילות בתחומה בעולם. צעדי הרה־ארגון שיישם היו ארוכים וכואבים, אבל נחשבים עד היום מהלכים מוצלחים שהיו קריטיים לחברה. חרף זאת, ב־2008, על רקע המשבר הכלכלי העולמי, המלאים הגבוהים שהחזיקה מכתשים אגן ופגעי מזג האוויר - נפגעו תוצאותיה של החברה, והיא נאלצה לפרסם שורה של אזהרות רווח. לקשיים החיצוניים נוספה גם חוסר בהירות לגבי כוונותיו של בעל השליטה, על רקע שמועות עיקשות שדנקנר מבקש למכור את החברה.

השנה האחרונה שלך בתפקיד תיזכר תמיד כשנה חלשה, ואז מגיע ויגודמן בתקופה כלכלית טובה יותר, מדבר על מיזוגים ורכישות ועל חברה גלובלית - ונראה שהוא עומד להיות חתום על ההצלחות הרבה יותר ממך. זה לא מתסכל?

"2009 באמת היתה שנה לא פשוטה. מהשליש האחרון של 2008 העסקים שלנו מאוד נפגעו, והקדשנו את כל השנה שאחר כך להתמודדות ולביצוע התאמות. נכון שרצינו לבצע מיזוגים ורכישות, אבל בשביל זה צריך גם מוכר וגם קונה והזדמנויות כאלה לא היו.

"מתוסכל? פייר, אני לא. חבל לי ש־2009 היתה שנה קשה, אבל אני מזכיר לעצמי ששנה קודם לכן היתה שנת שיא, ושגם השנה שלפניה היתה שיא בזמנה 0 חלק מזה כי אנחנו עשינו טוב, וחלק כי השוק היה טוב. תחום ההדברה הוא עסק לא פשוט, והרבה מהדברים שקורים הם בכלל לא בשליטתך: פתאום בא מזג אוויר שמזיז לך את העונה או משברי מטבעות שאתה לא תמיד יכול להתגונן מפניהם. אף אחד לא חף משגיאות, אבל אני מרגיש בסדר עם מה שהיה ב־2009. נכון שהיינו ערוכים להמשך גידול בביקושים, שלא הגיע, אבל שנתיים קודם לכן היינו עם מלאים קטנים מדי ולא הצלחנו לעמוד בביקושים. להגיד בדיעבד שהיה צריך לעשות כך או אחרת זו חוכמה שלאחר מעשה. יכול להיות שהיינו צריכים להתנהל יותר בזהירות, אבל אני לא חושב שזה היה משנה את התמונה הכללית".

אנחנו והטורקים "כוחות השוק יגברו על המשבר הפוליטי עם טורקיה" אברהם ביגר: "אני מאמין שכמו בעבר האינטרסים הכלכליים יגברו על המשבר המדיני" נעמה סיקולר ודיאנה בחור-ניר לכתבה המלאה 

"אגב, חשוב לי לומר שלדעתי המשבר בכלל לא נגמר. העולם נמצא בטלטלה. אני לא חושב שאירופה ירדה מגדולתה, אבל מה שקורה בה יכול להשפיע מאוד, כי זה מצב שבו יבשת שלמה צריכה לעבור תהליך של ניעור. באירופה היו רגילים לעבוד הרבה פחות, וזה דבר שיהיה חייב להשתנות. זה לא סתם שסין הפכה להיות ארץ היצוא התעשייתי הגדולה בעולם. ומכיוון שכלכלת ישראל היא כלכלה של אי, וכל העושר שלנו נובע ממסחר ומיצוא שאירופה היא יעד מרכזי שלו 0 ממש מוקדם לומר שהמשבר חלף. היורו החלש פוגע בחברות, אבל הוא רק הסימפטום לחולשה של אירופה. בסיטי של תל אביב אולי חושבים שהכל בסדר, אבל לא בתעשייה. גם ישראל תצטרך לעבור הליכי התאמה. אסור לנו לנוח או להתבשם, יש עוד הרבה מה לעשות".

כניסתו של ארז לחברה היתה בתיאום איתך?

"במקביל לכל מה שקרה ב־2009, ארז הודיע שהוא פורש משטראוס. דיברנו אני והוא, הוא דיבר גם עם נוחי, והיה ברור שארז הוא האדם הנכון, אז הלכנו על זה. היתרון היה שארז הגיע לחברה בספטמבר 2009 ועד ינואר עשה חפיפה, כך שהיה פה תהליך מאוד סדור ומאוד הדרגתי. למעשה כשהגיע המועד הוא גלש לתפקיד בטבעיות. מבחינתי פתחתי לו את החברה לגמרי, והוא הסתובב ולמד. בסופו של דבר, עם כל הקושי האישי, יש לנו זהות אינטרסים והיא שהחברה תצליח. אני מודה שהיה לי לא פשוט אבל צריך ללכת הלאה".

