"תפסתי את קדמת הבמה"

את ההשראה קיבלה מאחיה הצעיר, גיא, מהנדס במקצועו. "הוא עשה את זה וראיתי שלא קרה לו כלום, רק דברים טובים, אז אמרתי לעצמי שכשאני מסיימת את התפקיד הזה אני לוקחת שנה חופש", היא אומרת. "שמתי מדי חודש כסף בצד, שקראתי לו 'דרגת החופש לבחירה'. הכל כדי שתהיה לי שנה בלי דאגות כלכליות, שבה אוכל לעשות את הבחירה הנכונה".

ובאמת, השנה הזאת, שהתחילה עם עזיבתה את פרטנר בראשית 2008, שימשה להתבוננות עצמית לצד בניית קשרים וכישורים שישרתו אותה בעתיד. מצד אחד, היא עשתה קורס ניהול אקזקיוטיבי בפונטנבלו בצרפת, קורס דירקטורים, החלה ללמד במרכז הבינתחומי וערכה פגישות נטוורקינג על בסיס שבועי. מצד שני, היא עשתה "דברים יותר לנפש", כמו קורס כתיבה יוצרת, חוג ציור בשמן - תחביב שתמיד רצתה לפתח ולא היה לה מספיק זמן - וקורסים של מבוא לנשמה ואנרגיות. "עצרתי לרגע ונתתי מתנה לעצמי, מקום לעצמי", נזכרת בק בערגה. "הייתי יותר בבית עם הילדים (יונתן בן ה־18 ואיתמר בן ה־14.5), עשיתי לביתי, לעצמי. זו היתה תקופה מרתקת. זה עשה לי נורא טוב".

היו לך חששות של "אני עלולה להיעלם מהרדאר? אולי לא יהיה לאן לחזור"?

"כן, היו חששות והיו אמירות בסגנון הזה. לכן במקביל שלושה ימים בשבוע היו לי פגישות עם כל מיני אנשים".

דוד אבנר. היחסים עמו אינם חמים

שיידעו שאת פנויה עכשיו?

"לא שיידעו, אלא שאני אבין מה האפשרויות בשוק, מה ההזדמנויות שיכולות להיות לי. זה לא טריוויאלי אחרי תפקיד כזה מאתגר בפרטנר".

על רקע מה עזבת את פרטנר?

"על רקע זה ש־5.5 שנים בטלקום זה יותר ממספיק. זו עבודה מטורפת והרגשתי שזה נכון עבורי. סיימתי את השקת הדור השלישי בצורה מעולה והרגשתי שזה נכון להמשיך הלאה. בפרטנר היתה לי תחושת שייכות מדהימה לארגון, אבל בתוך החברה, מבחינה מבנית, לא היה לי לאן להתקדם. צריך לדעת מתי זה מספיק, ואני חושבת שזה היה הטיימינג הנכון לסיים".

כאשר דוד אבנר התיישב בסוף 2006 על כורסת המנכ"ל שפינה עמיקם כהן, האיש שהביא את בק לפרטנר, השמועות דיברו על כך שהיחסים בין בק לאבנר הם לא מי יודע מה עוד מהתקופה שבה עבדו ביחד בשטראוס (הוא היה מנהל מפעל הגלידה כשהיא עבדה בשיווק). "היו בינינו ממשקים בשטראוס והם היו ענייניים", מתחמקת בק, "זה היה במקום שהוא באופן בסיסי מוקד חיכוך בין שיווק לייצור. אבל מאז עברנו כברת דרך ארוכה, עברו איזה 6–7 שנים, זה לא שינה שום דבר".

עם משקעים או בלעדיהם, בק סיכמה עם אבנר על כך שתסיים את תפקידה בפרטנר. הוא ביקש ממנה שתישאר שנה נוספת כדי להוביל את פרויקט ניידות המספרים. היא הסכימה. חלום שנת החופש נדחה בשנה, ובתחילת 2008 היא נפרדה מהעולם הכתום ברוח טובה במסיבה מרגשת. "נפרדנו הכי מדהים בעולם", היא מדגישה, "כמו שצריך להיפרד".

