היד הנעלמה של איב סמית

Naked capitalism, הבלוג של איב סמית (ועמיתיה), מדורג ביציבות בין חמשת הבלוגים הפיננסיים הנקראים ברשת. מספר הקוראים שלו מכובד, גם אם לא דרמטי — 50 אלף ביום, מהם 12 אלף מנויים — אבל התהודה שלו אדירה. פול קרוגמן, הכלכלן זוכה פרס נובל, הוא קורא מסור, וכך גם פרשנים ובעלי

ההצלחה של הבלוג מזינה את עצמה: דרך הקוראים שלה, שרבים מהם מכירים את התעשייה מבית ומחוץ, סמית נהנית מגישה לזרם בלתי נדלה של אינפורמציה מיד ראשונה. הוסיפו לכך ידע אישי, כתיבה בהירה וקורט זעם קדוש, וקיבלתם נוסחה מנצחת. הספר של סמית, "ECONned", שזכה לביקורות מצוינות, סייע לבסס את מעמדה כפרשנית כלכלית מבוקשת. רק בשבוע שעבר השיבה לשאלות הגולשים באתר של ה"ניו יורק טיימס" על משמעות המשבר ביוון, לצדו של הכלכלן הראשי לשעבר של קרן המטבע הבינלאומית סימון ג'ונסון.

סמית הוא שם עט. "בחרתי אותו כקריצה לאדם סמית, אבי תורת 'היד הנעלמה' של כוחות השוק", היא אומרת. השם הפרטי שאותו בחרה הוא שם גברי (הוא מאוית כמו איב מונטן ואיב סאן־לורן, ששניהם, לדברי סמית, היו המובילים בתחומם), והיא מסבירה שזאת היתה בחירה מחושבת: "הרבה מחקרים הראו שאותה דוגמת כתיבה, כשהיא מיוחסת לגבר, תקבל ציון גבוה יותר מאשר כשהיא מיוחסת לאשה. מובן שמאחר שאני משתתפת בוועידות ומופיעה בטלוויזיה אנשים כבר הבינו שאני אשה, אבל בינתיים הצלחתי לבנות לעצמי מוניטין".

עם זאת, כפי שהיא מדגישה, לא קשה במיוחד לגלות שמאחוריו מסתתרת סוזן וובר, המנהלת ביומיום סוכנות ייעוץ אקסקלוסיבית. כשהיא נשאלת אם הגישה המנוכרת של הבלוג לוול סטריט אינה מפריעה לעסקיה, סמית/וובר עונה שהיא מייעצת כיום לא רק לבנקים בוול סטריט אלא בעיקר ללקוחות הגדולים שלהם, "והם דווקא אוהבים לקבל את הזווית השלילית". וחוץ מזה, היא מוסיפה, "הרבה אנשים פשוט לא קוראים בלוגים".