ואם ארז לא היה פורש משטראוס ומגיע אליכם?

"אז יכול להיות שהייתי נשאר מנכ"ל לעוד שנה אחת, או עד שהיינו מוצאים מישהו מתאים".

האיש עם הגרזן

ביגר (64), אב לשלושה וסב לחמישה, חתום על אחת הקריירות המגוונות והמוצלחות בעולם העסקים הישראלי. הוא עצמו מתאר את הקריירה שלו - שהחלה במשרד האוצר ועברה ב־15 השנים האחרונות בשלל תפקידי ניהול בולטים במשק, בהם מנכ"ל פז, מנכ"ל מנורה מבטחים, מנכ"ל יובנק ויו"ר שופרסל - כהתגלגלות מקרית מתחנה לתחנה. "חשבתי להיות מהנדס אבל התחלתי ללמוד כלכלה, ומאז אני פחות או יותר מתגלגל", הוא אומר בחיוך. "לא תכננתי שום דבר בקריירה שלי ופשוט היה לי מזל גדול. אם יש דבר אחד שלמדתי זה שאם נקרית בדרכך הזדמנות - קח אותה".

הגלגול האחרון בקריירה של ביגר היה בתפקידים שבהם כיהן על תקן "האיש הרע", זה שבא לבצע מהלכי התייעלות כואבים המלווים בפיטורים. תפקידים אלה זיכו אותו בשלל תארים לא מחמיאים - "אסטרטג להשכיר", "ד"ר לעסקים חולים" וגם "האיש עם הגרזן" - אבל גם בתגמולים בגובה מיליוני שקלים.

כמו בתחנתו הקודמת בשופרסל, גם במכתשים אגן תפס ביגר את תקן הביצועיסט - האיש שבא לסדר, לנער, לפטר ולנקות את האורוות. מהלכיו כללו מיזוג של שתי היחידות התפעוליות "מכתשים" ו"אגן" ליחידה אחת, ורה־ארגון כולל, שלווה בעזיבה של מנהלים ותיקים בחברה ופיטור עשרות עובדים נוספים. על פיטורים וצעדי התייעלות דומים חתום ביגר גם בתחנות הקודמות בקריירה שלו.

"אני יודע שדבקה בי התדמית הזו, ולכן אני קודם כל רוצה להתנער ממנה", אומר ביגר. "לפחות בעשר השנים האחרונות לא הובלתי מהלכים של פיטורים המוניים. זה לא קרה במכתשים אגן ולא בשופרסל, לא היה גל של משלוח עובדים הביתה. נכון שהיו עובדים בכירים שפרשו בעקבות השינויים שעשיתי, וזה טבעי וזה בסדר, אבל לא מדובר בגלי פיטורים גדולים".

ביגר. "אני מתמקד היום בתחום היזמות" צילום: עמית שעל

אז למה בכל זאת דבקה בך התדמית הזו?

"אני חושב שבסך הכל מדובר במילים פופוליסטיות לתאר את היכולת שלי לבצע תהליכים כואבים. אני יודע לעשות שינויים. אלה תהליכים מרתקים, ואלה גם ההזדמנויות שהגיעו אליי בעשור האחרון. אז נכון שיכולתי לא לקחת אותן ובחרתי להיכנס לתהליכים קשים, אבל אני לא חושב שהממדים שמייחסים לי נכונים. מדביקים לי דברים לא נכונים כמו פיטורים נרחבים של אנשים בגיל מבוגר, מה שמנוגד לאמונה שלי. אתן לכן דוגמה: כשהגעתי למכתשים אגן היה נהוג לשלוח לפנסיה מוקדמת אנשים בסוף שנות ה־50 שלהם. אני באתי ואמרתי 'לא במשמרת שלי', אנשים בגיל הזה לא הופכים להיות בטלנים, וכל עוד הם בריאים ותורמים למערכת הם צריכים להישאר - מה יש להם לעשות בבית? בסך הכל אני מסתכל בגאווה על החברות שהשארתי מאחוריי - פז, יובנק, שופרסל ומכתשים".