דוד אבנר, איריס בק ועמיקם כהן צילום: סייון פרג

אילן ואני: מעבר לא אינטואיטיבי

בתקופה שבה ישבה על הגדר קיבלה בק לא מעט הצעות, חלקן בשלות יותר, אחרות פחות. בין האופציות שעמדו על הפרק היה תפקידי מנכ"לות ב־HOT, בערוץ 10 ובקבוצת שוקן. בק ערכה שיחות ופגישות, הקשיבה והתעניינה, אבל בכל פעם חזרה אל צלצול הטלפון ההוא שקיבלה ב־12 בפברואר 2008, תאריך שהיא זוכרת במדויק עד היום. על הקו היה אילן שילוח, הבעלים, היו"ר והמנכ"ל בפועל של משרד הפרסום הגדול בארץ. "אני רוצה אותך במקאן אריקסון", הוא אמר לה, והציע לה את תפקיד מנכ"לית הקבוצה, שתרכז תחתיה את הנגזרות השונות שלה - משרד הפרסום, מחלקת המגזרים, מקאן דיגיטל ועוד.

בק היתה מופתעת. "מעולם לא פגשתי אותו קודם, אבל מתברר שהוא עשה לי Head Hunting. נפגשנו בבית קפה והוא אמר לי 'בואי לפה'. הייתי די בשוק. עניתי לו שאני צריכה לחשוב, מה שתמיד נכון לעשות. האמת, הופתעתי מאוד מהישירות ומהכנות שלו, מהעובדה שהוא מאוד יודע מה הוא רוצה. אני הייתי אז על מסלול הניווט שלי, שזה לרדת רגע לכביש צדדי, לפרגן לעצמי ולביתי ולהיות רגועה. רציתי לבחור מהמקום הזה, לא מהאוטומט הרגיל".

זו הסיבה שהתהליך ארך כתשעה חודשים, ממש כמו הריון, עם אותם פחדים וחששות ומחשבות על מה יהיה. בק לקחה את הזמן, וישבה שעות רבות עם שילוח "כדי להבין טיפה יותר מה המשמעות והמהות של זה", היא אומרת. "זה לא היה מעבר אינטואיטיבי. הייתי צריכה להבין איך אני מכילה את עצמי פנימה, איך אני עוברת ממקום שבו אני חלק מצוות למקום שבו אני בתפקיד המנכ"ל. לעבור ממקום עם בעלים שנמצאים רחוק לארגון עם בעל מניות שיושב פה בקומה".

וגם היה עד לפני רגע באותו תפקיד.

"נכון. הוא היה מנכ"ל בפועל במשך שנה והוא לא רצה להמשיך. היינו נפגשים ומדברים, ניסיתי לבדוק מה זה הכלה הזו. אני בחורה יסודית מטבעי, והיו הצעות אחרות על הפרק והיה לי חשוב לבחור נכון. לבחור מקום שישכלל אותי, שיאתגר אותי מקצועית וניהולית".

חששת שאולי הוא ירצה לחזור לתפקיד המנכ"ל או שלא ישחרר לך חבל?

"כן, בדיוק. היו חששות סביב המקום הזה של מה יהיה מקומי מבחינת היכולת להשפיע, מה תהיה מערכת היחסים בינינו. אבל בדיוק מאותן סיבות בחרתי בתפקיד, כי אני מאמינה שבמקום שבו אתה עדיין בונה את עצמך, כפי שאני עושה, מאוד חשוב לייצר לעצמך כל פעם אתגרים חדשים, שמשכללים אותך ומגדילים את ההון האנושי שלך".

