מאחורי עסקת החבילה: עיני לקח, עיני שכח

יוני 2009. דיוני התקציב השנתי בעיצומם. נציגי ההסתדרות, האוצר והמעסיקים רוקמים בחיפזון את עסקת החבילה המפורסמת בסדרה של פגישות קדחתניות. ההתנהלות סביב שולחן הדיונים היתה קלוקלת, בלשון המעטה, וגררה אחריה לא מעט דרמות, ששיאן היה התפטרותו הרועשת של הממונה על התקציבים אז,

במסגרת אחת ההסכמות ההן, שהוביל יו"ר ההסתדרות עופר עיני, הוחלט כי עובדי המדינה והמגזר הציבורי יוותרו על דמי ההבראה שלהם בשתי פעימות - האחת ביולי 2009 והשנייה ביולי 2010. מדובר בסכום לא קטן בכלל: עובד עם ותק של עד 10 שנים עשוי לקבל בשנה עד 2,600 שקל דמי הבראה. עובד עם ותק של 20 שנה ויותר זכאי ליותר מ־3,700 שקל בשנה.

המטרה היתה ראויה, לפחות בעיני אחדים: הכסף שתחסוך המדינה מאי־תשלום דמי ההבראה לעובדיה ישמש לטובת הקמת קרן סיוע למפעלים במצוקה. מבחינת העובדים, שחלקם משתכרים סכומים לא גבוהים בכלל, היה מדובר בוויתור כואב. ולמרות זאת, גבות לא הורמו וזעקות שבר לא נשמעו, אולי בין היתר משום שבמקביל לקיצוץ בדמי ההבראה סידר עיני לעובדים במגזר הציבורי תוספת שכר נאה של אחוזים ספורים.

כולם מאשימים זה את זה

מים רבים זרמו מאז בגיחון. בינתיים מתברר שחלק גדול מהמפעלים שעיני כה רצה לסייע להם כבר בכלל לא במצוקה. הקרן, מיותר לציין, עוד לא התחילה לפעול. בלי לנסות להבין מי צודק בוויכוח, בסופו של דבר, וכפי שהיה צפוי מראש, הצדדים לא הצליחו להסכים מה יהיו הקריטריונים להפעלת הקרן ולחלוקת כספי הסיוע. וכמקובל בישראל, כל צד מאשים את רעהו בגרירת רגליים. אבל העיקר שהעובדים הקריבו את דמי ההבראה שלהם.

אודה ולא אבוש, יש לי עניין אישי בדבר. אני נשוי לאחת מעובדות המדינה שנאלצו, בלי שנשאלו, לוותר על כבשת הרש שלהם, הסכום השנתי שהם מחכים לו בכיליון עיניים. ובשביל מה? אם הקרן עדיין לא הוקמה, מדוע צריך להמשיך ולהחזיק את הכסף בקופה? וחשוב מכך: מדוע על העובדים לוותר גם על דמי ההבראה שלהם לשנת 2010 אם ממילא אין בכסף כל שימוש?

מי שמפסיד זה אנחנו

אז נכון שעיני הודיע לאחרונה שאם הקרן לא תופעל עד 15 ביוני אזי הוא ידרוש מהאוצר שלא לקצץ את הפעימה הבאה. אבל את הכסף שכבר קוצץ מהעובדים, איש מהם לא יזכה לראות שוב ככל הנראה. המסקנה מההתנהלות הנפסדת הזו היא אחת: חשיבותן של עסקאות חבילה במקומן מונח. ובכל זאת, אל לממשלה לחבק ולאמץ כל רעיון של יו"ר ההסתדרות, מוזר ככל שיהיה, רק לטובת היציבות הפוליטית שלה. כמאמר הקלישאה - את מחיר הבריתות הפוליטיות אנחנו משלמים.