$
דני רובינשטיין

הכלכלה הפלסטינית: המצור על עזה נכשל

עזה לא מציגה אחוזי צמיחה מרשימים כמו של הגדה, אך המצור הכלכלי רחוק מלאיים על שלטון חמאס

דני רובינשטיין 07:3117.05.10
בימים הקרובים ימלאו שלוש שנים למצור על עזה. המצור, שעיקרו כלכלי, הוטל על הרצועה ביוני 2007 לאחר השתלטות חמאס ומטרתו היתה ברורה: למוטט את שלטון החמאס. זה לא קרה. מלכתחילה היה ברור שלא יתאפשר לחסל את שלטון חמאס בעזה בכוח הזרוע. כלומר, צה"ל לא יוכל לכבוש מחדש את רצועת עזה ולהחזיר אליה את שלטון הרשות הפלסטינית, שכן לא יעלה על הדעת שאבו מאזן יחזור לעזה רכוב על גבי טנקים ישראליים. שיטת המצור הכלכלי נותרה אפוא הדרך היחידה.

 

כלכלת עזה תמיד היתה נחותה בהשוואה לגדה המערבית. בעזה יש פחות אדמה ופחות מים ולכן פחות חקלאות. בעזה אין מחצבים כמו המחצבות שהביאו לפריחת תעשיית האבן בגדה. עזה גם רחוקה מירדן ומהשווקים הערביים הגדולים. כמו כן, האוכלוסייה הפלסטינית של עזה משכילה פחות מזו של הגדה המערבית. תושבי עזה הם ברובם בני משפחות הפליטים מ־1948 - כמיליון מתוך מיליון וחצי תושבי הרצועה, ורבים עדיין מתגוררים במחנות הפליטים הצפופים.

 

שלום כלכלי? לא ברצועה

 

המצור הכלכלי על עזה לווה בפעילות נמרצת לשיפור כלכלת הגדה המערבית. שורה של מוסדות וארגונים בינלאומיים וישראליים התגייסו למה שכונה יוזמת "השלום הכלכלי" של ראש הממשלה בנימין נתניהו. השלום הכלכלי אמנם לא התרחש, אבל חל שיפור בכלכלת הגדה המערבית. אומדן הצמיחה בגדה המערבית ב־2009 עומד על כ־6%. בעזה הצמיחה היתה כמובן אפס, וייתכן אפילו שהיתה נסיגה.

 

הנתונים הרשמיים מורים על כך שבשלוש שנות המצור הפער הכלכלי בין הגדה ועזה העמיק מאוד. בעוד שבגדה האבטלה ירדה בשנה האחרונה לפחות מ־18%, הרי שבעזה היא עומדת על 40% ויותר.

 

התוצר לנפש לשנה בגדה עמד ב־2009 על כ־2,800 דולר, ואילו בעזה הוא בערך 1,000 דולר, בדומה למדינה באפריקה. ממדי העוני בעזה נחשבים קשים: כ־80% מהאוכלוסייה חיים מ־2 דולרים ליום בלבד. לשיפור הכלכלי בגדה היתה מטרה פוליטית ברורה: להראות לתושבי עזה שלמדיניות של הרשות בגדה תחת שלטונו של אבו מאזן יש תמורה. הרעיון היה שתושבי עזה העניים והממורמרים יראו מה קורה בגדה ויפילו את שלטון חמאס.

 

תעשיית המנהרות משגשגת תעשיית המנהרות משגשגת צילום: בלומברג

 

לא נעים, לא נורא

 

נראה שבכותרות בעיתונות הישראלית, כמו בנתונים הרשמיים, היתה הגזמה רבה. "כלכלת חמסטאן מתפוררת" בישרו העיתונים בארץ, אך עזתים, כמו גם פלסטינים תושבי הגדה שביקרו ברצועה, מספרים שהמצב לא נעים, אבל בהחלט לא נורא. עדיין יש הריסות מהמלחמה, שכן אסור להכניס לעזה חומרי בנייה והכבישים משובשים, אבל החיים בסך הכל נראים נורמליים. כ־300 אלף מהתושבים מקבלים משכורות נמוכות משלושה גופים: מהרשות הפלסטינית ברמאללה (בעיקר מורים), ממוסדות בינלאומיים (בעיקר מאונר"א, סוכנות הסעד של האו"ם) ומממשלת חמאס.

 

כ־100 אלף פועלי הבניין ובתי המלאכה של עזה שאיבדו את פרנסתם עובדים חלקית בתעשיית המנהרות, או כנהגי מוניות ורוכלים. בשווקים ובחנויות אפשר לקנות כמעט כל דבר. מה שאסור להעביר מישראל עובר במנהרות. מה שברור היה לכל מי ששוחחתי איתו הוא שהמצור הכלכלי רחוק לפי שעה מלהפיל את שלטון חמאס.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x