הפרסום ואני: לקח לי זמן לזרום

הכניסה של בק בתחילת 2009 למשרדים השקופים של מקאן אריקסון, בניין בן 7 קומות ברמת החי"ל שלא מעט מחשבה הושקעה בעיצובו, היתה חוויה נעימה עבורה. היא זוכרת את היום הראשון במשרדה החדש בקומה השביעית. משרד מינימליסטי, אבל מאוד חם. שולחן מחשב, כיסא, מדף עם ספרים ומחברות, תמונה אדומה גדולה על הקיר וכורסאות ישיבה נוחות לאירוח.

"לשבת במשרד הזה לעומת המשרד התאגידי שהיה לי באורנג' זה אווירה אחרת, זה כאילו לשבת בסלון", היא אומרת. מאוחר יותר היא תיקח אותנו גם לסיור בין פינות הקפה והמנוחה של העובדים. פלייסטיישן, גיטר הירו, כדורסל, כדורגל, חדר כושר. כך נראים החיים של אלה שמוכרים לנו חלומות, לפחות כלפי חוץ.

בק מספרת שלקח לה זמן להיכנס לאווירה הזאת, הלא רשמית. "יש פה משהו משוחרר יותר, ובכלל יש משהו כיפי בתעשייה הזו", היא מתפייטת. "לקח לי זמן להיות פחות יצור תאגידי ויותר לזרום עם האנרגיה שיש כאן, ליהנות ממנה ולהתחבר. אפילו להחליף קצת את אופי הלבוש שלי למשהו פחות פורמלי ולהרגיש עם זה נוח".

מה שעוד הקל את הכניסה של בק לתפקיד היה תהליך ההכנה שעברה. במשך חודשיים לפני שהתיישבה על הכיסא היא ערכה פגישות רבות, שבהן למדה על העולם שאליו היא נכנסת. "פשוט ישבתי ופגשתי אנשים פה בארגון ואת בעלי המניות בחו"ל, הקשבתי ולמדתי וכתבתי כל מילה". היא שולפת מהמדף מחברות עם דפים צהובים, שבהן כתבה בכתב יד מעוגל ויפה כל מילה ששמעה באותן פגישות, "הנה, זו המחברת הראשונה". נובמבר־דצמבר 2008 כתוב עליה. עשרות עמודים ואלפי מילים שבהן סיכמה את השיחות שערכה.

"אני דיסלקטית", חושפת בק, "וכתיבה מסודרת היא כלי לפוקוס וריכוז. זו בעיה של פענוח שמיעתי ברצף, אם אני לא כותבת אז לפעמים אני יכולה לפספס את תחילת המשפט או סופו, כאילו לא אמרת את זה. עליתי על זה רק לקראת התיכון ומאז אני כותבת כל דבר, ככה אני תופסת את המילים".

איריס בק. "יש משהו כיפי בתעשייה הזו" צילום: קובי קלמנוביץ'

עמיקם ואני: להיות או לחדול

בק, ילידת חיפה, שירתה בחיל האוויר בתפקיד טכנולוגי ("מצחיק, אבל את התפקיד באורנג' קיבלתי בגלל ארבע השנים האלה שבהן למדתי טכנולוגיה, כי לעמיקם כהן היה חשוב להביא איש שיווק שהקטע הטכנולוגי לא זר לו. אתה אף פעם לא יודע איך משהו שאתה לומד בדרך יתרום לך, זה שיעור גדול שקיבלתי"). אחרי השחרור למדה כלכלה באוניברסיטת חיפה ולאחר מכן נרשמה לתואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת בר־אילן ("רציתי את המדליה הזו לפני שאצטרך לשלב בין ילדים, עבודה ולימודים").

בגיל 27, עם התואר השני ביד ועם התואר "אמא" שנוסף לו, החלה לעבוד בשטראוס. כשלושה חודשים היתה העוזרת של עופרה שטראוס, ולאחר מכן מונתה למנהלת מוצרים בחטיבת הגלידות, ובהמשך למנהלת השיווק של החטיבה. אחרי ארבע שנים החליטה לעשות שינוי ועברה לנהל מפעל ייצור דטרגנטים (מוצרי טיפוח אישי וטיפוח הבית) של ליוור ישראל, שהיה בבעלות יוניליוור.