איך מרגישים בעיצומו של תהליך התייעלות כואב, שדורש אם לא פיטורים המוניים אז לפחות קיצוצים ושינוי דרמטי באורחות החיים של העובדים?

"ברור שזה לא דבר שעובר על ידך סתם כך. להגיד שיש לי עור של פיל זה להגיד שלא אכפת לי, וזה לא נכון. אבל לוותר זה הכי קל, ואני לא אדם שמוותר בקלות גם אם לא נוח לי".

כולנו רוצים להיות אהובים. לך אין צורך להיחשב "נחמד"?

"תמיד יותר נעים להיות אהוב, אבל אסור שהרצון לחפש אהבה ימנע ממך לעשות את מה שנדרש. אני סבור שכאשר צריך לעשות משהו לא נעים אין טעם לדחות אותו, ולכן אני פשוט מבצע. לפעמים זה מעורר התנגדות מצד אנשים שהשינוי לא נוח להם - כמו שהיה עם המעבר של משרדי מכתשים אגן לאזור שדה התעופה - אבל בסוף בהרבה מקרים מגלים שצדקת, גם אם לרגעים היית פחות נחמד".

אופציות זה לא שכר

כמי שחתום על משכורות עתק בשנים האחרונות, מה עמדתך בדיון הסוער שמתנהל על שכר הבכירים?

"לא עשיתי מחקר מעמיק של העניין, אבל ברמה האינטואיטיבית נדמה לי שהמרכיב הגדול בכל חבילות השכר המפוצצות שאנחנו שומעים עליהן הוא האופציות. ובעניין הזה מתנהל קמפיין שהוא פשוט לא נכון. אופציות זה רכיב שמקבל ממד של עלות בלי שיש לו עלות אמיתית לחברה. מה שאנחנו רואים בדו"חות זו חשבונאות - ואני מתאפק שלא לכנות זאת בשמות אחרים. מתי אופציות שוות כסף? כשהמניה עולה, ואז המנהל מתוגמל עם בעלי המניות של החברה. זה מודל תגמול שמשקף זהות אינטרסים בין המנהל לבעלי המניות, וזה דבר מאוד חיובי בעיניי.

"אני לא מיתמם. אני לא מסכן, ואף אחד מהמנהלים שמקבלים את השכר הזה אינו מסכן, אבל חבילות השכר האלה אינן משקפות מציאות אמיתית. זו מהומה רבה על לא דבר. אני מאמין שאנשים צריכים להיות מתוגמלים היטב, בהתאם ליכולת של החברה ובהתאם לרמת הסיכון שלקחו על עצמם. מכאן והלאה זו שאלה פילוסופית: כמה צריך לשלם ומי יקבע את השכר. שמעתי שיש הצעה שאסיפת בעלי המניות תקבע את שכר המנהלים וזה מצחיק אותי. לפי אותו הרציונל, בואו נעביר את כל הניהול לאסיפה הכללית, ואז לא צריך הנהלה ולא דירקטוריון - שבעלי המניות יקבעו הכל".

ההנחה שלך שהדירקטוריון צריך להמשיך ולקבוע את התגמול מבוססת על אמונה שכל הדירקטוריונים מתנהלים בצורה מעולה, וזו כן סוג של תמימות.

"מזמן לא האשימו אותי בתמימות. אני לא תמים, ונכון שאנחנו מדינה קטנה, אבל אני לא רואה מצב שבו דירקטורים מצביעים בחיוב על משהו לא ראוי שפוגע בחברה. אתם יודעים כמה מסובך היום להעביר עסקאות בעלי עניין? לא שווה לדירקטור להסתבך בשביל כסף קטן. אז יכולים לעשות רגולציה כזו או רגולציה אחרת, אבל לדעתי יש בדירקטוריונים משמעת עצמית גדולה והם באמת מתנהלים בצורה טובה".

באופן כללי, אתה נשמע הרבה יותר נינוח מבעבר.

"אני יותר מפויס היום. אולי זה הניסיון המצטבר, אולי הגיל. באיזשהו שלב אתה מבין שהחיים הם לא רק מספרים בקובץ אקסל, שהם יותר מורכבים, ואתה לומד לקבל אותם. אחד היתרונות הגדולים של מצבי הנוכחי הוא שאני נמצא פחות בחו"ל, כך שיש לי יותר זמן להיות בבית ולעשות ספורט, אבל עדיין אני לא בשאנטי ולא בנירוונה, סתם יותר נינוח. עם האנרגיות שלי אני לא חושב שאני צריך לשבת בבית. עשייה מחזיקה אותי צעיר".