הכלכלה הפלסטינית: בלי שתי גדות לירדן

הידיעות על גסיסתו של נהר הירדן אינן חדשות, אבל הנתונים שנחשפו בשבוע שעבר בכנס ישראלי־ירדני־פלסטיני שנערך בעמאן יכולים לזעזע בהחלט. אם לא יצילו מהר את נהר הירדן הדרומי (מהכנרת עד ים המלח), שדומה היום יותר לתעלת ביוב מזוהמת מאשר לנהר - הירדן עתיד להיעלם כליל בתוך שנה וחצי,

הכנס שנערך בעמאן היה מטעם אגודת "ידידי כדור הארץ" במזרח התיכון שלה שלושה סניפים באזור זה: ישראלי, ירדני ופלסטיני, והשתתפו בו כ־180 מומחים, פקידים בכירים ואנשי הגנת הסביבה. המשתתפים קיבלו דו"ח מחקר בנושא השינויים בנהר הירדן, שהוכן במשך כחמש שנים.

חקר הנהר איננו עניין פשוט כלל, שכן הגישה לחלקים גדולים ממנו אסורה. שנים ארוכות היה הירדן מדרום לנהריים בבחינת קו גבול בין שתי מדינות אויב. לאורכו יש שטחים צבאיים זרועי גדרות ומוקשים שהכניסה אליהם בלתי אפשרית - אפילו כדי להיכנס לאתר הטבילה קסר אל־יהוד ממזרח ליריחו צריך אישור ותיאום עם צה"ל. לא מעט מהתיירים הטובלים שם נדהמים ממי האפסיים של מה שנראה כביצה עלובה ומעלה ירוקת.

גדעון ברומברג, מנכ"ל הסניף הישראלי של "אגודת ידידי כדור הארץ" (הממומנת מתקציבי ממשלות וקרנות בינלאומיות), אומר כי הנתון המובהק ביותר במחקר הוא שבדורות האחרונים נלקחו מנהר הירדן כ־%98 מהמים שזרמו בו. פעם זרמו מהכנרת לים המלח כמיליארד מ"ק מים לשנה; ואילו הכמות שנמדדה ב־2009 היתה של בין 20 ל־30 מיליון מ"ק.

מי לקח את המים? בראש ובראשונה: מדינת ישראל - כ־%46 מהמים שזרמו בנהר, בעיקר באמצעות שאיבת המים מהכנרת למוביל הארצי. במקום השני: סוריה, כ־%25, בעיקר באמצעות בניית כ־70 סכרים על הירמוך ויובליו שמונעים את זרימת המים לירדן. במקום השלישי: כ־23%, ממלכת ירדן שבנתה את תעלת הע'ור (או בשמה הרשמי תעלת המלך עבדאללה) שמובילה מים מהירמוך להשקיית כל בקעת הירדן המזרחית; כמו כן בנו הירדנים סכרים על היובלים היורדים לירדן, ומהם זורמת גם אספקת המים לעמאן.

מי שלקח הכי פחות מים מהירדן הם הפלסטינים, אחוזים בודדים בלבד, וזאת באמצעות שאיבת המים שירדו מאזור שכם לבקעה (לאזור הג'יפטליק), וכן בשימוש להשקיית השטחים החקלאיים בנפת יריחו. התוצאה היא שמעט הזרימה שנותרה בירדן היא מי ביוב, מי בריכות דגים, מים שהיו בשימוש חקלאי ומים מליחים המוטים לנהר ממעיינות מליחים סביב הכנרת. כמחצית מבתי הגידול הביולוגיים שהיו בירדן אבדו, ומה שהיה פעם נהר הפך למקור לזיהום ומחלות.

המחקר מציג מסקנה שלפיה הצלת הירדן ושיקומו יכולים להיעשות רק במסגרת תוכנית אזורית כוללת. לפי שעה, עם הסורים אין מגעים כלל, כך שהמעמסה המיידית נופלת על ישראל וירדן, ומעט גם על הפלסטינים. בשלב ראשון נדרשים לירדן כ־400 מיליון מ"ק מים לשנה, והחוקרים סבורים שישראל צריכה להחזיר לירדן כמחצית מכמות זאת.

הירדנים, מאוחר יותר הסורים וגם הפלסטינים, צריכים להחזיר לירדן את כל השאר. הדרך לעשות זאת מוכרת: חיסכון וייעול משק המים בכל המדינות שיש להן נגיעה לנהר: מניעת נזילות ודליפות, העלאת המחיר לחקלאים, כיסוי גג למאגרים וייעול השימושים הביתיים. את כל זאת אפשר לעשות במחיר נמוך יותר מכל פרויקט התפלה, והעיקר: את המים שייחסכו יש להפנות בעדיפות ראשונה לנהר הירדן.