בהמשך ניהלה את ליוור ישראל במשך כשנתיים ואז הגיעה ההצעה מעמיקם כהן, שלפני עידן פרטנר היה מנכ"ל שטראוס וזכר אותה לטובה. הרעיון היה שבק תהיה אחראית גם על חטיבת השיווק וגם על חטיבת התוכן. "זו היתה הצעה מרתקת", היא אומרת ומספרת שהתייעצה עם שמואל מרחב, שמייעץ למנכ"לים וארגונים. "זה ממש לעבור ממגרש משחקים אחד למגרש משחקים אחר", הוא אמר לה. "זה ישים אותך במקום אחר לגמרי".

בדיעבד זה בהחלט היה נכון. עולם הטלקום פתח בפני בק מגוון של אפשרויות והזניק אותה תוך זמן קצר לעמדה של אחת הנשים המבטיחות בעולם העסקים. היא עבדה קשה, אבל היה לה המון סיפוק: "הייתי מאותגרת אינטלקטואלית 100% מהזמן", היא אומרת.

היה לך לא קל בהתחלה.

"תראה, הייתי בחורה בת 36 שנכנסה להנהלה שהגיל הממוצע שלה היה 54, מה שאומר בהגדרה פערים מבחינת הבשלות הניהולית וגם פערים מבחינת ניסיון חיים. זה לא היה טריוויאלי לאף אחד. הגעתי לחבורה מאוד מלוכדת שבדקה בקפידה רבה כל זר שמגיע, אם הוא ראוי מספיק לטפל בגביע הקדוש הזה שנקרא פרטנר".

וככה הרגשת שם - זרה, אאוטסיידרית?

"כן. המעבר ממוצרי צריכה לטלקום לוקח הרבה זמן אפילו לתלמיד הכי טוב. לעבור פתאום מארגון של 300–400 עובדים לארגון של 4,000 עובדים, זה היה וואו. לקח לי שנה להבין איך אני בכלל מנווטת בממד הפיזי, לא כל שכן להיכנס ולהיות חלק מההנהלה".

היו שם הימורים מתי את נשברת ועוזבת. לא ממש נעים לעבוד ככה.

"נכון, ברור שזה לא נעים, אבל יש שתי אופציות: זה יכול להביא אותך למודוס אופרנדי לא נעים, ומצד שני זה יכול להביא אותך למודוס אופרנדי מאותגר, של 'אני הולכת להוכיח לכולם שאפשר'. זה היה להיות או לחדול, אפס או אחת, לנצח נגד כל הסיכויים או להפסיד את כל הקופה כי זו הקריירה שלי. אבל מי שמכיר אותי יודע שאני לא מוותרת".

היחס הזה אלייך היה על רקע הגיל הצעיר? או שזו פשוט היתה חברה גברית?

"גם וגם. זה היה הגיל, המגדר, העובדה שהייתי באמת יותר צעירה ואולי לא תמיד מספיק משויפת. זו היתה העובדה שהגעתי מחברה הרבה יותר נעימה וטולרנטית לארגון שהוא מאוד הישגי ודטרמיניסטי בלקבוע יעד, להשיג אותו, לכבוש", היא אומרת תוך כדי שהיא עוברת במכוון לקול גברי סמכותי, כמו של מפקדים בצבא.

אבל בק, על אף הדברים שכתב עליה עמיקם כהן בביוגרפיה שלו לפני כ־3 שנים, שבה תיאר איך בתחילת דרכה בחברה היתה יושבת בחדרו ובוכה ("זה לא היה לעניין, אבל עזוב"), הצליחה לשרוד בתוך העולם הכאוטי הזה. "בתוך שנתיים מאוד התבגרתי, גם בהתעצבות הניהולית שלי", היא מדגישה. "הפכתי להיות חיית תאגידים, שיודעת לתפקד אפקטיבית בתוך ארגון כזה גדול. אני מאמינה רק במבחן אחד - מבחן התוצאה. אלו היו שנים מדהימות מבחינת הביצועים".

איך היתה העבודה מול עמיקם. קיבלת חופש פעולה?

"כן. עמיקם הוא בוס מאוד מעצים, שנותן לך מרחב עשייה גדול. מצד אחד הגבולות ברורים ויש נקודות בקרה בדרך, אבל מצד שני יש העצמה מלאה ותמיד יש לך יכולת להתייעץ ולקבל את הגב שלו. הוא לא טיפוס קל להתמודד איתו, אני חושבת שחלק מהעבודה שלי היתה To manage my boss, ללמוד להתנהל עם בוס מאוד דומיננטי ומורכב.

"עמיקם הוא בוס ש־You can't fuck around with, בוס שאי אפשר לחרטט, שדורש ממך ביצועים ושם דגש על דיון ציבורי. אז זה לא כל כך נוח כשכל חברי ההנהלה מתעסקים בנושא שהוא באחריותך, אבל על הדרך אתה לומד שאתה יכול לקבל הרבה מהדיאלוגים האלה".

ההשתלבות במקאן אריקסון היתה קלה יותר?

"תשמע, אני הרבה יותר בוגרת, מנוסה ובטוחה בעצמי. כשאתה עושה משהו פעם שנייה אתה יותר משוכלל".

אז אילן כבר לא יכתוב בביוגרפיה שלו שישבת ובכית אצלו במשרד?

"לא, אתה יכול לדבר עם אילן, ממש לא".

דוד אבנר ואיריס בק (במרכז) עם להקת הבלק אייד פייז. "סגנון הלבוש שלי הפך פחות פורמלי" צילום: סיון פרג'

המהפכה ואני: מי שלא מתאים הולך

בק נשואה בשנית וגרה בזכרון יעקב. את הדרך לתל אביב היא עושה בבוקר ברכבת, משאירה בחניה של הבית את הוולוו מהמשרד. את זמן הנסיעה היא מעבירה בקריאה של עיתונים, מיילים או דו"חות. לידה יושבים חיילים, סטודנטים וסתם אנשים בדרכם לעבודה שגולשים באינטרנט דרך הסלולר או הלפטופ. בכל פעם שהיא רואה את זה היא מרגישה שהיא עדה למהפכה שהצרכנים היום עוברים, "מהפכה שלא נגמרת", היא אומרת, ואת זה היא מנסה להנחיל לארגון שבראשו היא עומדת.

המטרה העיקרית שהציבו לעצמם בק ושילוח, לצד השמירה על המובילות של המשרד והיכולת שלו להציע ללקוחות פתרונות עסקיים כוללים, היה מה שהם כינו "לקבוע את כוכב הצפון", כלומר את הדבר החדש שיזניק את מקאן אריקסון קדימה. מקאן 3.0 הם קוראים למהלך, שכלל גם שינוי פנים־ארגוני נרחב.

"יש דו"ח של מורגן סטנלי שמדבר על כך שב־2015 ה־Mobile web יהיה יותר גדול מה־Desktop web, שיצרכו יותר תוכן דרך סלולר וטאבלטים וקינדלים, ושכל נושא הרשתות החברתיות יהיה עוד יותר דומיננטי", אומרת בק. "אבל בין לומר את זה לבין לדעת לפעול אפקטיבית בתוך זה כאיש עסקים וכמשרד פרסום - יש הבדל. מה שאנו עושים עכשיו הוא אמירה ענקית. הגל הזה רק בתחילתו, אבל אנחנו שם.

"אם בתחילת 2009 דיברו דיגיטלית רק במקאן דיגיטל, אז היום מדברים דיגיטלית בכל הארגון. חלק מהדברים באו באופן טבעי וחלק עם שאריות מבטא כבד, אבל פתאום אנשים מבינים שכדי להישאר רלוונטיים בעוד 10 שנים הם צריכים להיות חזקים גם בזירה הזו. זה אומר לקחת ולהעביר את הארגון שלך למקום הזה, להבין שיש מהפכות טכנולוגיות וחברתיות וצרכניות שעומדות לפתחך. זה אומר גם לשנות את כל פאנל ההדרכה שלך ולהתמודד עם אנשים שזה לא מתאים להם".

היו הרבה מאוד עזיבות של בכירים במקאן לאחרונה.

"היתה פה כניסה של מנכ"ל חדש. לא כולם בחרו בי, בפרט בזה שאני מביאה דנ"א ניהולי אחר מאילן, שנמצא פה כבר עשור. עבור חלק זו היתה הזדמנות, אבל לחלק היתה תחושה של שינוי שהם לא מוכנים לקבל. אגב, זה הדדי - גם אני לא בוחרת בכולם. יש כאלה שהשינוי הזה שאנחנו עוברים לא מתאים להם, זה סופר לגיטימי, ויש אנשים שלא מתאימים. כשאתה מגדיר כיוון אסטרטגי נוסף לביזנס אתה צריך לפעמים אנשים אחרים, זה חלק מהעניין".

מה מידת המעורבות של אילן שילוח כיום?

"קודם כל אילן נמצא ונוכח היכן שאנחנו צריכים אותו. הוא אחד האנשים הכי חכמים וחדים שאני מכירה, ומערכת היחסים מאוד זורמת וקולחת. מיסדנו מערכת יחסים מסודרת כדי שהוא יהיה מעודכן במה שקורה בשוטף. אנחנו עושים ישיבת דירקטוריון פעם ברבעון, יושבים ומציגים את הסטטוס והאתגרים אצל כל לקוח, ומרוויחים את נקודת המבט שלו".

עד איזו רמה את מעורבת בקמפיינים?

"אני מעורבת בנקודות בקרה לאורך התהליך, למשל בשלב הבריף או הרעיונות הראשונים שעולים בקריאייטיב ובשלב שלפני ההצגה ללקוח. לנהל אנשי קריאייטיב זה אתגר חדש בשבילי. אלה אנשים שונים מאנשי Corporate רגילים כי המוטיבציות שלהם שונות, חשוב להם שתהיה הכרה ביצירה שלהם. הם נורא יצירתיים, הראש שלהם עף. לפעמים אני מסתכלת עליהם וחושבת שהם באמת קוסמים".

הלקוח ואני: התחלתי לקנות תנובה

מי מביא לקוחות חדשים? אמרו עלייך שאת לא מסתחבקת ותהיה לך בעיה בתחום הזה.

"תקשיב, כמו שאמרתי, אני מאמינה רק במבחן אחד והוא מבחן התוצאה. בשנה שעברה הבאתי ביחד עם הצוות פה לקוחות חדשים בהיקף של 96 מיליון שקל. אז אתה רואה שאנחנו מביאים לקוחות, עושים עבודה, לא נחים על זרי הדפנה".

אילן שילוח צילום: בועז אופנהיים

את זו שנפגשת עם הלקוחות הפוטנציאליים או שיש כאלה שמתעקשים לשבת עם אילן?

"בחלק הארי אני הייתי שם, בחלק מהמקרים עם עוד צוות. יש לקוחות שעדיין חשוב להם לשבת עם אילן כי הוא נותן להם ביטחון וזה לגיטימי ובסדר ומאוד ברור לי. הוא איש מאוד חכם ומנוסה, אז למה לא? אבל ללא ספק אני חושבת שבמהלך התקופה הזו תפסתי את קדמת הבמה. אנחנו עובדים בשיווי משקל מאוד נכון. כל הלקוחות יודעים שאם מישהו צריך את אילן הוא יכול לדבר איתו, והוא נגיש וזמין, אבל במקביל, את הביזנס ביום יום מובילה איריס עם הצוות".

איך המעבר מלהיות לקוחה לנותנת שירות?

"יש משהו מאתגר מאוד בעבודה מול לקוחות. אני מכירה את זה כי הייתי פעם לקוח, אז הרבה פעמים אני יכולה להגיד 'וואלה, אם הייתי במצב שלהם הייתי עושה ככה' ושהם צודקים לחלוטין. יש לי יכולת להבין את הצרכים שלהם ממקום שהוא לא מדומה. הרי הייתי שם".

היום נמצאות בין הלקוחות הגדולים שלכם סלקום ותנובה, המתחרות של החברות שבהן גדלת וצמחת.

"קודם כל, לגבי תקציב סלקום היה לי צינון חוזי, בשנה הראשונה לא התעסקתי במה שקשור אליה. זה היה נורא מוזר להיכנס למסדרונות של סלקום בפעם הראשונה. זה בלתי נמנע לעשות את ההשוואה ביניהן".

אז לא היתה לך איזו פליטת פה כמו "אנחנו באורנג' היינו עושים ככה וככה"?

"לא, אני מאוד ממוקדת. כדי להמשיך קדימה אתה צריך לדעת לסגור פרקים, ואורנג' היתה פרק מדהים אבל סגרתי אותו ברמה הרגשית שלי עם עצמי, המשכתי הלאה".

ושטראוס? בכל זאת גדלת שם.

"זה יותר מדי רחוק וגם הייתי בגלידה ולא בחלב, זה אחרת. אבל בדיוק השבוע חשבתי שפעם היה לי קשה מאוד לקנות מוצר שהוא לא של שטראוס, והיום אני קונה גם תנובה. זה קטע".

אני ואני: עכשיו טוב לי

את מאוד מעורבת רגשית בעבודה, פעם העדת על עצמך שאפילו יותר מדי. איך זה היום?

"היום, לשמחתי, התבגרתי. חלק מהאפקטיביות של מנהל זה לדעת לנהל את הממד הזה. נכון, אני בן אדם מאוד אמוציונלי, מאוד נקשר, מאוד מחויב. אתה נולד ככה או גדל ככה במשפחה שלך, אבל בסופו של דבר אתה צריך ליישר קו עם המציאות היומיומית. בניהול אתה צריך גם לדעת לייצר גבולות".

לדעת לחתוך, לדרוש משמעת, לפטר כשצריך?

"נכון מאוד, וחלק מהגבולות מבחינתי זה להיות אפקטיבית יותר מבחינה רגשית. כמו כל דבר בחיים, הניסיון עוזר להגיע למקומות אופטימליים, זה חלק מהכיף בלהתבגר ניהולית. אתה מגיע למקומות שבהם אתה חי טוב יותר עם עצמך, אתה מצליח לנהל טוב יותר סיטואציות בלי להגיע אחר כך הביתה ולהגיד 'אוי, איך התנהגתי'".

לפני כשלוש שנים אורן פרנק ושירה מרגלית פוטרו ממקאן כי כתבו או אמרו משהו שנגד את האינטרס של הלקוחות. יש לך עכשיו הרגשה שאת צריכה ללכת על ביצים? להיזהר?

"אני לא רוצה להתייחס ספציפית לעניין ההוא, אבל זה לא נוכח מבחינתי. לא שזה יושב לי עכשיו במודעות מטורפת".

איך את מגדירה את השנה וחצי שלך פה?

"אני לא מגדירה, לא נכנסת לזה, אבל אני חושבת שאנחנו בכיוון הנכון".

ומבחינה אישית, הגעת למקום שרצית?

"תראה, בשנות ה־30 לחיי היו לי שני מעגלי עשייה עיקריים - אחד זה המשפחה והילדים והשני זה עבודה. לא היה לי שום דבר אחר. הרבה פחות זמן עם חברים, שום חוגים, שום תחומי עניין. המלאות האישית שלי והתחושה של מימוש עצמי באו משני המעגלים האלה, חייתי עם זה בשלום והיה לי טוב במקום הזה. בעשור הנוכחי, מגיל 40, הילדים כבר גדולים, ההורות מקבלת גוון אחר לגמרי, והרגשתי שיש מקום לעוד דברים. היום יש לי משפחה ועבודה והבחירה שלי היא גם לתת מקום לעצמי. טוב לי בשיווי המשקל החדש הזה".